בש"פ 7936/11 מדינת ישראל נ. מחמוד נעאמנה

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 2.11.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 8263-09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 31.12.2009 שוחרר המשיב לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, כולל איזוק אלקטרוני. ביום 6.1.2010 הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב ללא התנאי של איזוק אלקטרוני, לאחר שהתברר כי חל עיכוב בהתקנתו, אך קבע כי יש להסדיר את נושא האיזוק עד ליום 1.2.2010. המשיב לא הסדיר נושא זה, למרות הוראת בית המשפט וביום 13.10.2010 נעצר לאחר שלא התייצב לדיונים במשפטו. ביום 15.11.2010, ולאחר שהמבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה על שחרורו, שוחרר המשיב פעם נוספת לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. ביום 30.5.2011 נעצר המשיב פעם נוספת לאחר שלא התייצב לדיונים ולאחר שלא אותר בביתו, שם היה אמור לשהות בהתאם להוראת בית המשפט. ביום 12.7.2011 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי, אציין, כי ביום 1.11.2009 התקיימה הקראה, וכי הדיונים בתיק נדחו מספר פעמים לבקשת בא-כוח המשיב דאז. מענה לכתב האישום ניתן רק ביום 6.1.2010. לאחר שהמשיב לא התייצב למספר דיונים והוצא נגדו צו הבאה, בוטל דיון ההוכחות הראשון שהיה קבוע בתיק. המשיב לא התייצב למספר דיונים נוספים וביום 13.10.2010, כאמור, נעצר. לאחר ששוחרר פעם נוספת לחלופת מעצר, המשיך המשיב לא להגיע לדיונים וכאמור, הוצא נגדו צו הבאה נוסף. לבסוף, ביום 12.7.2011 נקבע דיון הוכחות שבו העיד אחד מעדי התביעה. דיון הוכחות נוסף התקיים ביום 18.9.2011 והתיק נקבע לסיום פרשת התביעה ליום 16.11.2011.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת, כי המשיב סיכל את התקדמות ההליך בכך שלא התייצב לדיונים בעניינו והפר את תנאי שחרורו, על אף שניתנה לו הזדמנות נוספת. לפיכך, לא ניתן לתת בו אמון ולא ניתן לשחררו לחלופת מעצר. בנוסף, טוענת המבקשת כי לא ניתן להתעלם ממסוכנותו של המשיב הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

מנגד, טוען המשיב, כי הדיון בעניינו לא התקדם במהלך תשעת החודשים שחלפו ולכן יש לשחררו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מהמתואר בכתב האישום היא רבה. כמו-כן, המשיב הפר את האמון שניתן בו, פעמיים, ולא התייצב לדיונים בעניינו לאחר ששוחרר לחלופת מעצר. בנוסף, מדובר בהליך שאינו מורכב ושרשימת העדים בו קצרה. לפיכך, יש לקוות כי בתוך תקופת ההארכה המבוקשת תסתיים שמיעת ההוכחות ותינתן הכרעת הדין.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, החל מיום 2.11.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 8263-09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

על הצדדים לדאוג לכך שהעדים שהוזמנו אכן יגיעו לדיון שנקבע ליום 16.11.2011. במידה ושמיעת ההוכחות לא תסתיים במהלך דיון זה, בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים על מנת לסיים את הטיפול בתיק בתוך תקופת ההארכה הנוכחית.