בש"פ 9351/09 מדינת ישראל נ. מוחמד אלגדיפי

שני הליכים מאוחדים בפני: ערר (בש"פ 49/10) על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא ב' אזולאי ) מיום 20.12.09, לפיה הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים; ובקשה של המדינה (בש"פ 9351/09) להארכה שנייה של מעצרו של העורר (המשיב בבקשה זו) לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996(להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים נוספים.

1.

כתב האישום מייחס לעורר עבירה עיקרית של ייבוא סמים מירדן לישראל במשקל נטו של 77.88 ק"ג הרואין (!!!), עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ). לצד עבירה זו, מיוחסים לעורר עבירות נילוות כמו קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

2.

עובדות כתב האישום מגוללות את סיפור המעשה ולפיו העורר, יחד עם ארבעה אחרים, קשרו קשר להעברת סמים מגבול ירדן לישראל. העורר נתפס "על חם" יחד עם חלק מהקושרים במהלך מרדף שנערך אחריהם על ידי בלשי משטרה שארבו להם.

3.

העורר נעצר עד תוך ההליכים בהחלטתו של כב' השופט אזולאי מיום 28.6.09. העורר הגיש ערר על החלטה זו, ובד בבד עתרה המדינה בפעם הראשונה להאריך את מעצרו של העורר מעבר לתשעה חודשים. שתי הבקשות נדונו במאוחד בפני כב' השופט רובינשטיין (בש"פ 6780/09 + 6737/09), שבהחלטתו מיום 4.9.09, מצא כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר וכי קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית. עם זאת, נוכח עברו הנקי של העורר ו"עם כל הספקות הקשים", הורה כב' השופט רובינשטיין להזמין תסקיר שרות מבחן על מנת ש בית המשפט

יקבל את מלוא התמונה בבואו לדון בעניינו של העורר.

4.

שירות המבחן הגיש ביום 21.10.09 תסקיר ראשון בעניינו של העורר. בתסקיר נאמר כי המדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי, כי המעצר מהווה עבורו גורם מרתיע, וכי הפער בין דבריו לגבי עצמו ודרך התנהלותו, לבין חומרת העבירה המיוחסת לו ונטייתו לפעול להשגת רווחים מידיים, מצביע על רמת סיכון גבוהה שיש ספק אם ניתן לנטרלה באמצעות חלופת מעצר. מכל מקום, לנוכח העובדה שהחלופה שהוצעה נמצאת בסביבת מקום מגוריו ברהט, סבר שירות המבחן כי החלופה אינה מתאימה ולכן לא המליץ על שחרורו ממעצר.

5.

בתסקיר משלים שהוגש ביום 16.12.09 נאמר כי קצין המבחן התרשם כי חוויית המעצר מהווה גורם מרתיע מבחינת העורר וכי העורר מגלה מצוקה אותנטית עקב מעצרו. בהתחשב בכך שהעורר עצור מזה כשנה וכי סבלו במעצר משמעותי, כך שהסיכוי שיפעל באופן שעלול לסכן חירותו אינו גדול, ובהתחשב בכך שהוצעה חלופה המרוחקת ממקום מגוריו, הגיע שירות המבחן למסקנה כי יש בכל אלה כדי לצמצם את רמת הסיכון ויש מקום לשקול את שחרורו של העורר לחלופה המוצעת. בשורה התחתונה, המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בעיר טייבה.

6.

התסקירים הונחו בפני בית משפט קמא, שהגיע למסקנה כי בשים לב למסוכנות הנלמדת מהמעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום, אין בחלופה המוצעת כדי לאיין את המסוכנות. על החלטה זו נסב הערר שבפני, ומנגד, הגישה המדינה בקשה להארכה שניה של המעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים.

ערר על ההחלטה לעצור את העורר עד לתום ההליכים (בש"פ 49/10)

7.

אין מחלוקת של ממש כי יש ראיות לכאורה הנוגעות לביצוע העבירה, החל מתפיסת הסמים ברשותו של העורר סמוך לגבול, דרך הודאתו של העורר עצמה, וכלה בהאזנות סתר בהן עלה שמו של העורר.

8.

העורר טען, כי מאחר שנתפס וברשותו רק אחד משלושת השקים, שמשקלו 27 ק"ג ברוטו, יש לייחס לו אחזקת סם מסוכן בכמות זו "בלבד", להבדיל מהכמות הכוללת של 77.88 ק"ג

בשלושת השקים. כן טען, כי חלקו בפרשה לעומת הקושרים האחרים הוא מינורי, והא-ראיה כי מתוך למעלה מ-700 שיחות של האזנות סתר מיוחסות לו 6 שיחות בלבד.

9.

איני מקבל את האבחנה המלאכותית שביקש הסניגור לעשות לגבי כמות הסמים. העורר נתפס עם שק אחד מתוך שלושה שקים שהועברו במהלך אותה עיסקה. עם זאת, אני נכון להניח כי העורר שימש אך כבלדר זוטר שסייע בהעברת הסם מירדן לישראל וכי חלקו בפרשה קטן יותר מחלקם של האחרים.

10.

בכך אין כדי להפחית מהמסוכנות של העורר. עבירות סמים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים. הכלל הוא כי אין לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בעבירות של סחר בסמים אלא במקרים חריגים (ראו, לדוגמה: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל , פ"ד מט(3) 164, 168 (1995): בש"פ 4540/09 אבו גריבה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.6.2009); בש"פ 4251/09 אביאל אוחיון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.5.2009); בש"פ 7937/09 ואלריק מישייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.10.2009)). כלל זה נסמך על נסיון החיים המלמד כי יש קושי ליתן אמון בסוחרי ומפיצי הסמים כי לא ישובו לסורם גם אם יהיו במעצר בית (ראו, לדוגמה: בש"פ 9595/09 קורס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2099), בפסקה 6 והאסמכתאות שם).

11.

כאמור, לכלל לפיו אין לשחרר לחלופת מעצר בעבירות סמים יש חריגים. המקרה שבפנינו הוא אכן חריג, דא עקא, חריג לחומרה שבחומרה. כמות הסם שנתפסה היא בלתי נתפסת במונחי "השוק המקומי", ואזכיר כי כמות העולה על 0.3 גרם הרואין נחשבת ככמות היוצרת חזקה שאינה לצריכה עצמית על פי התוספת השניה בפקודת הסמים המסוכנים. הראש מסתחרר בבואנו לתרגם את הכמות של 77.88 ק"ג הרואין למספר מנות הסם שניתן היה להפיץ בקרב צרכני הסם, ולא בכדי חזרה הפסיקה והדגישה כי יש להתייחס בחומרה אל כל חוליה וחוליה ב"שרשרת הסם".

12.

איני מקבל טענת העורר כי יש לראות בהחלטתו של כב' השופט רובינשטיין מעין הנחיה מחייבת ל בית משפט קמא לקבל את המלצת התסקיר. אכן, כב' השופט רובינשטיין היה נכון להפנות את העורר לקבלת תסקיר, אך זאת על מנת שבפני בית המשפט תתפרס התמונה המלאה. כפי שעולה מהתסקירים, התמונה לגבי העורר היא מורכבת למדי. דומה כי העורר עסוק בתחושת הקורבנות והפגיעה שלו יותר מהבנה מעמיקה לגבי כשלונו-שלו בפרשה. בתסקיר השני נכתב כי מאחר שהעורר נחשד בכך ש"פטפט" בחקירתו, היה צורך לארגן סולחה בין משפחתו לבין משפחת יתר השותפים, מה שמעיד על הנורמות הנוהגות בסביבתו הקרובה של העורר. כשלעצמי, אף התקשיתי להבין את הפער בין רמת הסיכון הגבוהה על פי התסקיר הראשון לעומת ההמלצה בתסקיר השני.

13.

מכל מקום, תסקיר שירות המבחן הוא בגדר המלצה שאינה מחייבת את בית המשפט , אלא מהווה שיקול נוסף במכלול השיקולים העומדים בפניו (ראו: בש"פ 8185/09 מדינת ישראל נ' פלונית (טרם פורסם, 21.10.2009), בפסקה 43).

סופו של דבר, אני דוחה את הערר לגבי המעצר עד תום ההליכים.

בקשת המדינה להארכה נוספת לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 9351/09)

14.

בהליך של הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם לחירות לבין הצורך בהגנה על שלום הציבור וצרכי ניהול המשפט. במסגרת זו, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את קצב התנהלות המשפט, את המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט, החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט (ראו, לדוגמה, בש"פ 7146/09 מדינת ישראל נ' גטהון ווסה (טרם פורסם, 16.9.2009); בש"פ 7016/09 מדינת ישראל נ' אסטימטוב (טרם פורסם, 14.9.2009); בש"פ 7291/09 מדינת ישראל נ' רוני רון ( טרם פורסם, 22.09.2009)).

15.

א ומר בקצרה, כי חלק נכבד מהעיכוב בהתקדמות המשפט רובץ לפתחה של ההגנה בשל החלפת הייצוג ובשל בקשות חוזרות ונשנות לעכב את המשך הדיון עד להשלמת העתקת חומר החקירה ולימוד החומר וכן על מנת למצות הליכי גישור. הדיון שנקבע ליום 22.9.09 בוטל ובא כוחו של העורר הצהיר לפרוטוקול: "אני מודיע כי לא נטען שום טענה לגבי משך ההליך ומשך המעצר כתוצאה מהדחייה המבוקשת על ידי, והדחיה הנוספת של הדיון הקבוע ליום 14.10.09. הסברתי את הדברים לנאשם באמצעות מתורגמן בית המשפט והוא מסכים לבקשתי".

בנסיבות אלה, אני נעתר לבקשת המדינה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, החל מיום 5.12.09 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 8287/08 ב בית המשפט

המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.