בש"פ 2414/13 מדינת ישראל נ. סויסה מיכאל

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 15.4.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 28313-07-12 בבית משפט השלום בקרית גת, לפי המוקדם מביניהם.

כנגד המשיב הוגש, ביום 15.7.2012, לבית משפט השלום בקרית גת כתב אישום, המייחס לו עבירה של יצוא, יבוא, מסחר, הספקה של סמים מסוכנים לפי סעיף 13 + 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים ).

לפי הנטען כתב האישום, ביום 10.7.2012 בסמוך לשעה 23:11 מסר המשיב קובייה חומה של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 22.60 ג' לדהן אברהם (להלן: הקונה ) וקיבל תמורתה שטרות של כסף. המשיב מכר את החשיש לאחר שהוציא אותו מתחתוניה של בתו התינוקת.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

ביום 2.8.2012 התקיים דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים. בא כוח המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך טען לחולשה משמעותית בראיות. בתום הדיון קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב. כן נקבע, כי הסוגיות שאותן מעלה בא כוח המשיב אינן מחלישות באופן משמעותי את חומר הראיות ואם קיימת חולשה, הרי שהיא דלה ביותר. עוד נקבע, כי בשים לב לעבירה שמיוחסת למשיב, המקימה חזקת מסוכנות ובצירוף עברו הפלילי המכביד, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

על החלטת בית משפט השלום הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' יפה כ"ץ ) דחה, ביום 5.9.2012, את הערר בקובעו, כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב ושהעבירה המיוחסת למשיב, בצירוף עברו הפלילי, מצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

משלא הסתיים משפטו של המשיב ובחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב נלמדת מהמעשים המיוחסים לו וכי העבירה המיוחסת לו מקימה חזקת מסוכנות המצדיקה בדרך כלל מעצר עד תום ההליכים. עוד מוסיפה וטוענת המבקשת, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מעברו הפלילי המכביד, הכולל עבירות שונות לרבות עבירות סמים, אלימות, רכוש, הפרת הוראות חוקיות ושיבוש מהלכי משפט. על המשיב נגזרו בעבר עונשי מאסר בפועל.

מנגד, טוען בא כוח המשיב, כי אין מקום להאריך את מעצרו של המשיב מעבר לתשעת החודשים.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג

(1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.2007)).

במקרה שלפניי, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק משביע רצון ולמעשה עד כה התקיימו שש ישיבות הוכחות ונשמעה עדותם של חמישה עדי תביעה. המשך שמיעת הראיות נקבע לימים 1.5.2013 וליום 5.6.2013. לאור חומרת העבירה המיוחסת למשיב והמסוכנות הנשקפת ממנו ולאור העובדה כי למשיב עבר פלילי מכביד מאוד הכולל, בין היתר, ארבע עבירות של הפרת הוראה חוקית ועבירות של סחר בסמים מסוכנים; וכן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה של 18 חודשים; 3 כתבי אישום תלויים ועומדים נגדו בעבירות של החזקת אגרופן, שיבוש מהלכי משפט, איומים והחזקת נכס חשוד ועבירה של החזקת סמים מסוכנים לשימוש עצמי; ולאור העובדה כי המשיב ריצה בעבר עונשי מאסר לא מעטים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 15.4.2013 או עד למתן פסק דין בת"פ 28313-07-12 בבית משפט השלום בקרית גת, לפי המוקדם מביניהם.

בית משפט השלום מתבקש, בהתאם לתפוסת יומנו, לקבוע דיונים נוספים בתיק במועדים קרובים לשמיעת עדי ההגנה, ככל הניתן, וזאת בנוסף על המועדים שנקבעו כאמור זה מכבר.