בש"פ 7258/08 סאלם אלקדיפאת נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ש' דובר ת) לעצור את העורר עד לתום ההליכים. העורר טוען כי נוכח חולשת הראיות והיעדר חשש למסוכנות ממשית, יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר על דרך מעצר בית מלא.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וכן ניסיון לעבור עבירה כאמור. על-פי כתב האישום, ביום 4.7.08 בסביבות שעה 6:00 בבוקר, הגיעה לידי המשטרה ידיעה אודות חבית שהוטמנה בוואדי בסמוך לקילומטר 246 של כביש 90 באיזור ים המלח, ובה סמים מסוכנים: 1.238 גרם

הירואין, וכשמונים אלף טבליות סם מסוכן מסוג אמפטאמין. השוטרים הגיעו לחבית, והוציאו ממנה את הסמים, פרט לכמות הירואין במשקל 275 גרם , הכניסו לחבית חומר דמה, והחזירו את החבית למקום המסתור. באותו יום בשעות הערב, סמוך לשעה 20:15 הגיע העורר למקום המחבוא. הוא הסיט את השיחים שהסתירו את החבית, והחל להוציאה ממקום מחבואה. בשלב זה נעצר על-ידי השוטרים שהסתתרו בסמוך למקום המחבוא.

3.

העורר הכחיש כל קשר לסמים, וטען כי טייל באזור, ורצה להגיע לתצפית המצויה שם, לכן החנה את רכבו בחניון עין גדי, ופתח בהליכה רגלית לצורך פעילות ספורטיבית. הוא טען, כי נעצר בשולי הכביש ולא במיקום בו אותר על-פי גרסאות השוטרים. ב"כ העורר השיג על עוצמתן של הראיות לכאורה. לטענתו, השחזור בשטח נעשה על-ידי שוטרים שלא נטלו חלק במארב בוואדי; השוטר שנמצא בשטח טען שהוציא 12 שקיות מהחבית, בעוד בחוות דעת מז"פ צוין שהיו 14 שקיות; בחוות-דעת מז"פ צוין שנתפסו כ-55,000 טבליות סם, בעוד כתב האישום מדבר בתפיסת כ- 80,000 טבליות; לא נמצאו טביעות אצבע על החבית; אחד השוטרים העיד כי כשהעורר הגיע לחבית כבר החל להחשיך, ומכאן שלא ניתן היה לבצע תצפית של ממש על המקום; השוטרים לא יכלו להתחבא במקום המארב הנטען מבלי שניתן היה לראות אותם. בנסיבות אלה, נטען על-ידי ב"כ העורר כי לאור הכשלים בחומר הראיות ובחקירה, ומאחר שעברו של העורר אינו מכביד, יש לשחררו לחלופת מעצר שהוצעה בתנאי מעצר בית מלא, תחת פיקוחם של בני משפחה הראויים לאימון מלא.

4.

בית המשפט המחוזי קבע כי מדיסק השחזור שבוצע בשיתוף עם קצין המשטרה רן שמיר, עולה כי המארב המשטרתי התמקם במקום מוסתר. כמו כן, בניגוד לדברי העורר בנוגע למקום מעצרו, ציין הקצין בשחזור כי

"בסביבות השעה 20:20 קיבלתי דיווח מהתצפיתן... בשלב זה אני שומע צעדים מתקרבים אלינו עד לרגע שבו אני מזהה אדם במרחק של כ- 5 מטרים ממני, לבוש חולצה טישרט לבנה ומכנס ג'ינס בצבע תכלת, עבר אותי והגיע לכיוון מסתור הסמים. האדם שאני מזהה הולך ישירות למסתור הסמים, מתכופף, שולח את ידיו לעבר השיחים שכיסו את החבית, מפנה אותם לצדדים, ואז בשתי ידיו מתחיל למשוך את החבית". בשלב זה, החלו השוטרים לרוץ לכיוון העורר, והפעילו רימון הלם בנתיב הבריחה המשוער, ובעוד קצין משטרה הורה לו לעצור, וצעק "משטרה", החל העורר לברוח לכיוון הכביש. כעבור מספר מטרים נתפס העורר, כשהוא מנסה להדוף את השוטרים ולדחוף אותם בכוח. השוטרים האחרים שהיו במארב מסרו עדות דומה.

עוד נקבע, כי העורר עצמו מעיד כי בעת שהגיע למקום האירוע לא היה חושך, אלא שרר אור יום וצל של הרים. אשר לכמות הטבליות, חוות דעת מז"פ מתייחסת לכ- 80,000 טבליות, ולא למספר הטבליות כפי שצוין על-ידי ב"כ העורר. לא ברורה סיבת היעדר ההתאמה במספר שקיות הסם בין עדות השוטר לבין חוות הדעת של מז"פ. ייתכן שעניין זה קשור בפתיחת 2 שקיות בימ"ר לצורך בחינת תכולתן, אך עניין זה יתברר בהליך העיקרי. לצורך ענין זה, די בעובדה שהסם נדגם ממספר שקיות שונות, כך שבכל מקרה, לא ניתן לומר שאין זה הסם שנתפס. גם הטענה להיעדר טביעות אצבע תיבדק בהליך העיקרי. אולם, די בכל החומר הראייתי הקיים כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר.

עוד קבע בית המשפט קמא, כי מעשי העורר מקימים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, ואופי עבירות הסמים מקים בבירור חזקת מסוכנות. העורר לא הפריך חזקה זו. כמות הסם שנתפסה, והטמנתו הרחק מכל מקום ישוב, מצביעים על כך שהסם נועד להפצה. עוד נקבע, כי המפקחים המוצעים בחלופת המעצר נראים, על פניהם, אחראיים, אולם אין בכך כדי לאיין את המסוכנות הטמונה בעורר לאור אופי עבירות הסם המיוחסות לו, והקושי לתת בו אמון שאכן יקיים את תנאי השחרור. מטרת המעצר בסוג עבירות זה היא לשבור את שרשרת הפצת הסם, ותכלית זו ניתן להגשים בדרך של השמת העורר ונאשמים כמותו מאחורי סורג ובריח.

על החלטה זו הוגש הערר בפני.

5.

בערר, טוען העורר כי מכלול הראיות לכאורה אשר הוצגו בפני בית המשפט המחוזי רוויי כשלים חקירתיים אובייקטיביים, אשר בסופו של יום מעמידים את שיוכו של העורר לעבירות הסמים בספק רב. ראשית נטען, כי לא נבדקו טביעות אצבע של העורר על החבית, על אף שנטען נגדו כי אחז בחבית, כאשר אין כל טענה לכך שעטה כפפות או ביצע פעולה אחרת לטשטוש טביעות האצבע. שנית, העורר נתפס בסמוך לנקודת תצפית מוכרת ומתויירת, כשברכבו נמצאו בגדים קצרים, המחזקים את טענתו כי טייל באזור, והימלטותו ממקום האירוע מוסברת על רקע בהלה שאחזה בו מפיצוץ הרימון שנזרק מהתנפלות השוטרים עליו. שלישית, גרסאות השוטרים סותרות זו את זו, ותיאור האירוע על-ידם לוקה בקשיים לוגיים. כך, עדותו השניה של התצפיתן ועקנין, שניתנה יומיים לאחר עדותו המקורית, כללה פרטים מהותיים חדשים אשר לא ברור מדוע נעלמו מהודעתו הראשונה, בנוגע לרכב שהביא את העורר לזירה. התצפיתן אף מציין כי חרף תנאי התאורה ואמצעי הראייה שהיו ברשותו, לא יכול היה לזהות את בגדי האדם שירד מן הרכב. לפי גרסת הבלש בלבן, אשר הסתתר בסמוך לחבית הסמים, נשמעה התראת התצפיתן כי רכב עצר מול הזירה, והוא מוסיף כי אף שמע את הרכב עוצר. לעומת זאת, בעדות הבלש שמיר ובעדות התצפיתן, אין כל התייחסות לאותה התראה. מעבר לכך, תיאור השוטרים את מהלך ההתרחשות בחלקה האחרון לוקה בכשל רציונאלי עמוק - שכן מחד גיסא, הרכב אשר ממנו, על-פי הנטען, ירד העורר, לא המתין לו אלא המשיך בנסיעתו, ומאידך, רכבו של העורר עצמו הוחנה כשלושה ק"מ מהזירה. העורר נתפס ללא תיק או אמצעי נשיאה אחר. אין זה סביר כי תכנן לשאת את החבית הכבדה השוקלת כ- 18 ק"ג בידיו מרחק כה רב, המגיע כדי 3 ק"מ . כמו כן, על-פי עדות הבלשים, העורר נכנס לאזור בריצה, אולם מעדות של שוטר אחר, עולה כי תוואי השטח רווי סלעים, וכי יש קושי להיכנס לאזור בריצה ולהגיע לחבית. בכל הנוגע להשלכת רימון ההלם, טוען ב"כ העורר לקיום סתירות מסוימות בעדויות השוטרים באשר למועד השלכת הרימון ומיקום השלכתו. כמו כן, הוא מבקר את המשטרה על עצם השימוש ברימון בנסיבות הענין. הפער בפירוט כמות אריזות הסמים אף הוא מעורר תמיהה, לטענתו.

6.

לעניין מסוכנות העורר, טוען בא-כוחו כי הוא כלל לא נחקר אודות חלקו בשרשרת הפצת הסם, וזאת בניגוד לנטען בבקשת המעצר כי תפקידו בשרשרת זו הוא מרכזי. העבר הפלילי של העורר אינו מכביד - אין הוא מעורב בפלילים כבר למעלה מעשר שנים, ועבירת הסמים היחידה בעברו אירעה בשנת 1996. העורר שיתף פעולה עם חוקריו. כיום, ומאז הרשעתו האחרונה מלפני כשבע שנים, מנהל העורר אורח חיים נורמטיבי, הוא בעל משפחה ועוסק בעבודה מסודרת, ופרנסת משפחתו הגדולה מוטלת כולה על כתפיו. לטענת העורר, טעה בית המשפט בכך שלא הסתפק בחלופות המעצר המוצעות, המרוחקות מאוד ממקום האירוע. שני אחי העורר שהם המפקחים-הערבים המוצעים, הינם גמלאי צה"ל, אשר שירתו את המדינה שנים רבות, וניתן לסמוך על אחריותם ועל יושרם.

בנסיבות אלה, מבקש ב"כ העורר כי תיבחנה חלופות המעצר לעומקן, בין על-ידי בית המשפט המחוזי ובין על-ידי שירות המבחן, ומציע אף אפשרות של תוספת איזוק אלקטרוני לתנאי השחרור. העורר מבקש להשתחרר בחלופת מעצר עד לתום ההליכים נגדו.

7.

נתתי דעתי לטענותיו של ב"כ העורר, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערר להידחות.

אשר לראיות לכאורה - ב"כ העורר עשה כל שלאל ידו למצוא פרכות, סתירות ואי התאמות בחומר הראיות, כמו גם כשלים בחקירה, כדי להוביל למסקנה שאין תשתית ראייתית ראויה לצורך מעצר, אולם טיעוניו בענין זה רחוקים מלשכנע. העובדות האובייקטיביות כפי שארעו בשטח הן שבחבית שהוטמנה באיזור ריק מאדם, כ- 3 ק"מ מעין גדי, נמצאו סמים קשים בכמות גדולה ביותר. העורר הגיע למקום מרוחק זה כשפניו מכוונות למקום המסתור של החבית, והוא ניסה להוציאה ממקום המחבוא. הוא נתפס בשעת מעשה כאשר נמלט מהמקום לשמע רימון הלם שהופעל על-ידי המשטרה, ולא שעה לקריאות השוטרים לעצור. עובדות אלה מדברות בעד עצמן, ולפנינו תשתית ראייתית לכאורית בעלת עוצמה, כאשר הנאשם נתפס בשעת מעשה. ניסיונותיו הנמרצים של ב"כ העורר לאתר סתירות בפרטים שונים בגרסאות אנשי המשטרה אינם יכולים להועיל בשלב זה של ההליך, כאשר גרעינו הקשה של האירוע הפלילי מוכח לכאורה מן הראיות, וקושר, על פני הדברים, את העורר אליו. הסבריו של העורר למעשיו במקום באותו ערב אינם משכנעים, וקשה ליישבם עם פרטי ההתרחשויות, כפי שתועדו בגרסאות השוטרים שהגיעו למקום מבעוד מועד.

לאור האמור, אין להתערב בהחלטת בית משפט קמא לפיה קיימת תשתית ראייתית לכאורית למעורבות העורר בעבירות הסמים, כנדרש לצורך הליך מעצר.

8.

גם בהיבט עילות המעצר וחלופת מעצר מקובלת עלי גישתו של בית המשפט המחוזי. העורר מואשם בעבירות סמים חמורות ביותר בהקשר לכמויות סם קשה בהיקף משמעותי ביותר המיועדות להפצה. תורמת למסוכנותו גם העובדה כי מקום ההתרחשות הוא סמוך מאד לגבול ישראל-ירדן, וקיים חשש כי מ דובר ברשת הברחת סמים משני עברי הגבול של שתי המדינות.

בסוג זה של עבירות, קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית, שלא הופרכה במקרה זה. איננו יודעים בשלב זה של הדברים מה מקומו של העורר בשרשרת הפצת הסם, אולם נראה כי אפשרות שחרורו לחלופה אינה עשויה לספק את ההגנה הראויה לציבור מפני הישנות מעשי עבירה דומים, או מפני הפרת התנאי השחרור בדרך אחרת. גם פיקוח של ערבים בעלי אחריות, ואמינות אינו יכול לענות במקרה זה על הצורך בהגנה על שלום הציבור מפני הישנות עבירות של הפצת סמים קשים, שניתן לקחת בהן חלק גם ממקום מעצר בית.

לאור כל האמור, הערר נדחה.