בש"פ 5784/07 מדינת ישראל נ. הרצל אסאייג

בפניי בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרי ם), בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 3951/06 + ת"פ 4468/06 בעניינו, בבית משפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם.

ביום 14.08.06 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית משפט השלום בבאר-שבע, וביום 14.9.06 הוגש נגדו כתב אישום נוסף באותה פרשה. ביום 25.9.06 אוחדו שני התיקים וכתב האישום תוקן בהתאם. כתב האישום כולל 17 אישומים, ומייחס למשיב יותר מ-34 עבירות של מרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא לחוק, 13 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק; עבירה של שימוש במסמך

מזויף, לפי סעיף 420 לחוק; וכן עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 415 סיפא ו0 25 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, בין השנים 2006-2003 הוציא המשיב, במסגרת עיסוקו בתחום הבניה, שיקים לספקים ומבצעי עבודות תמורת קבלת סחורות ושירותים בהיקף גדול, וזאת למרות שידע כי מדובר בשיקים ללא כיסוי. כמו כן, המשיך המשיב לקבל הזמנות חדשות ומקדמות על הזמנות למרות שידע כי לא יוכל לסיים את בנייתן. לצורך הסתרת מצבו הכספי הקשה, הקים המשיב 14 חברות שונות אשר היו רשומות על שמו או על שמם של אנשי קש.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית משפט השלום, בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 3.10.06 התקיים דיון בבקשה בבית משפט השלום במהלכו הסכים בא-כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה וביום 15.10.06 קיבל בית המשפט (כבוד השופט נ' אבו-טהה ) את הבקשה. בהחלטתו, מתייחס בית המשפט לתסקיר מטעם שירות המבחן, בו נאמר כי הם סבורים שאין בחלופת מעצר כדי לצמצם את רמת מסוכנותו של המשיב, וכן לעברו הפלילי הכולל שש הרשעות קודמות, אשר חלקן בגין עבירות דומות, ולכך שריצה בעבר תקופות מאסר ממושכות. בית המשפט קבע כי יש במעשים המיוחסים למשיב בכדי להצביע על מסוכנותו לציבור, היות והם בוצעו באופן שיטתי תוך שימוש בשיטות מתוחכמות, ויש בהן בכדי לפגוע באופן חמור בסדר החברתי. בנוסף, קבע בית המשפט, כי חלה במקרה זה עילת מעצר בגין חשש משיבוש הליכי משפט, היות וכתב אישום שהוגש כנגד המשיב לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו נמחק בעבר עקב חוסר התייצבותו של המשיב לדיונים. לבסוף, התייחס בית המשפט לאפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אך הגיע למסקנה כי החלופות שהוצעו לא יאיינו את מסוכנותו, וכי אין לתת בו אמון לכך שיקיים את הוראותיה של חלופה.

ביום 14.5.07 הוחלט על-ידי בית משפט זה להאריך את מעצרו של המשיב בשישים יום (בש"פ 3979/07).

מהלך הדיונים בתיק העיקרי הינו כדלקמן: עד למועד בו הוגשה הבקשה הראשונה להארכת מעצר לא נתקיימו דיונים בתיק ונקבעו חמישה מועדים לשמיעת ראיות החל מחודש נובמבר 2007. לאור בקשה שהגישה המבקשת לבית משפט השלום התקיים דיון בתיק ביום 1.5.07 ובו נשמעו שני עדי תביעה. ביום 3.5.07 נקבעו שני מועדי הוכחות לחודש ספטמבר 2007. לאחר שנתקבלה ההחלטה בבש"פ 3979/07, פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה נוספת להקדמת מועדי ההוכחות, אך בקשתה נדחתה.

בבקשה שבפניי טוענת באת-כוח המבקשת, כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום מעידים על מסוכנותו הרבה לציבור ומצדיקים את הארכת מעצרו. לטענתה, מסוכנותו מתחזקת לאור עברו הפלילי, והעובדה שחלק מהעבירות נשוא כתב האישום בוצעו בעת היותו אסיר ברישיון. כן מציינת המבקשת, כי במהלך ההליך המשפטי הורשע המשיב בתיקים נוספים בגין עבירות דומות ונידון לשנתיים ותשעה חודשים מאסר בפועל, אותם הוא מרצה כעת. לבסוף, מתייחסת המבקשת לכך שקיים חשש מהימלטותו מאימת הדין, ולכן יש צורך בהארכת מעצרו, שתבוא לידי ביטוי אך ורק בהגבלות המעצר, כולל שלילת חופשות, וזאת מאחר והמשיב נמצא במאסר.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי אין להאריך את מעצרו של המשיב, על אף העובדה שהוא מרצה עונש מאסר, היות ויש להיותו גם עציר השלכות על תנאי כליאתו, וזאת ביחוד לאור העובדה שלא קבועים מועדים לשמיעת ההוכחות בתיק בתקופה הקרובה.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם הנתון במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, במידה וטרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו למשל בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם)). היות ומדובר בבקשה שניה להארכת מעצר, יש לציין גם את ההלכה, לפיה עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (טרם פורסם)). בענייננו, ניתן לומר כי מאחר והמשיב החל לרצות עונש של שנתיים ותשעה חודשים מאסר בפועל ביום 25.1.07, גובר במקרה זה האינטרס הציבורי בהמשך מעצרו בשל מסוכנותו על פני זכותו לחירות שהינה מוגבלת גם כך בשל מאסרו. מסוכנותו של המשיב נלמדת, בין היתר, מריבוי העבירות המיוחסות לו, משיטתיות ביצוען והנזק שהסב למספר רב של אנשים אשר נתנו בו אמון, מעברו הפלילי ומכך שביצע לכאורה את העבירות לאחר שהוטלו עליו עונשי מאסר, ואף עמד כנגדו עונש מאסר על תנאי בשל ביצוע עבירות דומות. יתרה מכך, העובדה שכתב אישום שהוגש כנגד המבקש נמחק לאחר שלא התייצב, מעידה אף היא על הצורך בהשארתו במעצר.

אשר על-כן, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים, החל מיום 13.07.07 או עד מתן פסק-דין בת"פ 3951/06 + ת"פ 4468/06

בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם. בית משפט השלום מתבקש לקבוע מועדי דיון נוספים להמשך שמיעת ההוכחות בתיק במהלך תקופת ההארכה הנוכחית.