בש"פ 2907/09 מדינת ישראל נ. סאלם אלקדיפאת

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 16.4.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ 8157/08 בעניינו ב בית המשפט המחוזי באר-שבע, לפי המוקדם.

ביום 16.7.2008 הוגש ל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיב (פ 8157/08), המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ); ועבירה של ניסיון להחזיק סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים וסעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי הנטען בכתב האישום, לידי המשטרה הגיעה חבית ובה סם מסוכן מסוג הרואין במשקל 1,238.98 גר' ו-79,784 טבליות סם מסוכן מסוג אמפאמין. השוטרים הוציאו מתוך החבית את הסמים, פרט לסם מסוכן מסוג הרואין במשקל 275.10 גר' , והחזירו אותה למקום בו הוסתרה. ביום 4.7.2008 הגיע המשיב למקום בו נמצאה החבית, והחל להוציאה ממקום מחבואה, אזי נעצר על ידי שוטרים שהסתתרו בסמוך.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו (ב"ש 21419/08).

ביום 6.8.2008 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דברת ) את הבקשה, בקבעו כי ישנן ראיות לכאורה כנגד המשיב, וכי מעשיו מקימים עילת מעצר סטטוטורית, לפי סעיף 21(א)(1)(א)(3) לחוק המעצרים, וכי מסוכנותו הרבה עולה מכמות הסם שנתפסה. ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה (בש"פ 7258/08) נדחה ביום 22.9.2008 (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה).

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים, היא הבקשה שבפניי.

לטענת המבקשת, מסוכנותו של המשיב נלמדת מן העבירות בהן הואשם, וכי נסיבות הפרשה מלמדות על מעורבותו העמוקה של המשיב בעסקי הסמים. עוד מוסיפה המבקשת כי למשיב עבר פלילי הכולל שתי הרשעות בעבירות של הפרעה לשוטר והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. כן מציינת המבקשת כי פרשת התביעה בתיק מצויה בעיצומה, וכי שני מועדי הוכחות נדחו מטעמים הנעוצים בהגנה, כך שנותרו מועדים לשמיעת הוכחות בימים 24.5.2009 ו-11.6.2009.

מנגד טוען המשיב כי קצב התמשכות ההליכים הינו איטי, וכי אין הצדקה להאריך את מעצרו מעבר לתקופה הקבועה בחוק.

לאחר שעיינתי בבקשה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי לנכון להיענות לבקשה.

כידוע, הלכה היא שככל שמתמשך ההליך וחולף הזמן שבו מצוי הנאשם במעצר, הולך וגובר משקלן של חזקת חפותו וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)).

הלכה זו שואבת את חיותה מהוראת המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים, לפיה "נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה". מצוותו זו של המחוקק מסויגת בסעיף 62 לחוק המעצרים, המעניקה סמכות לשופט בית המשפט העליון להאריך את מעצרו של מי שחלפו תשעה חודשים מתחילת משפטו, בתשעים ימים, מעת לעת. עם זאת ידענו וחזרנו ואמרנו, כי הכלל הוא השחרור והארכת המעצר הינה החריג, החל רק בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות את שלילת ההוראה שבסעיף 61 לחוק המעצרים (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בסוגיה זו הינם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק, ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו, למשל, בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

עניינו של המשיב הינו אחד המקרים בהם אין מנוס מהארכת המעצר, אף מעבר לתקופה של תשעה חודשים. כנגד המשיב קיימות ראיות לכאורה הקושרות אותו למעורבות בסחר רחב היקף בסמים מסוכנים. כפי שקבע בית משפט זה לא פעם, ככל שמ דובר

בסחר

בסמים , רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ניתן יהא להפיג את חזקת המסוכנות ולהצדיק חלופת מעצר ( וראו בש"פ 1747/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.2007); בש"פ 3927/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.5.2003); בש"פ 294/06 בלעום נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.2.2006)). בענייננו, ואף לנוכח חלוף הזמן, לא מצאתי כי נתקיימו במשיב הנסיבות החריגות שיאפשרו את שחרורו לחלופת מעצר. בכל הנוגע להתמשכות ההליך, הרי שמפרוטוקול הדיונים ב בית המשפט המחוזי עולה כי הגורם לחלק מהתמשכות זו מצוי בהתנהלותו של המשיב ובאי כוחו, ובכל מקרה אין בקצב שמיעת התיק כדי להצדיק את שחרור המשיב לחלופת מעצר, לאור מסוכנותו הרבה.

אשר על כן הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 16.4.2009, או עד למתן פסק דין בעניינו בתיק פ 8157/08, לפי המוקדם.