פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6750/12
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
ויליאם מאתיוס
בקשה
להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה
– מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ח' בתשרי התשע"ג
(24.9.2012)
בשם המבקשת:
עו"ד אושרה פטל-רוזנברג
בשם המשיב:
עו"ד עמית פרנטי
החלטה
לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 21.9.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 38333-12-11 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.
בכתב האישום שהוגש נגדו, הואשם המשיב בעבירות של סחיטה באיומים, הטרדה באמצעות מתקן בזק, כליאת שווא וחבלה במזיד ברכב. לפי כתב האישום, המשיב ביקש משכנו (להלן: המתלונן ) כי ילווה לו כסף להוצאות שונות. האחרון אכן הלווה לו סכום של 480 ש"ח, אך משביקש בחלוף הזמן מהמשיב כי יחזיר את ההלוואה, איים עליו המשיב באומרו: "חבל הבנות שלך יפות תשמור עליהן", וזאת כדי שיפסיק לבקש את החזר ההלוואה. בעבור מספר חודשים ביקש המשיב שוב מהמתלונן כי ילווה לו כסף, אך האחרון סירב. בעקבות כך, לפי הטענה, החל המשיב מטיל אימה ומאיים בפגיעה שלא כדין, בין היתר, בגופו, ברכושו ובמשפחתו של המתלונן, והדברים מפורטים בכתב האישום. במועד מאוחר יותר, הגיע המשיב אל מקום עבודתו של המתלונן, החנה את רכבו באופן המונע מהמתלונן לנסוע עם רכבו מהמקום ודרש ממנו כסף מזומן ומחשב נייד. ביום 17.10.2011 הגיע המשיב שוב אל מקום עבודתו של המתלונן, שבשל החשש שפקד אותו התלווה אליו אל חנות מוצרי אלקטרוניקה ורכש לו בכרטיס האשראי שברשותו מחשב נייד. ביום 2.11.2011 טען המשיב בפני המתלונן כי המחשב נגנב, והאחרון רכש עבורו מחשב נייד חדש. על פי הנטען, במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום, מלבד שני המחשבים הניידים הועברו מהמתלונן למשיב סכומי כסף במזומן, כל זאת מתוקף חששו של המתלונן מהמשיב. עוד צוין כי ביום 26.11.2011 שבר המשיב את חלון רכבו של המתלונן.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 22.2.2012 הורה בית המשפט המחוזי מרכז (מ"ת 38419-12-11, כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, וזאת לאחר שנמצא כי ישנה עילת מעצר בעניינו ואף קיימת תשתית ראייתית לכאורה נגדו. עוד צוינו עברו הפלילי המכביד והמלצת שירות המבחן שלא לשחררו לחלופת מעצר, וזאת בשל המסוכנות הנשקפת ממנו שאינה ניתנת לאיון על ידי המפקחות שהציע.
משפטו של המשיב טרם הגיע אל קצו, ומשחלפו להם תשעת חודשי המעצר, הגישה המבקשת בקשה זו שלפניי להארכת מעצרו בתשעים ימים לפי הוראת סעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים.
המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות, אשר
מתחדדת לדידה לנוכח נסיבות ביצועם והמשכיותם. נוסף על כן מציינת המבקשת כי עברו הפלילי של המשיב מלמד אף הוא על מסוכנותו, שכן הוא הורשע בעבר בעבירות דומות לאלו שבהן הוא מואשם בתיק זה.
המשיב מתנגד לבקשת הארכת המעצר. לטענתו, מדובר בתיק מצומצם בהיקפו שאין כל הצדקה לחרוג מתשעת חודשי המעצר שקבע המחוקק, ובייחוד משלא ניתן לייחס את התמשכות ההליכים להתנהלותו. עוד נטען כי מעשיו לא היו כרוכים באלימות פיזית, ויש בכך לדידו כדי להשליך על הערכת המסוכנות המיוחסת לו לקולה. עוד הצביע המשיב על מצבו הבריאותי הקשה.
לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).
עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).
במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מהמתואר בכתב האישום ומתסקיר המעצר שניתן בעניינו היא רבה. כמו כן, מסוכנותו מתחזקת לנוכח עברו הפלילי. מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אציין כי עד לשלב זה ההליך התקדם בקצב ראוי. כבר נסתיימה פרשת התביעה ואף עדותו של המשיב. לפי הצפי, נותרו שני עדי הגנה, כך שהמועד הקרוב לשמיעת המשפט ביום 4.10.2012 אמור להספיק כדי להביא לסיום הדיון בתיק.
לנוכח האמור, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, החל מיום 21.9.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 38333-12-11 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.
ניתנה היום, ח'
בתשרי התשע"ג (24.9.2012).
ש ו פ ט