בש"פ 4933/10 מדינת ישראל נ. רן שבי

1.

לבית המשפט המחוזי מרכז הוגש נגד המשיבים כתב-אישום, הכולל מספר אישומים העוסקים בעיקרם בעבירות מתחום הסמים המסוכנים (ע"פ 4065-10-09). האישום המרכזי הוא האישום השני, ובו נטען כי במהלך שנת 2008 קשרו המשיבים עם אחרים, וביניהם מישל סימון, לייבא מפנמה לישראל סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ- 108 ק"ג

נטו, כשהוא מוסלק בתוך רמקולים. לצורך זה יצאו מישל ומשיב 1, רן שבו, לפנמה, כאשר שבעה מתוך המשיבים שבפני משקיעים מכספם כדי לממן את רכישת הסם במטרה לגרוף תמורתו רווחים בעתיד. בעקבות עיכוב שחל בהגעת הסם לישראל, שלבסוף נתפס בפנמה, פרץ סכסוך בין אחדים מהקושרים ואף נעשה שימוש באלימות קשה.

למשיב 4, גיא וברמן, יוחסו שני אישומים נוספים. באחד, נטען כי הוא רכש ומכר 10 ק"ג

של סם מסוכן מסוג חשיש, ובשני נטען כי הוא רכש קפסולות סם שטיבן אינו ידוע. גיא וברמן נדרש לתת את הדין בתיק נוסף (ת"פ 150/09 של בית המשפט המחוזי בנצרת), שם יוחסה לו עבירה של שידול לרצח וגרם מוות.

באשר למשיב 9, ויקטור ארביב, נטען שהוא חבר לאחרים כדי לייבא

1,288 גרם

קוקאין באמצעות בלדרים מארגנטינה לישראל. למשיב 6, שמעון אזולאי, יוחסו שני אישומים נוספים – באחד נטען כי הוא ייבא סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 2.7 ק"ג מישראל ליפן, ולאותה ארץ הוא ייבא גם סם מסוג תאמפטמין במשקל 3.5 ק"ג .

2.

עם הגשתו של כתב האישום, בתחילת חודש אוקטובר 2009, עתרה המשיבה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. מרבית הסנגורים הסכימו למעצר שולחיהם, תוך שמירת זכותם לעתור לאחר לימוד חומר החקירה הרב, לעיין מחדש בסוגיית המעצר, כפי שעשו בפועל שניים מהמשיבים. בדרך דומה נהג גיא וברמן בתיק 150/09 של בית המשפט המחוזי בנצרת.

משחלפו תשעה חודשים מאז הוגשו כתבי האישום לבתי משפט קמא, עותרת המדינה להורות על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לבקשה זו מתנגדים באי-כוחם של המשיבים, כאשר הטענה המרכזית שבפיהם היא שהיתה זו המדינה שבדרך התנהלותה בכל הנוגע להעברת חומר החקירה להגנה, גרמה לשיהוי בהליכים. הסנגורים מוסיפים וטוענים, כי מדובר באישומים רבים, חלקם מורכבים מאד שלבירורם ולהכרעה בהם יידרשו חודשים רבים אם לא שנים אחדות, ועל כן הבקשה הנוכחית להארכת המעצר היא אמנם ראשונה מסוגה, אולם צפויות בקשות דומות רבות לבוא בעקבותיה.

3.

חששם של המשיבים מפני התמשכות ההליכים, יש לו על מה שיסמוך. ריבוי האישומים, ומספרם הגדול של הנאשמים והעדים, מבטיחים כי לצורך ההכרעה בתיק זה יידרשו ימי דיון לא מעטים, רבים מאלה שקבע בית המשפט המחוזי (תשעה) בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2010. עם זאת, זה אינו השיקול היחיד לו נדרש בית המשפט בבקשה מסוג זה, ובראש ובראשונה הוא נדרש לתת את דעתו לפוטנציאל הסיכון הנשקף מהמשיבים אם יינתן להם להתהלך חופשי. ככל שתוכחנה עובדותיו של כתב האישום, ונקודת המוצא בשלב זה של ההליכים היא שבידי המשיבה ראיות לכאורה לכך, כי אז תתחייב המסקנה שעניין לנו עם מי שתמורת בצע כסף מוכנים לתת את ידם להפצתו של נגע הסמים, ועל נזקיו של נגע זה נדמה כי אין צורך להרבות מלים. אם תוסיף לכך את העובדה כי מדובר במשיבים שלחלקם עבר פלילי לא פשוט, נראה שטובת הציבור מחייבת להוסיף ולהחזיקם במעצר. אכן, ככל שיתארך המעצר תגדל הנטייה לאפשר למשיבים להציע חלופות ראויות למעצרם, אולם סבורני כי שלב זה טרם הגיע.

באשר למשיב 4, נטען כי הוא נושא עתה במאסר, ולפיכך בקשת המדינה לעצרו גם בתיקים אלה הנה שלא לצורך ואין בה כדי לקדם מטרה כלשהי. ברם, המערער נמצא בשלב מתקדם של הנשיאה במאסר שהושת עליו, ועל כן נוכח המסוכנות הפוטנציאלית הגלומה בו, שוב אין מנוס מלהורות על מעצרו גם בתיקים אלה.

נוכח האמור מוארך מעצרם של המשיבים 3 עד 9 בבש"פ 4933/10 בתשעים ימים או עד למתן פסק-הדין בת"פ 4065-10-09 של בית המשפט המחוזי מרכז, הכל לפי המוקדם. מעצרו של גיא וברמן מוארך בתשעים ימים גם בבש"פ 4948/10, או עד למתן פסק-הדין בת"פ 150/09 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.