בש"פ 4294/13 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה שניה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 29.6.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1762-07-12 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח, על פי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום בין המנוח לבין המשיב התקיים סכסוך במשך שלוש שנים עובר לאירוע. ביום 23.5.2012 בשעות הערב שהה המנוח עם קרוב משפחה בקרוואן בו התגורר. במהלך הערב, ולפני השעה 20:55 הגיע המשיב למקום כשהוא מצויד באקדח והחל יורה לעבר המנוח. בהמשך ירה המשיב אף לעבר כלבתו של המנוח. לאחר הירי נמלט מהמקום, ומיקומו לא היה ידוע למבקשת עד שהסגיר עצמו בתאריך 28.5.2012.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 23.9.2012 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. בהחלטתו ציין כי נוכח התשתית הראייתית, עברו הפלילי של המשיב ועובדת הימלטו לאחר ביצוע העבירה, אין מקום לבחון חלופת מעצר בעניינו. ערר על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה ביום 11.12.2012 (בש"פ 8673/12). משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצר ראשונה מעבר לתשעה חודשים וזו נתקבלה על ידי בית משפט זה (בש"פ 2249/13).

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תקופת ההארכה הראשונה שניתנה, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת כי מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מהעבירה החמורה המיוחסת לו, וכן מעברו הפלילי הכולל עבירות אלימות, נשק וסמים, כמו גם עבירות של בריחה ממעצר והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. לצד זאת, טוענת המערערת כי מסוכנותו של המשיב נובעת גם מהחשש שימלט מאימת הדין, הנלמד בין היתר מהתנהגותו לאחר ביצוע העבירה. באשר לקצב התקדמות ההליך, ציינה המבקשת כי נותר עד תביעה אחד, וכי פרשת התביעה ופרשת ההגנה עתידות להסתיים עד ליום 15.7.2013.

במענה, טוען המשיב כי נוכח חלוף הזמן השתנתה נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי במעצרו לבין זכותו לחירות. בהמשך לכך, לטענתו נוכח פגרת בתי המשפט הצפויה, לא סביר שההליך יסתיים במסגרת הארכת המעצר המבוקשת, חרף סיום העדת העדים, מאחר שיידרש עוד זמן להכנת הסיכומים של הצדדים. עוד טוען הוא שמאחר שפרשת התביעה עתידה להסתיים בדיון הקרוב, אין חשש לשיבוש הליכי משפט על ידו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (14.3.2006)). יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם חובה על בית משפט זה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.2007)).

אשר למסוכנות הנשקפת מהמשיב – אין ספק שמדובר ברמת מסוכנות גבוהה ביותר, והיא בעלת שני פנים. ראשית, עצם העבירה, לצד קיומו של עבר פלילי עשיר, מעידה על מסוכנותו לביטחון הציבור. שנית, התנהגותו לאחר ביצוע העבירה וניסיונו להימלט מהדין, לצד הרשעתו בעבירות קודמות הנוגעות להימלטות מהדין, מעידה על מסוכנות הנובעת מהחשש שינסה להימלט מאימת הדין.

אשר לקצב ניהול ההליך – הליך זה מתנהל בקצב משביע רצון. באת כוח המשיב אישרה בפניי כי פרשת ההגנה עתידה להסתיים במהלך חודש יולי הקרוב, קרי, בתקופת הארכת המעצר המבוקשת, ולאחריה יוותר רק שלב הגשת הסיכומים ומתן פסק הדין.

נוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, ונוכח העובדה שההליך קרב לסיומו בקצב משביע רצון, מצאתי כי יש מקום להורות על המשך מעצרו של המשיב. בהקשר זה, ככל שלא תסתיים פרשת ההגנה במהלך חודש יולי הקרוב, בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים על מנת לסיים את הדיונים בהליך. עוד מתבקשים הצדדים לעשות מאמץ, לאחר סיום ניהול ההליך, להשלים את הגשת הסיכומים במהלך תקופת פגרת בתי המשפט, על מנת לאפשר את סיומו המהיר של ההליך.

נוכח האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 29.6.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1762-07-12 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.