פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
3908/10
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
העורר:
ציון בן עמי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז
בתיק מ"ת 4066-10-09 מיום 10.3.2010 שניתנה על ידי כבוד השופטת רג'יניאנו
קלרה
תאריך הישיבה:
י"ד בסיון התש"ע
(27.5.2010)
בשם העורר:
עו"ד דוד ונטורה
בשם המשיבה:
עו"ד איילת קדוש
החלטה
בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לעצור עד תום ההליכים את העורר, שהוא נאשם מספר 7 בכתב האישום. בכתב האישום נטען כי נקשר קשר לו היה שותף גם העורר לייבא סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 108.20 ק"ג נטו מפנמה לישראל, תוך הסלקת הסם ברמקולים שישלחו במכולה לישראל. החלק המיוחס לעורר שלפני הוא העברת כספים בין הקושרים לבין אחד בשם מישל בן סימון שהיה בחו"ל.
תמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי כי לעניין זה יש ראיות לכאורה. הראיות לכאורה הן בראש ובראשונה בהודעות עד המדינה אשר, לצורך שלב זה, אינן נפגעות על ידי התפתחויות בגרסאות מאוחרות יותר של העד, מהן ניתן אולי להסיק שגרסת העד היא שהעורר לא ידע לשם מה מועברים כספים.
הודעותיו של עד המדינה מקבלות חיזוק מסויים על ידי גרסאות של העורר בפני חוקרים, שיש בהן תחילת הודיה. עוד אוסיף ואומר כי במרבית ההודעות שמר העורר על זכות השתיקה וממילא לא ניתן הסברים למה שלכאורה שצריך היה להסביר בעניין העברות הכספים שנעשו. זוהי כמובן זכותו אך בהערכת הראיות לכאורה, לשתיקה זו יש גם כן משקל מסויים.
מדובר בעבירות סמים ורק לעיתים נדירות משוחרר לחלופת מעצר מי שלכאורה נוטל חלק בעבירות כאלה. מקרה זה אינו נמנה עליהן. מדובר בסחר בינלאומי בסמים ולא ראיתי פסול בכך שבית המשפט לא ראה בנסיבות אלה לבקש תסקיר בבחינת מצוות אנשים מלומדה.
סוף דבר: לאחר שעיינתי בראיות שהוגשו לי עם הודעת הערר יחד עם ראיות נוספות שהוצגו בפני היום, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, ואני דוחה את הערר.
ניתנה היום, י"ד בסיון התש"ע (27.5.2010).
ש ו פ ט ת