בש"פ 653/11 מדינת ישראל נ. נעים אלנגאר

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 4.2.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 4766-05-10 בבית משפט השלום בקרית גת, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה בנסיבות מיוחדות וכניסה לישראל שלא כחוק. לפי המתואר בכתב האישום, גנב המבקש עגלות משני מתלוננים שונים בעת ששהה בישראל שלא כדין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים. ביום 16.5.2010 קיבל בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופט ח' חדש – סגן נשיא) את הבקשה. ביום 24.8.2010 הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר שיבחן את חלופת המעצר החדשה שהוצעה על ידי המשיב במסגרת בקשה לעיון חוזר וביום 24.10.2010 הורה לשחררו לחלופת מעצר. ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע התקבל ביום 26.10.2010 (כבוד השופטת צ' צפת ) וערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה (בש"פ 8325/10). בימים 9.12.2010 ו-3.1.2011 דחה בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופטת ר' לביא ) בקשות נוספות לעיון חוזר שהגיש המשיב.

משפטו של המשיב טרם הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.

המבקשת טוענת כי למשיב מיוחסות עבירות חמורות, המלמדות על מסוכנותו לבטחון הציבור. עוד נטען כי שמיעת משפטו של המשיב צפויה להסתיים במהלך הארכת המעצר המבוקשת.

מנגד, טוען המשיב כי לאור התמשכות ההליכים ולאור העובדה כי העבירה שמיוחסת לו אינה חמורה, ניתן לשחררו לחלופת מעצר הולמת.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי נקבעו ארבעה מועדי דיון קרובים לשמיעת הראיות בתיק: 27.2.2.2011, 1.3.2011, 30.3.2011 ו-17.4.2011. לאור העובדה כי הדיון צפוי להסתיים בתוך תקופת המעצר המתבקשת וכן לאור מסוכנותו של המשיב הנלמדת, בין היתר, מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו ממעצר.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 4.2.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 4766-05-10 בבית משפט השלום בקרית גת, לפי המוקדם.