בש"פ 6979/10 מדינת ישראל נ. רן שבי

זוהי בקשה להארכה שניה של מעצר המשיבים בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

נגד המשיבים ושישה נאשמים נוספים הוגש בבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום הכולל תשעה אישומים והמייחס למשיבים, בין היתר, עבירות של ניסיון לייבא סם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע. באישום המרכזי (האישום השני) נטען כי במהלך שנת 2008 קשרו המשיבים עם אחרים, וביניהם מישל בן סימון, קשר שנועד לייבא מפנמה לישראל סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 108.20 ק"ג נטו, וזאת בדרך של הסתרתו בתוך רמקולים על מנת להחזיקו ולסחור בו. לצורך זה יצאו המשיב 1, רן שבי, ובן סימון לפנמה וכל המשיבים (למעט המשיב 5, ציון בן עמי) השקיעו, ביחד עם אחרים, כספים לצורך יבוא הסם וקבלת רווחים ממכירתו (להלן: המשקיעים ). בעקבות עיכוב שחל בהגעת הסם לישראל פרץ סכסוך בין המשקיעים לבין מעורב נוסף בפרשה, וזה הסתיים במעשי אלימות. לבסוף נתפס הסם המסוכן בפנמה בפעילות משותפת של משטרת ישראל ומשטרת פנמה.

עוד נטען בכתב האישום כי המשיב 4, גיא וברמן, רכש ומכר 10 ק"ג של סם מסוכן מסוג חשיש, וכן רכש קפסולות סם שטיבן אינו ידוע וכי המשיב 9, ויקטור ארביב, חבר לאחרים כדי לייבא 1,268 גרם

קוקאין באמצעות בלדרים מארגנטינה לישראל. גם למשיב 6, שמעון אזולאי, מיוחסים שני אישומים נוספים ונטען כי הוא ייבא מישראל ליפן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2.7 ק"ג וכן קשר קשר לייבא ליפן סם מסוג מתאמפטמין במשקל 3- 5 ק"ג .

2.

עם הגשת כתב האישום, ביום 9.10.2009, עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. המשיבים 1-4, 6 ו-9 (שבי, שושן, לוזון, וברמן, אזולאי וארביב) הסכימו למעצרם עד תום ההליכים, תוך שמירת זכותם לטעון בהמשך כי לא קיימות ראיות לכאורה בעניינם, ובית המשפט הורה על מעצרם (החלטות מיום 10.2.2010 ו-16.2.2010). כן הורה בית המשפט על מעצרם של המשיבים 5 ו-8 (בן עמי וכראג'ה) לאחר שקבע כי קיימות נגדם ראיות לכאורה ועילת מעצר ועמד על המסוכנות הנשקפת מהם (החלטה מיום 10.3.2010. ערר שהגיש המשיב 5 על ההחלטה בעניינו נדחה ביום 27.5.2010 (בש"פ 3908/10 (השופטת מ' נאור)). אשר למשיב 7 (מישייב) קבע בית המשפט המחוזי באותה החלטה כי בחומר החקירה קיימות ראיות המסבכות אותו בעסקת הסמים אך עוצמתן אינה חזקה בשל "חללים" בעדות עד המדינה, ומשכך הורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו על מנת לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לבסוף וחרף המלצת שירות המבחן לשחרר את המשיב 7 לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי ביום

28.3.2010 על מעצרו בעומדו על כך שהתסקיר אינו חיובי ועולה ממנו כי קיים חשש להישנות התנהגות עבריינית מצד המשיב 7. ערר שהגיש המשיב 7 על החלטה זו נדחה ביום 18.4.2010 (בש"פ 2636/10, השופט י' דנציגר). כמו כן נדחתה ביום 10.8.2010 על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בקשה שהגישו ארביב ולוזון לעיון חוזר בהחלטה המורה על מעצרם עד תום ההליכים, ודיון בבקשה דומה שהגיש בן-עמי, קבועה להיום, 7.10.2010.

3.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים לא הסתיים עתרה המבקשת להארכת מעצרם על פי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 4933/10), וביום 7.7.2010 נעתר בית משפט זה (השופט א' א' לוי) לבקשה זו בציינו כי ההליך המתנהל נגד המשיבים אינו צפוי אמנם להסתיים במהרה אך נוכח הסיכון הנשקף מהם לכאורה יש להותירם במעצר. בית המשפט ציין עם זאת כי "ככל שיתארך המעצר תגדל הנטייה לאפשר למשיבים להציע חלופות ראויות למעצרם... שלב זה טרם הגיע". יצוין כי באותה החלטה הוארך מעצרו של המשיב 4, וברמן, גם בתיק נוסף המתנהל נגדו בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירה של שידול לרצח וגרם מוות (ת"פ 150/09).

4.

משלא נסתיים משפטם של המשיבים בתום תקופת ההארכה הראשונה, עותרת המבקשת להארכת מעצרם בשנית בתשעים ימים נוספים. המבקשת טוענת כי יש להורות על ההארכה המבוקשת נוכח מסוכנותם המוחשית של המשיבים הנלמדת ממעשיהם החמורים בהיותם בעלי מעורבות עמוקה ומקיפה בסחר בהיקפים גדולים בסמים מסוכנים, בהכנתם ובהבאתם לישראל, וכן נוכח עברם הפלילי הכולל עבירות אלימות, רכוש וסמים. בהתייחס לטענות המשיבים טוענת המבקשת כי אין מקום לשחרר את המשיב 7 על אף החולשה היחסית הקיימת בראיות נגדו, נוכח עברו הפלילי ושתיקתו בחקירה ועוד היא טוענת כי למשיב 5 אין אמנם עבר פלילי בישראל אך הוא הודה כי ריצה עונש של ארבע שנות מאסר בצרפת בגין עבירות סמים והחלק המיוחס לו במעשים נשוא ההליכים דנן הינו משמעותי ואין מדובר בשותף שולי. המבקשת מוסיפה ומדגישה כי נוכח העונש החמור הצפוי למשיבים אם יורשעו בעבירות המיוחסות להם קיים בענייננו חשש להימלטות מאימת הדין, והדברים נכונים שבעתיים לגבי המשיב 1, שבי, אשר עם תפיסת הסמים על ידי המשטרה ניסה להימלט באמצעות דרכון מזויף. אשר לקצב ניהול המשפט מציינת המבקשת כי אמנם חלו עיכובים שונים בשל חלופי ייצוג של המשיבים ובשל מורכבות התיק והעומס בו נתון בית המשפט, אך לעת הזו נקבעו 38 מועדים לשמיעה (הראשון בהם ביום 10.10.2010) ועל כן ההליך עתיד להתקדם באופן משמעותי במהלך ההארכה המבוקשת. עוד מציינת המבקשת כי בתיקים מורכבים דוגמת התיק דנן קיים קושי מובנה לסיים את הדיון תוך תשעה חודשים, כקבוע בחוק.

לאחר הגשת הבקשה הודיעו המשיבים 1-3, המשיב 6 והמשיב 8 כי הם מסכימים להארכה בשנית ועל כן הדיון שהתקיים ביום 6.10.2010 נערך בעניינם של המשיבים 4, 5, 7 ו-9 בלבד (להלן: המשיבים ).

5.

המשיבים סבורים כי אין מקום להארכה נוספת של המעצר. המשיבים 4 ו-9 (וברמן וארביב) טוענים כי נוכח מורכבות התיק והמועדים שנקבעו לשמיעתו ברור כבר עתה כי לא יהיה די בהארכת מעצר זו וכי תידרשנה הארכות נוספות. לטענתם בנסיבות אלה מן הראוי לשקול כבר בשלב זה אפשרות לשחררם לחלופת מעצר. המשיב 7 (מישייב) טוען כי יש לשחררו כיוון שהראיות הקושרות אותו לביצוע העבירות אינן חזקות וזוהי הפעם הראשונה שמיוחסות לו עבירות סמים. הוא מוסיף ומציין כי הוא מסכים לאיזוק אלקטרוני ונכון להפקיד ערבון כספי בכל סכום שייקבע. המשיב 5 (בן עמי) טוען כי יש לשחררו נוכח ראיות חדשות הקיימות בעניינו, בהדגישו כי על בסיס ראיות אלה הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר ודיון בבקשה זו עתיד להתקיים בימים הקרובים. כן הוא מציין כי בשל מעצרו עסקיו מצויים בסכנת התמוטטות, כי אין לו עבר פלילי בארץ וכי לפי המיוחס לו בכתב האישום הוא לא יזם ולא הניע את המעשים.

6.

דין הבקשה להתקבל.

המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום מלמדים על מסוכנות מובהקת הנשקפת מהם כמי שהיו מעורבים לכאורה במיזם לייבוא סמים מסוכנים בכמות אדירה מסוג קוקאין לישראל. עבירות סמים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים) והכלל הוא כי אין לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בעבירות של סחר בסמים אלא במקרים חריגים (ראו בש"פ 9351/09 מדינת ישראל נ' אלגדיפי , פסקה 10 (טרם פורסם, 11.1.2010) והאסמכתאות המובאות שם). לכך יש להוסיף כי למשיבים עבר פלילי מכביד המלמד אף הוא על מסוכנותם הרבה (למשיב 5 אין עבר פלילי בישראל אך הוא ריצה, לפי הודאתו, עונש מאסר בצרפת בגין עבירות סמים).

זאת ועוד. אין חולק כי מדובר בפרשה מורכבת ומרובת אישומים ונאשמים וברור על כן כי לא ניתן יהיה לסיים את הדיון בהליך זה במשך תקופת ההארכה שנתבקשה. עם זאת, ראוי לציין את שהדגישה המבקשת בצדק, כי בפרשיות מורכבות כגון זו, יש קושי מובנה לסיים את הדיון בתוך תשעה חודשים (ראו לעניין זה סעיף 2 להצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (תיקון מס' 9) (ערר שני ברשות והארכת מעצר או חידושו), התש"ע-2010). במקרה דנן נראה כי בית משפט קמא נערך כראוי וקבע לוח דיונים אינטנסיבי הכולל לא פחות משלושים ושמונה דיונים לשמיעת ההליך דנן, שתחילתם כבר בשבוע הבא. על כן, צפויה שמיעת ההליך להתקדם כנדרש במהלך ההארכה המבוקשת.

7.

הנה כי כן, הצורך לאזן בין זכויות הנאשמים לחרות ובין ההגנה על בטחונו ושלומו של הציבור, תוך מתן משקל למכלול השיקולים הרלוונטיים ובהם מורכבות ההליך, מסוכנותם המובהקת של המשיבים והזמן שחלף מתחילת מעצרם, מוליכים במקרה דנן אל המסקנה כי יש לאפשר את המשך הדיון בעודם נתונים במעצר. עם זאת אינני מוציאה מכלל אפשרות כי ככל שיחלוף הזמן יהיה צורך לשקול, על בסיס פרטני, אפשרות של שחרור מי מן המשיבים (למשל המשיב 7) לחלופת מעצר.

אשר על כן, מעצרם של המשיבים 4, 5, 7 ו-9 מוארך בתשעים ימים החל מיום 7.10.2010 או עד למתן פסק-דין בת"פ 4065-10-09 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.