בש"פ 8317/11 מדינת ישראל נ. יורי אברמוב

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 22.11.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 43357-02-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בסמים והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, אשר התקבלה ביום 16.3.2011. זאת, נוכח קיומן של ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו, נוכח חזקת המסוכנות הקמה מהמעשים המיוחסים לו, ונוכח עברו הפלילי. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, שהוגש לבית משפט זה, נדחה על ידי כבוד השופטת ע' ארבל (בש"פ 2745/11 מיום 28.4.2011). בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב ביום 8.5.2011 נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 23.5.2011).

מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי, יצוין כי התקיימו מספר ישיבות, וכי ההליך התעכב מסיבות שונות. מכל מקום, עד לשלב זה העידו שישה עדי תביעה. בית המשפט המחוזי קבע שתי ישיבות הוכחות נוספות לימים 4.1.2012 ו-15.1.2012.

משחלפו תשעת חודשי מעצר, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הוגשה הבקשה הנוכחית בפניי.

המבקשת טוענת כי לאור ההתקדמות הסבירה בשמיעת התיק ומסוכנות המשיב, יש מקום למתן ההארכה המבוקשת.

מנגד, טען המשיב כי אין סיכוי ששמיעת הראיות בתיק תסתיים במהלך המועדים שנקבעו, בשל רצונו בחקירת עדים רבים. בנוסף, טוען המשיב כי העיכובים בהליך נבעו, לפחות בחלקם, בשל התנהגותו של הסוכן המשטרתי שהעיד בתיק, משמע, בשל התנהלות המבקשת. משכך, ביקש המשיב לבחון אפשרות של חלופת מעצר בעניינו או לחלופין, לא לקבל את הבקשה במלואה.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, ושמעתי את טענות הצדדים בעל פה, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה.

כידוע, הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו עוד: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה, ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו גם: בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי, אין מחלוקת באשר למסוכנות הלכאורית הנשקפת מהמשיב, ועיקר המחלוקת בין הצדדים הינה סביב השאלה האם ההליך בתיק מתנהל בקצב מהיר דיו.

בחינת מועדי הדיונים שנערכו בתיק מעלה כי אלו התקיימו בתדירות סבירה כנדרש בהליך מסוג זה. יחד עם זאת, יש ממש בטענת המשיב לפיה נקבעו נכון לעכשיו שתי ישיבות הוכחות נוספות בלבד.

מהאמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי נוכח מסוכנות המשיב וקצב התנהלות ההליך עד כה, יש מקום להארכת מעצרו כמבוקש. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות מאמץ לקבוע מועדים נוספים, במטרה להביא את ההליך לסיומו במסגרת הארכת המעצר הנוכחית.

סוף דבר, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, החל מיום 22.11.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 43357-02-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ניתנה, היום, כ"ה בחשון התשע"ב (22.11.2011).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11083170_H01.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il