בש"פ 3979/07 מדינת ישראל נ. הרצל אסאייג

1.

המשיב, המרצה עונש מאסר ממושך בגין הרשעה בעבירות מרמה, ולחובתו עוד חמש הרשעות בפלילים, עומד שוב לדין – הפעם בפני בית-משפט השלום בבאר-שבע (ת"פ 3951/06; 4468/06). כתב-האישום מייחס לו מעורבות במעשי זיוף ומרמה רבים, אותם ביצע על-פי החשד במסגרת עבודתו כבנאי בין השנים 2006-2003. לאחר שנקלע למצב כספי קשה – מפרט כתב-האישום – שלח המשיב ידו, בעצמו ובאמצעות חברות-קש שהקים, בשורה ארוכה של מעשי מרמה. בגדרם של אלה רכש מגורמים שונים ציוד ושירותים בשווי ניכר בלא ששילם עבורם, ונטל מקדמות עבור פרויקטים שידע כי לא יוכל להשלימם וזייף מסמכים.

2.

עם הגשתו של כתב-האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. תסקיר מטעם שירות המבחן קבע כי הוא אדם מניפולטיבי העלול, כפי שעשה לא אחת, לפעול באורח שאינו נורמטיבי עם היקלעו לקשיים. בעקבות כך נעצר המשיב וכעת, בחלוף 9 חודשים, מבקשת המדינה – כמצוות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להאריך את מעצרו בשלושה חודשים נוספים.

3.

את בקשתה תומכת המדינה בחומרתם של המעשים, בפרק הזמן הממושך לאורכו בוצעו, בעברו הפלילי המכביד של המשיב ובכך שבהליך פלילי שהתנהל נגדו בעבר הוא לא התייצב לדיונים, וקיים אפוא חשש כי ינסה להימלט מן הדין. מדברי באת-כוחה של המבקשת, עורכת-הדין א' פטל , למד אני כי משפטו של המשיב החל, אך עד כה התקיים בו דיון הוכחות יחיד. שמיעת המשפט התעכבה בשל מגעים שניהלו ביניהם הצדדים בניסיון, שלא צלח, לגבש הסדר טיעון. כיום תלויה ועומדת בפני בית-משפט השלום בקשת המדינה להקדים את מועדי הדיון בתיק, שנקבעו כולם לחודש נובמבר 2007.

4.

בא-כוחו של המשיב, עורך-הדין י' אוחנה , מתנגד להארכת המעצר. לטענתו,

מעשיו של שולחו אינם כה חמורים כפי שהוצגו בכתב-האישום, ואין מקורם אלא בניסיונו של המשיב לשקם עצמו דווקא, ולהיחלץ מן המצב הכספי אליו נקלע, גם אם לעתים נעשו הדברים באורח "שאינו מקובל". באשר לעונש המאסר בו נושא המשיב כיום, הרי עניין זה תלוי ועומד כעת בערעור, בו יתבקש בית-המשפט לקבוע כי העונש שנגזר הנו מופרז. מכאן מבקש עו"ד אוחנה לגזור מסקנה בדבר מסוכנותו הנמוכה של שולחו. ועוד מלין המשיב באמצעות בא-כוחו, על התמשכותו של ההליך בבית-משפט השלום, שסיומו אינו נראה באופק.

5.

המסקנה אליה הגעתי בתום עיון בחומר שהוגש ושמיעתם של הצדדים על-פה, היא כי לעת הזו יש מקום להארכת המעצר. אכן, המשיב מסווג כעציר זה זמן ממושך, ולכך ודאי נודעת השלכה על היבטים שונים של מאסרו. ברם, דווקא בהיותו אסיר יש כדי להחליש, בראייה כוללת, את עוצמת פגיעתו של המעצר בחירותו. וכך, כשמן העבר האחר עומדים לחובתו עברו הפלילי ושובו, פעם אחר פעם, לסורו – ובאלה די כדי לקבוע כי נשקפת סכנה מהתהלכותו חופשי – נוטה אני להעדיף את אינטרס הציבור בהחזקתו של המשיב מאחורי סורג-ובריח.

6.

עם זאת, אעיר כי מסקנה זו יש לשוב ולבחון מעת לעת, שכן לא הרי הארכת מעצר ראשונה כהארכות חוזרות ונשנות, ואין דומה עניינו של נאשם הנתון במעצר ומשפטו מתקדם בקצב משביע רצון, למי שמשפטו מתנהל בקצב בלתי סביר. לפיכך, החלטתי להיעתר לבקשה הנוכחית בחלקה, בתקווה כי בית המשפט השלום ימצא דרך להקדים את מועדי הדיון במשפטו של המשיב. אם לא תימצא דרך לעשות זאת, נדמה כי לא יהיה מנוס מלאפשר למשיב להציע חלופות מעצר ראויות.

אשר על כן, מעצרו של המשיב מוארך ב-60 ימים שתחילת מניינם ביום 14.5.07, או עד למתן פסק-הדין בת"פ 3951/06 + 4468/06 של בית משפט השלום בבאר שבע, הכל לפי המוקדם.