בש"פ 8808/09 מדינת ישראל נ. עלי אלעמרני

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 16.11.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 8037/09 בבית המשפט המחוזי בבאר- שבע, לפי המוקדם.

כנגד המשיבים הוגש ביום 16.2.2009 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת"פ 8037/09). כתב האישום מייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, בייצוא ויבוא, מסחר והספקה של סמים, ובהחזקה ושימוש בסמים. כתב האישום מתאר פרשה הכרוכה בהברחת סם מסוג הרואין במשקל הקרוב ל- 10 ק"ג מירדן לישראל. מיד לאחר הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 2.4.2009 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים (ב"ש 20322/09, כבוד השופטת ו' מרוז ). בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי אף שהראיות כנגד המשיבים הינן ראיות נסיבתיות, עולה מהן תמונה שלמה ובהירה בדבר הקשר שנקשר בין המשיבים לייבוא סם מסוכן והחזקתו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי חרף העובדה שעוצמת הראיות לכאורה ביחס לעבירת ייבוא הסם פחותה במידת מה מזו הנוגעת להחזקה המשותפת בכמות הסם הגדולה, די במצבור הראיות ובפוטנציאל הגולמי שבהן, כדי להעמיד תשתית ראייתית מוצקה הקושרת את המשיבים הן לעבירת הייבוא והן לעבירת ההחזקה. כמו כן, ציין בית המשפט המחוזי, כי גם בגרסאותיהם השקריות של המשיבים יש כדי לקשור אותם לעבירות המיוחסות להם ולחזק את הראיות נגדם. אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי יש בתשתית הראייתית לכאורה כדי לבסס את העבירות המיוחסות למשיבים, ולהביא ,לאחר גיבושה, להרשעתם בדין. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי כי מכמות הסם הגדולה שנתפסה, וכן התכנון, התחכום והתעוזה שהיו כרוכים בעבירה, ניתן ללמוד על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים אם לא יוחזקו במעצר.

על החלטת בית המשפט המחוזי הגישו המשיבים 2, 3 ו-4 עררים לבית משפט זה (בש"פ 3690/09, כבוד השופטת ע' ארבל ; בש"פ 5567/09, כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ). עררים אלו נדחו, ובית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים. "מארג הראיות, הבנויות מהאזנות הסתר, זיהוי הקולות, מעקבי המשטרה, המצאותם של העוררים בשטח במועד הסמוך לפני מציאת הסם, ומעצרם זמן לא רב לאחר ההטמנה, בצירוף גרסאותיהם הבלתי אמינות והמבולבלות – כל אלה מספקים את דרישת התשתית הלכאורית הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים" (בש"פ 5567/09). כמו כן קבע בית המשפט, בעררים אלו, כי מסוכנותם של המשיבים אינה יכולה להיות מוטלת בספק לאור העבירות החמורות המיוחסות להם.

משפטם של המשיבים לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים כמצוות סעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.

המבקשת טוענת כי למשיבים מיוחסות עבירות חמורות ביותר, המקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, כמו כן, מסוכנותם של משיבים 2 ו-3 מתחזקת נוכח עברם הפלילי. בנוסף טוענת

המבקשת כי קיים חשש ממשי להימלטות המשיבים מהדין, לאור חומרת העבירות והעונשים הכבדים הצפויים להם אם יורשעו. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי עד היום לא התקיימו ישיבות הוכחה בתיק. התקיים דיון ביום 4.3.2009, ובו הוקרא כתב האישום, ועוד שלושה דיונים שבהם לא נדונו האישומים לגופם. לאחר מכן הדיונים בתיק נדחו מספר פעמים, וחל עיכוב בהעברת חומרי החקירה לסנגורים, מכיוון שחלקם אבדו, ונמצאו רק בשלב מאוחר יותר. נכון להיות קבועים שלושה מועדים הוכחות בתיק לימים 25.11.2009, 6.12.2009 ו- 8.12.2009.

לאור זאת, טוענת המבקשת, כי לא צפויים עיכובים נוספים בניהול התיק והוא צפוי להתקדם בצורה משמעותית במהלך הארכת המעצר המבוקשת.

באי כוח המשיבים טוענים כי לאור העיכוב המשמעותי בניהול בתיק, שנגרם בעיקרו על ידי המבקשת, יש מקום לשחרר את המשיבים. עוד הם טוענים, כי לאור הראיות הנסיבתיות בתיק ובהתחשב בכך שכתב האישום הוגש בחודש פברואר 2009, ועדיין לא התקיימו ישיבות הוכחות, יש לשנות את נקודת האיזון במקרה זה ולבחון חלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, על אף אי הנחת הרבה מקצב התקדמות הדיונים בתיק.

הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק המעצרים, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)) " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי, אין ספק כי קצב התקדמות הדיונים בתיק אינו משביע רצון, וזאת בלשון המעטה, ואף הבעתי את מורת רוחי על כך, בפני באת כוח המבקשת בדיון שנערך בפניי. יש לזכור כי קביעת המחוקק ברורה וחדה בעניין זה, ויש לעשות כל מאמץ להגיע לסיום המשפט, תוך תשעה חודשים, או לכל הפחות במקרים מיוחדים להראות על התקדמות משמעותית בניהול התיק. על אף זאת, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן והעיכוב בדיונים בתיק הוא פחות במקרה הנדון, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה היא ומחייבת את השארתם של המשיבים במעצר. העבירות המיוחסות למשיבים קשות וחמורות, וכפי שכבר נקבע קיימות ראיות לכאורה לביצוען. בנוסף נקבע בעבר בעניינם של המשיבים כי "מסוכנותם של העוררים אינה יכולה להיות מוטלת בספק. אישומים בעבירות סמים כה חמורות, הכרוכות בעיסקת יבוא ויצוא, סחר והספקה של סם מסוג הרואין במשקל של קרוב ל- 10 ק"ג אשר הועבר לישראל דרך ירדן מדברת בעד עצמה" (בש"פ 5567/09).

בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות כל מאמץ כדי לזרז את קצב הדיונים בתיק זה, ולקבוע מועדי הוכחות נוספים בפרק הזמן של הארכת המעצר הנוכחית, וזאת על מנת שתהיה התקדמות משמעותית בתיק בשלושת החודשים הקרובים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 16.11.2009 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 8037/09 בבית משפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.