בש"פ 1829/07 מדינת ישראל נ. איברהים אבו סבחה

בפניי בקשה שביעית להארכת מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 1029/05 בעניינם, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 10.2.05 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס להם עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק; נשיאה והובלת נשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק; ושוד מזוין, לפי סעיף 402(ב) לחוק.

כתב האישום מייחס למשיבים סדרת עבירות חמורות. המשיבים שאינם תושבי הארץ ואשר שהו בישראל שלא כחוק, תכננו לשדוד מאבטחים של חברת ברינקס כאשר אלו יגיעו לסניף בנק הפועלים בטירה. תכנונם המדוקדק כלל תצפית יום-יומית על אזור הבנק ועל רכב הברינקס. על פי הנטען, ביום 6.12.04 הגיעו הנאשמים עם נשק חם ועם מיכל גז וארבו לרכב הברינקס. לאחר שראש צוות המאבטחים, מוטי כהן, יצא מרכבו לכיוון הבנק, נורה על ידי המשיבים, נפגע מלפחות חמישה קליעים ומת מאוחר יותר מפצעיו. מאבטח נוסף נפגע בעיניו. המשיבים נטלו את שקי הכסף ואת אחד האקדחים ונמלטו מהמקום. מאוחר יותר חילקו את שלל השוד, וכעבור מספר ימים נתפסו בכפר חלחול.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי, בקשה שנתקבלה בהסכמת הצדדים, למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 7.11.05 נעתר בית-משפט זה לבקשת המדינה בהסכמת המשיבים, והורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום נוספים. בית-משפט זה נעתר לשלוש בקשות נוספות שהוגשו בהסכמה, להארכת-מעצרם (7.2.06; 4.5.06; 20.7.06). הבקשה החמישית להארכת מעצר הוגשה שלא בהסכמת המשיבים. ביום 8.11.06 בית-משפט זה (השופט רובינשטיין) האריך את מעצרם של המשיבים ב-30 יום בלבד, וזאת על מנת שהצדדים יפנו במשותף לבית-המשפט המחוזי לשם קביעת מועדי דיון נוספים לתקופה הקרובה. ביום 4.12.06 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרם השישית של המשיבים לתקופה של 90 יום נוספים.

מהלך הדיונים בתיק הינו כדלקמן: בשלב הראשון, עד לסיום משפטו של עד המפתח (ת.פ.ח 1028/05) נתקיימו שני ימי דיונים. עם סיום משפטו ביום 30.5.06 ועד ליום 7.6.06 נתקיימו שני ימי דיונים נוספים, ובסך-הכל עד ליום 7.6.06 נשמעו שישה עדים. פרשת התביעה התחדשה ביום 14.2.07 בו נשמעו שלושה עדים. במהלך חודש מרץ נתקיימו ארבעה ימי דיונים בהם נשמעו 16 עדים נוספים. כיום קבועים עוד ארבעה ימי דיונים עד לסוף חודש אפריל.

בבקשה שבפניי טוענת באת-כוח המבקשת, כי עדיין נשקפת מסוכנות מהמשיבים. מסוכנותם עולה מהמעשים החמורים המיוחסים להם בכתב-האישום, מעשים אשר תוכננו בקפידה. כמו-כן, חוזרת באת-כוח המבקשת על כך שקיים חשש כבד להימלטותם מן הדין וזאת לאור שהייתם בארץ באופן בלתי חוקי. לעניין קצב התקדמות המשפט, טוענת באת-כוח המבקשת, כי עקב העומס הרב ביומנו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, קשה היה לקבוע ימי דיונים להמשך פרשת התביעה, אולם בעקבות החלטת הביניים שניתנה בתיק זה ביום 4.3.07, הודיע בית-המשפט המחוזי כי יקדיש לתיק זה כל מועד שיתפנה ביומנו. להערכת באת-כוח המבקשת ניתן יהיה להגיע לשלבי סיום של פרשת התביעה במהלך הארכת המעצר הנוכחית.

מנגד, טוענים באי-כוח המשיבים, כי המבקשת לא הציגה טיעון חדש אשר מצדיק הארכת מעצר נוספת של המשיבים וכי הדיון בתיק לא צפוי להסתיים בקרוב. לטענתם נקודת האיזון בשלב הארכת המעצר השביעית משתנה באופן קרדינאלי ונוטה אל עבר זכותם של המבקשים להשתחרר ממעצר. באי-כוח המשיבים סבורים כי בשלב זה על בית-המשפט לשקול חלופת מעצר בתנאים מחמירים, אשר תיתן מענה לחשש מהימלטותם של המשיבים מאימת הדין.

לאחר עיון בבקשה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם הנתון במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו למשל בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם)). כאשר בית-המשפט דן בשאלה האם להאריך את מעצרו של הנאשם, עליו לבחון את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואת חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ומסוכנותו (ראו למשל בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם)). בענייננו, היות ומדובר בבקשה שביעית להארכת מעצר, יש לציין גם את ההלכה, לפיה עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (טרם פורסם)).

עניין לנו כאן במשיבים אשר מואשמים בעבירות שחומרתן לא תסולא בפז- תכנון מדוקדק של העבירות, הצטיידות בנשק חם, חוסר בחילה באמצעים האלימים ביותר בכדי להצליח בתכנונם, ובסופו של דבר רצח של אחד המאבטחים. כל אלו לא מותירים ספק בדבר מסוכנותם של המשיבים. בנוסף, עובדת היות המשיבים תושבי רצועת עזה ושוהים בלתי חוקיים בארץ, מצביעה על רלוונטיות החשש מהימלטותם. מסוכנות זו מובילה למסקנה בדבר הצורך בהמשך מעצרם לתקופה נוספת וזאת בכדי לשמור על בטחון הציבור ולמנוע את הימלטותם מאימת הדין.

עוד נטען על ידי באי-כוח המשיבים כי קצב שמיעת המשפט הנו איטי והדיונים צפויים להימשך אל מעבר להארכת המעצר השביעית. יש ממש בטענה זו ואכן קצב ההתקדמות בתיק אינו משביע רצון בייחוד לאור מעצרם הממושך של המשיבים הנמשך כשנתיים. אולם, לא בכדִי הובאה לעיל סקירה פרטנית של ימי הדיונים מאז תחילתו של תיק זה. ניתן להיווכח כי קצב שמיעת פרשת התביעה עלה בצורה משמעותית בחודש מרץ 2007 בו נשמעו 16 עדים. כמו כן, נקבעו ארבעה ימי דיון נוספים עד סוף חודש אפריל 2007 ובית-המשפט המחוזי הודיע כי יעשה מאמצים רבים להקדיש מועדים נוספים אשר יתפנו ביומנו לטובת תיק זה. גם אם אין במאמצים אלו

בכדי למנוע את הימשכותם של הדיונים בתיק זה אל מעבר תקופת הארכת-המעצר השביעית, הרי שיש בהם בכדי לאזן, לעת הזו, בין חזקת החפות של המשיבים ובין מסוכנותם הגבוהה כפי שזו עולה מכתב האישום.

אשר על-כן, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום נוספים, החל מיום 5.3.07 או עד למתן פסק-דין בת.פ 1029/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. בית-המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדי דיון נוספים להמשך שמיעת ההוכחות בתיק, וזאת בהקדם האפשרי ובהתאם ליומנו.