בש"פ 793/11 מדינת ישראל נ. מדחט מסראוה

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב, החל מיום 6.2.2011, בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 9802-05-10 המתנהל בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

המשיב עומד לדין באשמת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה וכן באשמת עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא ביטוח, פריצה לרכב בכוונה לגנבו, גניבת רכב ושינוי זהות של רכב. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 24.4.2010 גנב המשיב רכב מסוג יונדאי, והחליף לו מאוחר יותר את לוחית הזיהוי. בליל ה- 26.4.2010 עת נהג המשיב ברכב היונדאי, הבחינו בו שוטרים והחלו דולקים אחריו. המשיב נס מפני השוטרים בנסיעה פרועה ומבלי שהוא מציית לחוקי התנועה, תוך שהוא מסכן בנסיעתו את המשתמשים בדרך. במהלך המנוסה ניסה המשיב, בשני מקרים, לנגח ניידת ובה צוות משטרתי.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו. במהלך הדיונים שנערכו בעניינה של בקשה זו, הודיע בא כוחו של המשיב כי הוא מסכים לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו. בנוסף, הוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר מאת שירות המבחן, לפיו אין בחלופה שהוצעה על ידי המשיב כדי לאיין את מסוכנותו. ביום 17.6.2010 נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו בבקשה, וקבע כי המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בין היתר, קבע בהחלטתו כי מסוכנותו של המשיב רבה ואיננה ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר.

בחינת מהלך הדיונים בתיק העיקרי מעלה, כי בתיק היו מספר דחיות במועדי הדיונים, לעיתים בעטייה של המבקשת ולעיתים בשל צרכי הייצוג וצרכיו הרפואיים של המשיב. ביום 26.1.2011 כפר המשיב במיוחס לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע שני מועדים לשמיעת הראיות לימים 20.3.2011 ו- 3.4.2011 והודיע כי בכוונתו לסיים את פרשת התביעה, ההגנה והסיכומים כבר במועד ההוכחות הראשון וכי על הצדדים להיערך בהתאם. כמו כן, נקבעה ישיבת תזכורת ליום 6.2.2011.

בחלוף תשעה חודשים מאת מעצרו של המשיב, ומשטרם נסתיימו ההליכים המשפטיים כנגדו, הוגשה בקשה זו שבפניי כמצוות סעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים.

לטענת בא כוחה של המבקשת קצב התקדמותו של המשפט ומסוכנותו של המשיב מצביעים על כך כי יש לקבל את הבקשה. לטענתו, מסוכנותו של המשיב נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו, מעברו הפלילי המכביד ומהתסקיר שנערך בעניינו על ידי שירות המבחן, כאשר המדובר הוא במסוכנות רבה. כך לטענתו מן העבר האחד. מן העבר השני, לטענתו, אמנם טרם החלה שמיעת הראיות במשפטו של המשיב, אך יש ללמוד מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2011 כי משפטו עומד בפני סיום. נוסף לכך, התייחס בא כוחה של המבקשת גם למצבו הרפואי הנטען של המשיב, כאשר לטענתו מצב רפואי זה הובא כבר במסגרת שיקוליו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו להותירו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בא כוחו של המשיב מתנגד מצידו לקבלת הבקשה, כאשר טיעוניו מופנים בעיקרם למצבו הרפואי של המשיב. מצב רפואי זה איננו זוכה לטענתו לטיפול מספק בין כותלי בית הסוהר ומטה הוא לטענתו את הכף לעבר שחרורו. עוד הוא טוען, כי במצב רפואי זה יש אף כדי להפחית ממסוכנותו שכן אין ביכולתו, במצבו הנוכחי, לשוב ולבצע עבירות. נכון אמנם, כי מצבו הרפואי כבר נשקל בעבר, אך לטענתו חלה החמרה במצבו ולא ניתן להתעלם משיקול זה במסגרת ההחלטה בבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים משמיעים כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,

אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), וכבר נקבע כי " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ולאור שיקולים של קצב התקדמותו של המשפט מן העבר האחד ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם מן העבר השני, יש ואין מנוס מלהורות על הארכת מעצרו של הנאשם (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפנינו, מסוכנותו של המשיב בצירוף העובדה כי משפטו עומד לקראת סיום, מטים את הכף לעבר קבלתה של הבקשה. יש להצר אמנם על מצבו הרפואי של המשיב, ובהחלט מתבקשת תשומת ליבו של שירות בתי הסוהר לעניין, אך הדבר איננו מלמד, כפי שבא כוחו של המשיב מבקש ללמוד, כי ישנה הפחתה כלשהי במסוכנותו או כי יש להורות על דחיית הבקשה. ברי, כי ככל שהמשיב מעוניין בבחינה חוזרת של מסוכנותו ואפשרות שחרורו, לאור שינוי נסיבות המתקיים לטענתו במצבו הרפואי, רשאי הוא לפנות בכל עת לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר. לזמן זה, ולפי הנתונים שהועמדו בפניי, נראה כי מסוכנותו של המשיב כמו גם קצב התקדמותו של המשפט, מורים על הותרתו במעצר.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 6.2.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 9802-05-10 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.