בש"פ 9780/07 מדינת ישראל נ. שאוקי אבו-זייד

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 28.11.2007 או עד למתן פסק דין בתיק פ 40060/07 בעניינם, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם. יש לציין כי המשיבים 1 ו-4 נתנו את הסכמתם להארכת המעצר.

ביום 10.5.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום מאוחד כנגד המשיבים (פ 40060/07), המייחס להם שורה ארוכה של עבירות, שעיקרן עבירות של סחר בסמים מסוכנים מסוגים שונים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) קיבל את הבקשה בקבעו כי קיימות כנגדם ראיות לכאורה וכי העבירות המיוחסות להם מקימות חזקת מסוכנות.

משעברו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרם בתשעים ימים, היא הבקשה שבפני.

לטענת המבקשת, מסוכנותם הרבה של המשיבים מונעת את אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. עוד מוסיפה המבקשת, כי התמשכות משפטם של המשיבים נובעת מהדחיות הרבות שנתבקשו על ידי באי כוחם וכי רוב המועדים הקבועים להמשך שמיעת הראיות נמצאים בתקופת המעצר המבוקשת, ולהערכתה בתקופה זו תסתיים שמיעתה של פרשת התביעה.

מנגד, מתנגדים באי כוח המשיבים לבקשה, בטענם כי יש מקום לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר, על רקע חלוף הזמן וחוסר ההתקדמות בדיונים.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

כפי שציין בית משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), בדונו בסוגיית הארכת המעצר לאחר תום התקופה של תשעה חודשים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר.

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שבפנינו, מדובר במשיבים אשר מיוחסות להם עבירות חמורות של סחר בסמים, אשר מסוכנותם נלמדת מאליה מהמעשים המיוחסים להם ומהיקפם, מעשים אשר אף מקימים חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים. בית משפט זה התייחס לא פעם לקושי שבנטרול המסוכנות העולה ממי שמואשמים בסחר בסמים מסוכנים. כפי שקבע בית משפט זה לא פעם, ככל שמדובר בסחר

בסמים , רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהא להפיג את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר" ( וראו בש"פ 1747/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.2007); בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2003); בש"פ 294/06 בלעום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.2.2006)). בענייננו, ואף לנוכח חלוף הזמן, לא מצאתי כי נתקיימו במשיבים הנסיבות החריגות שיאפשרו את שחרורם לחלופת מעצר.

בנוגע להתקדמות משפטם של המשיבים, הרי שעם פתיחת המשפט, קבע בית המשפט אחד עשר מועדים לשמיעת הראיות בתיק, בהם אחד בחודש אוקטובר 2007, חמישה בחודש נובמבר 2007, ארבעה בחודש דצמבר 2007 ואחד בחודש ינואר 2008. ביום 18.10.2007 הגיש בא כוח המשיב 1 בקשה לדחיית כל המועדים שנקבעו בחודש נובמבר, משום שנדרש להופיע בתיק בפני הרכב אחר בבית המשפט, בו נקבעו מועדים לשמיעת ההוכחות מיום ליום. בקשה זו נעשתה בהסכמתם של באי כוח המשיבים ויתר הנאשמים בתיק. בדיון שהתקיים ביום 22.10.2007 נשמעו שישה עדי תביעה, ולאחר מכן ביטל בית המשפט את המועדים שנקבעו לחודש נובמבר. לאור בקשת באי כוח המשיבים, אשר נמנע מהם לקיים דיונים במהלך חודש ינואר, וזאת עקב היותם עסוקים בתיקים נוספים של לקוחות אחרים, קבע בית המשפט מועדים נוספים לשמיעת הראיות בתיק לחודשים פברואר ומרץ 2008, בנוסף למועדים שנקבעו עם פתיחת המשפט. כיום קבועים עשרה מועדים נוספים לשמיעת התיק, בימים 16.12.2007, 19.12.2007, 24.12.2007, 26.12.2007, 2.1.2008, 5.2.2008, 10.2.2008, 24.2.2008, 5.3.2008 ו-10.3.2008.

לאור האמור, הגם שקצב שמיעת ההליך התיק אינו משביע רצון, מדובר במצב שהינו כורח המציאות, כתולדה של מורכבות הפרשה והאילוצים שבהם פועלים באי כוח המשיבים, הן בשל הפרשה הנדונה והן בהקשר ללקוחותיהם האחרים. יש לציין עם זאת כי בית המשפט המחוזי עושה את כל המאמצים להאיץ ככל הניתן את קצב שמיעת התיק, בכפוף לאילוציהם של באי כוח המשיבים. משכך, ולאור מסוכנותם, לא ניתן כאמור לומר כי בשלב זה יש החלוף הזמן כדי להביא לשחרורו של מי מהמשיבים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים 2, 3, 5, ו-6 בתשעים ימים, החל מיום 28.11.2007 או עד למתן פסק דין בתיק פ 40060/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.