בש"פ 7780/08 מדינת ישראל נ. חיים זוננאשוילי

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכה ראשונה של מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 3.10.2008 או עד למתן פסק דין בתיק פ 1/08 בעניינו, בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

ביום 2.1.2008 הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין; עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ועבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק העונשין.

לפי הנטען בחלקו הראשון של כתב האישום, במהלך בילוי במועדון בנצרת עילית פנה המשיב אל ראוף דודוב (הלן: המתלונן ) ודרש ממנו לעזוב את המקום. המתלונן שאל את המשיב לפשר אמירתו ובתגובה הצביע האחרון על בחורה אשר ישבה סמוך למתלונן ואמר לו כי אותה בחורה "שייכת" לחברו, ולכן הוא דורש ממנו להתרחק מהמקום. משסירב המתלונן לעזוב את המועדון, אחז המשיב בחוזקה בידו וגרר אותו לאזור הסמוך למטבח המועדון בעוד המתלונן מתנגד למעשיו של המשיב ומנסה להיחלץ מאחיזתו. משהגיעו השניים לאזור הסמוך למטבח, אחז המשיב בידו האחת בראשו של המתלונן ובידו השנייה אחז בכוס זכוכית והכה עימה בחוזקה בפניו של המתלונן עד שאותה כוס נשברה, ואף לאחר מכן המשיך להכותו בפניו בעזרת אותה כוס שבורה. המתלונן החל לדמם בפניו ובעוד המשיב מנסה להכותו בבטנו בעזרת הכוס, הצליח המתלונן להימלט מפניו. המשיב המשיך לרדוף אחרי המתלונן ואיים כי ירצח אותו עוד הלילה. כתוצאה מהאירוע נגרמו למתלונן חבלות קשות בפניו ובעיניו והוא נזקק לטיפול רפואי, שבסופו הסתבר כי המתלונן איבד את הראיה בעין שמאל. בחלקו השני של כתב האישום נטען כי ביום 22.12.2007 נעצר המשיב על פי צו מעצר שהוצא נגדו בעקבות המתואר בחלקו הראשון של כתב האישום. המשיב הובא לתחנת משטרה שם ביקש ממנו אחד השוטרים לחלוץ את נעליו לשם בדיקתן בקשר לאירוע פלילי אחר. המשיב סירב לבקשת השוטר תוך שהוא צועק כי הנעליים "ירדו רק בכוח". המשיב דחף שלושה שוטרים, הכה אותם והעליבם בקללות שונות. בהמשך איים המשיב על אחד השוטרים באומרו כי ישבור לו אצבע אצבע עד שהשוטר יבקש ממנו להפסיק וכן אמר "מה שעשו לשוטרים בנהריה זה כלום" לעומת מה שהוא יעשה לו, תוך שהוא מתכוון לאירוע בו הושלכו רימונים על ביתו של אחד השוטרים בנהריה והן על תחנת המשטרה שם. בנוסף לכך סירב המשיב לבקשת אחד השוטרים שלא לעשן בתחנה תוך שהוא צועק לעברו כי לא יישמע לבקשתו. כתוצאה ממעשיו אלו של המשיב נחבלו שני שוטרים בידיהם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

בדיון שהתקיים ביום 21.1.2008, לאחר דחיות מספר בהן הוחלף בא כוחו של המשיב, נשמעו טיעוני הצדדים בנוגע לבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, ובתום הדיון הורה בית המשפט על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, תסקיר אשר התקבל ביום 1.2.2008 ואשר המליץ על שחרורו של המשיב למעצר בית בביתו תחת השגחתה של בת זוגו, וכן על העמדתו בפיקוח מעצר של שירות המבחן משך חצי שנה.

ביום 6.2.2008 דחה בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא השופט י' כהן ) את בקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים והורה על שחרורו למעצר בית בקובעו כי מ דובר אכן מ דובר בראיות לכאוריות, אולם עוצמתן של אלו בינונית היא ואף למטה מכך.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערר לבית משפט זה (בש"פ 1254/08). ביום 13.2.2008 קיבל בית המשפט (כבוד השופט א' א' לוי ) את הערר בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בדמות גרסת המתלונן וגרסתו של העד אחמד חסניין שעובד במועדון ואשר הבחין באדם שחמק מהמטבח בסמוך לאירוע ושזיהה את המשיב במסדר זיהוי כאותו אדם. עוד קבע בית המשפט כי די בראיות אלו כדי לקבוע כי המדינה יצאה ידי החובה המוטלת עליה מכוח סעיף 21(ב) לחוק המעצרים.

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את מעצרם של המשיב בתשעים ימים נוספים, היא הבקשה שלפניי.

הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי עד למועד הגשת הבקשה ביום 11.9.2008 התקיימו 4 דיוני הוכחות, בהם נשמעו המתלונן, שבעה עדים וכן הוגשו בהסכמה מסמכים אשר ייתרו עדויותיהם של מספר עדים נוספים. באת כוח המבקשת ציינה בפניי כי מאז הגשת הבקשה נדחה דיון שהיה קבוע ליום 22.10.2008 שכן שני שוטרים שהיו אמורים להעיד לא הופיעו לדיון מסיבות כאלה או אחרות. נכון לעכשיו, קבועים ביומנו של בית המשפט המחוזי שני ימי דיונים בתיק בתאריכים 10.11.2008 ו-8.12.2008.

לטענת המבקשת, מ דובר

במשיב שהמסוכנות הרבה הנשקפת ממנו עולה מתוך נסיבות ביצוע העבירות, שכן המשיך בהתנהגותו האלימה בשעה שהמתלונן התבוסס בדמו וכן תקף ואיים על השוטרים, התנהגות המלמדת כי אין לו למשיב מורא החוק כי לא ניתן לסמוך עליו כי יקיים תנאי שחרור כלשהם. זאת ועוד, המסוכנות הנשקפת מהמשיב נלמדת מעברו הפלילי המכביד, שכולל בין היתר עבירות אלימות שונות וכן עבירות השמדת ראיה והדחה בחקירה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי משפטו של המשיב מתנהל בקצב משביע רצון, שכן עד כה נשמעו מרבית עדי התביעה, ובישיבה הקרובה צפויה להסתיים פרשת התביעה ולהתחיל פרשת ההגנה וכי ניתן אף להניח, במידה רבה של סבירות, כי במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת תסתיים שמיעתו של התיק ואולי אף תינתן הכרעת דין.

מנגד טוען בא כוח המשיב כי אין ממש בטענה כי נשקפת מסוכנות רבה מהמשיב, במיוחד לאור העובדה כי אותה מסכת עובדות שהוצגה בפני כבוד השופט לוי בהחלטתו מיום 13.2.2008 ואותה ראיה עליה ביסס את החלטתו, הלא היא עדותו של אותו אחמד חסניין, כורסמו ונשחקו עד כדי כך שאי אפשר עוד להתייחס אליהן כמשליכות על המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

כפי שציין בית משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), בדונו בסוגיית הארכת המעצר לאחר תום התקופה של תשעה חודשים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר.

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שבפניי, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. העבירות המיוחסות למשיב מקימות כנגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית ולא בכדי. כמו כן, קצב התקדמות התיק הוא משביע רצון, ופרשת התביעה אמורה להסתיים כבר בדיון הבא הקבוע ליום 10.11.2008 וכאמור קבוע מועד דיון נוסף כבר ליום 8.12.2008.

בנסיבות אלו, ולנוכח מסוכנותו הרבה של המשיב, לא ניתן לשקול את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

אציין שבכל הנוגע לטענות בא כוח המשיב באשר לכרסום או שחיקה בחומר הראיות, הרי שהדרך בפניו פתוחה להגיש בענין זה בקשה לעיון חוזר לבית המשפט, שכן אין מקומה של טענה זו במסגרת הבקשה שבפניי.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 3.10.2008 או עד למתן פסק דין בתיק פ 1/08 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מבין המועדים.

בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים להמשך שמיעת התיק בהקדם האפשרי, ולפי תפוסת יומנו, וזאת למקרה ושני המועדים הקבועים לימים 10.11.2008 ו-8.12.2008 לא יספיקו לסיום שמיעת הראיות.