בש"פ 5567/09 מוסא אבו עייש נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ו' מרוז) אשר הורתה על מעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם.

2.

העוררים ועוד שניים אחרים הואשמו בקשירת קשר לפשע, בייצוא ויבוא, מסחר והספקה של סמים, ובהחזקה ושימוש בסמים. כתב האישום מתאר פרשה הכרוכה ביבוא סם מסוג הרואין במשקל הקרוב ל- 10 ק"ג מירדן, שחולק לאריזות בנות 1/2 ק"ג כל אחת.

3.

על פי המתואר בכתב האישום, בחודש דצמבר 2008 יצר נאשם 1 (להלן – עלי ) קשר עם אזרח ירדני וסיכם עמו על בצוע עיסקת יבוא גדולה של הרואין מירדן לישראל בהיקף של כ- 10 ק"ג . בד בבד, קשר עלי קשר עם העוררים ועם נאשם 4 (להלן – סאלם ) לצורך מימוש העיסקה.

במהלך חודש ינואר 2009, ערכו ארבעת הנאשמים את ההכנות לצורך מימוש העיסקה, ניהלו שיחות טלפוניות בינם לבין עצמם, ועלי קיים שיחות רבות עם האזרח הירדני, וכן עם בלדר. עורר 2 וסאלם נסעו לאזור הערבה לאיתור מקום מתאים להטמנת הסם, לכשיועבר מירדן.

4.

ביום המתוכנן למימוש העסקה, שנועד ל-27.1.09, יצא עלי מדימונה ברכב יונדאי שכור ואסף אל רכבו את עורר 2. במקביל, יצא עורר 1 מדימונה ברכב טויוטה ועמו סאלם. כל הארבעה נפגשו בכניסה למכתש הקטן. עורר 2 עבר למכונית הטויוטה, והוא ביחד עם עורר 1 וסאלם נסעו לכיוון הערבה. באזור ק"מ 125-6 בכביש 90 הם ירדו מהכביש לדרך עפר. בשעה 15:00 לערך, ירדו עורר 1 וסאלם מהרכב והותירו את עורר 2 במכונית. הם שהו בשטח כ-6 שעות, ובמהלכן ניהלו שיחות טלפוניות בינם לבין עצמם וכן עם עלי, אשר שמר מצדו על קשר טלפוני עם האזרח הירדני והבלדר, לצורך תיאום העברת הסם מירדן, קליטתו, והטמנתו במקום מסתור.

5.

בשעה 22:00 הועבר הסם מהצד הירדני לידי עורר 1 וסאלם, ומיד לאחר מכן עורר 2 אסף את השניים במכונית הטויוטה, ולאחר מכן הוריד אותם עם הסם לצורך הטמנתו והסתרתו. לאחר שהסם הוטמן, שבו השניים לרכב, ובהמשך חברו לעלי שהמתין להם. סאלם עבר לרכבו של עלי, ודקות ספורות לאחר מכן הארבעה נעצרו על ידי המשטרה.

בסמוך לאחר עזיבת עורר 1 וסאלם את מקום המסתור, הסם אותר ונמצא במקום בו הוטמן על ידי שוטרים שעקבו אחריהם. עד כאן לפרטי כתב האישום.

6.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של כל הארבעה עד תום ההליכים נגדם. בהחלטה מפורטת ומנומקת הוא קבע כי קיימת תשתית ראיות לכאורה נגדם, וכי מתקיימת עילת מעצר בגין מסוכנות בעניינם. כן מצא, כי אין מקום להחיל חלופת מעצר בנסיבות מקרה זה, מאחר שהאישומים כרוכים בעבירות סמים חמורות ביותר.

7.

בית המשפט המחוזי ניתח בפירוט רב את הראיות, וקבע כי קיימת תשתית לכאורית המספקת את הדרישה לצורך מעצר עד תום ההליכים. הוא התייחס לתמצית השיחות מהאזנות הסתר שהעוררים ניהלו בינם לבין עצמם, ובינם לבין שותפיהם לעבירות, ובין השותפים לאזרח הירדני והבלדר. כן עמד בית המשפט על חשיבות דוחו"ת המעקב של השוטרים, אשר ערכו תצפיות על העוררים ושותפיהם זמן ניכר לפני מועד העסקה, המחזקים את הראיות בדבר מעורבותם בעיסקת הסמים; קולות העוררים ושותפיהם זוהו בהאזנות הסתר, והטלפונים שוייכו לנאשמים. כן עמד בית המשפט על הסתירות העמוקות בגרסאות העוררים ושותפיהם ביחס למוצאותיהם ביום הארוע, ועל הסבריהם הכבושים והבלתי משכנעים להימצאותם בסמוך למקום מציאת הסם. לאור כל אלה, נקבע כי קיימת תשתית ראיות מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים.

8.

בית המשפט קבע עוד, כי קיימת עילת מעצר בעניינם של העוררים נוכח אופי עבירות הסם המיוחסות להם, ולאור עברם הפלילי, והורה על מעצרם ומעצר שותפיהם עד תום ההליכים.

9.

טוענים העוררים, כי שגה בית המשפט קמא כאשר התייחס לכל הנאשמים בכתב האישום כמקשה אחת, בעיקר בכל הקשור לשיחות הטלפון אשר נערכו ימים ושבועות לפני מועד ביצוע העבירות. לטענתם, בכל השיחות הללו שוחח נאשם 1 (עלי) בלבד עם אנשים שונים. בית המשפט קמא לא היפנה לאף שיחה בה ה דובר ים כינו אחד את השני בשמות מזהים, ואין כל ראיית הקלטה בתיק החקירה בו המאזינים, החוקרים או המשקלט, מציינים כי הם מזהים בהם את קולות העוררים. המדינה לא הגישה חוות דעת מומחה לענין זיהוי קולות. במסמך אחד שכותרתו 'זיהוי קולות' מצוין כי אופן זיהויו של העורר 1 כ דובר בשיחה הוא על ידי כך שהזדהה בשמו בשיחה מסוימת, והעורר 2 זוהה בשמו בשיחה מסוימת אחרת. לדברי העוררים, הם טענו בפני בית משפט קמא כי שיחות אלה לא הועברו לידי ההגנה, אין תמלול שלהן בחומר החקירה, ומן הסתם אף לא הוצגו בפני בית המשפט עובר להחלטתו. לפיכך, הם גורסים כי זיהוי קולות העוררים לא נתמך בראיות כלל.

מוסיפים העוררים וטוענים, כי אין כל משקל לתמצית השיחות שהגישה המדינה, שכן אלה נעשות על ידי המאזין או משקלט בניסיון להדגיש את העיקר בהן, על פי הבנתו. התמציות מהוות, למעשה, חוות דעת של מי שעורך אותן, ואין לייחס להן כל משקל ראייתי. כמו כן, הם מלינים כנגד קביעת בית המשפט ביחס למשמעות מילות קוד בהן השתמשו, לכאורה, העוררים בשיחות המוקלטות, וטוענים כי קביעה זו אינה מנומקת ושגויה. ככלל נטען, כי השיחות המוקלטות, אליהן מתייחס בית המשפט, כלל אינן קושרות את העוררים לעבירות המיוחסות להם. ביתר השיחות הם אינם מופיעים, אלא מעורב בהן בעיקר נאשם מס' 1, עלי. למרות זאת, מתייחס בית המשפט קמא בהחלטתו לכלל הנאשמים כאל מקשה אחת, ובכך טעה.

אשר לדו"חות העיקוב, בעניינם נטען כי הם מחלישים, ולא מחזקים את הראיות הנסיבתיות כנגד העוררים. העורר 1 כלל אינו מוזכר בהם, ואילו הנתונים המובאים בהם, למשל ביחס למקום בו תוכנן לבצע את העברת הסם, אינם מתיישבים עם הנטען בכתב האישום.

מוסיפים העוררים וטוענים, כי קביעת בית המשפט קמא לפיה המשיבים נעצרו בתכוף למועד הטמנת הסם, ובסמוך למקום הטמנתו שגויה, שכן, למעשה, הם נעצרו למעלה מ-50 דקות לאחר שהסם הוטמן, ובמרחק של למעלה מ- 100 קילומטרים ממקום הטמנתו.

בהסתמך על האמור, גורסים העוררים, כי הראיות הנסיבתיות אינן מקימות תשתית ראייתית לכאורית כנגדם, או למצער, עוצמתה אינה מצדיקה את המשך מעצרם, וניתן להסתפק בעניינם בחלופת מעצר. לחלופין, טוען עורר 2 כי על פי עובדות כתב האישום, חלקו התמצה בהובלת העורר 1 ונאשם נוסף ברכבו, ואין לומר כי הוא שייך ל"מעגל הפנימי" של מבצעי העבירות, ויש לאבחנו מיתר הנאשמים, ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר.

10.

המדינה מתנגדת לשחרורם של העוררים ממעצרם. לטענתה, חומר הראיות מציג תשתית ברורה של ראיות לכאורה, אשר לגבי שני העוררים שלפנינו היא חזקה במיוחד. אשר להאזנות הסתר – שני העוררים קושרים עצמם למספרי הטלפונים שלגביהם בוצעה האזנה. ההאזנות היו משני סוגים – שיחות בין העוררים בינם לבין עצמם לצורך תיאומים, ובינם לבין נאשם 1, עלי. הם מגיעים לשטח לבדיקת מיקום מתאים להטמנת הסם, והדברים משתקפים בהאזנות הסתר. ישנן האזנות ביום העיסקה, שהן שיחות מאד מפורטות בין העוררים בינם לבין עצמם, ובינם לבין האחרים. מעבר לכך – ישנם דוחות עיקוב של המשטרה, הנערכים באופן שוטף, ולאורך זמן. ביום ביצוע העסקה, ישנם דוחות עיקוב שנערכו מהשטח. הטייס שהיה מעורב בעיקוב אחר הקבוצה ראה את אקט ההטמנה, ובאותו מקום נמצאו הסמים, בפער של 40 דקות. העברת הסמים התבצעה על גבול ירדן, והעוררים נתפסו בדרכם צפונה, כשבפיהם אין הסבר מניח את הדעת לעובדת הימצאם באיזור זה. בעניינו של הנאשם סאלם הוגש ערר, וחומר הראיות נבדק בבית משפט זה, ובהחלטת כב' השופטת ארבל בבש"פ 3690/09 נקבע כי קיים חומר ראיות לכאורה, המספיק לצורך מעצרו עד תום ההליכים. זאת, אף שמבחינת היקף האזנות הסתר, החומר הקיים ביחס לסאלם מועט יותר מזה הקיים ביחס לעוררים. קביעות בית משפט זה באותו הליך יפות, בעיקרן, גם להליך זה. המדינה מוסיפה, כי לשני העוררים רישום פלילי ממשי, והמסוכנות הנשקפת מהם חמורה. לפיכך, יש לאמץ את החלטת בית משפט קמא ולהורות על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים נגדם.

11.

דין הערר להידחות.

ב"כ העוררים בדיון לפני התמקד בטיעוניו בהיבט הראיות לכאורה כתנאי למעצר העוררים עד תום ההליכים. נראה כי חומר הראיות הרב והמלא, כפי שנותח בידי בית המשפט המחוזי, נותן תשובה מלאה לטענות אלה.

תשתית חומר הראיות בנויה, בעיקרה, מהאזנות סתר שבוצעו לשיחות טלפון שנערכו בין העוררים עצמם, ובינם לבין שני הנאשמים האחרים, ובינם לבין האזרח הירדני והבלדר. כן נערכו מעקבים ותצפיות של שוטרים אחר העוררים, הן בסמוך לפני הארוע, הן במהלכו, והן אחריו, ואלה תועדו בדוחות העיקוב. טייס משטרתי עקב אחר העוררים ביום הארוע, ותיעד את ארוע הטמנת הסם. קיימים גם איכוני טלפון המספקים חיזוק למקום הימצא העוררים בעת הארוע, קודם לכן, ולאחר מכן. לכל אלה, התלוותה שתיקה של העוררים בשלב הראשון של החקירה. לאחר שהוכנסו לתא מעצר אחד העלו גרסה, אף כי נתגלו בה סתירות. תשתית הראיות לכאורה ביחס לעוררים היא רחבה, מקיפה, ומערבת אותם, לכאורה, בעבירות הסמים המיוחסות להם.

12.

הטלפונים של כל ארבעת הנאשמים נמצאו במעקב האזנה לאורך תקופה של למעלה מחודש ימים טרם הארוע. ההאזנות קלטו שיחות ביניהם, שיחות בין כל אחד מהם לבין הנאשמים האחרים, ושיחות בינם לבין האזרח הירדני והבלדר. משיחות אלה עולה היערכות ותכנון ארוע ייבוא הסם תוך שימוש במילות קוד שלא קשה להתחקות אחר משמעותן. שני העוררים קושרים עצמם למספרי הטלפונים שלהם היתה האזנה. כך למשל, ביום 7.1.09 נקלטו שיחות ובהן תיאומים ברורים בין העוררים לבין עלי, כשהם מגיעים לבדוק את האתר המתאים להטמנת הסם. השיחות כוללות שימוש במילות קוד, המכוונות לסמים. אחת השיחות בין עלי לבין עורר 1 מיום 24.1.09 (מס' 2199) משקפת שלב בתכנון לקראת ביצוע העסקה, ומשתלבת בשיחות רבות של עלי עם הבלדר והאזרח הירדני המכונה "גבר". שיחה 746 בין עורר 2 לסאלם ביום 20.1.09 היא שיחת תיאום מפורטת ביחס לבדיקת המקום בו אמור היה הסם להיטמן. בשיחה 838 ביום 21.1.09 בין עורר 2 לסאלם מתכננים הדוברים את המיקום של הטמנת הסם. מ דובר בשיחות שמטרתן לגבש את עיסקת הסם, את מועד העברתה, ואת כמותה, מחירה, וטיבה. בשיחה 649 מיום 26.1.09 בין סאלם לעורר 1 אומר האחרון כי חשוב הוא "מחר", דהיינו – המועד שתוכנן לביצוע עיסקת הסם ב-27.1.09, וסאלם עונה לו כי עורר 2 כבר דיבר איתו ואמר לו על כך. בשיחה 74, לאחר הטמנת הסם, נוסעים השלושה לכיוון מצפה רמון, ומתקיימת שיחה בין עורר 2 לבין עלי שאינו נמצא עם החבורה וממתין לה במקום אחר. בשיחה שואל עלי – "זה שם?" עורר 2 משיב "כן". ברור מהקשר הדברים שהכוונה היא לסם שהוטמן קודם לכן על ידי סאלם ועורר 1. בשיחה 56 ביום 27.1.09 (שעה 21:56) שואל עלי את עורר 2 אם "הם הגיעו אליו". בשיחה 4 באותו יום בשעה 17:20 מתנהלת שיחה בין עלי לעורר 1 ב"קודים" המכוונים להטמנת הסם, והשיחות בין השניים נמשכות גם מאוחר יותר, בשעות ביצוע העיסקה. בהמשך, ישנן שיחות גם בין עורר 2 לעלי (למשל שיחה 25) המוסר לו היכן הוא נמצא, וכי הוא בדרכו לחבורה, וכן הלאה. בתוך כל אלה, ישנן שיחות רבות בין עלי ל"גבר" – הוא האזרח הירדני (למשל שיחה 32). במהלך כל שעות העיסקה, עלי נמצא בקשר טלפוני מתמיד עם הירדני ועם העוררים 1 ו-2, ומנהל מעקב אחרי התנהלות המהלכים באמצעות שיחות טלפון עימם. ואלה רק דוגמאות.

13.

כמשתקף מדוחות המעקב המשטרתיים, השוטרים ערכו תצפיות ומעקבים אחר הנאשמים. מתברר, כי העסקה תוכננה על ידם זמן רב טרם ביצועה, והם ערכו סריקות באזור הטמנת הסם, ובחרו מבעוד מועד את מקום העברת הסם והטמנתו. בצד דו"ח עיקוב מיום 7.1.09, אשר צפה את עלי בנסיעתו באיזור, ישנו דו"ח מיום 13.1.09, בו נצפה רכבו של עורר 2, בו נמצא גם נאשם 4, סאלם, כשהוא נוסע לכביש גישה לישוב חצבה, ועוצר בכביש 90 בק"מ ה-166. ביום הארוע 27.1.09, נצפו עלי ועורר 2 כשהם נוסעים ברכב בשעה 12:50 בדימונה. באותו זמן, עורר 1 עם סאלם נצפו ברכב אחר בתחנת דלק בדימונה. בשלב מסוים עבר עורר 2 לרכבו של עורר 1 בו נמצא גם סאלם, והם נסעו לכיוון הערבה. עורר 2 הוריד את עורר 1 וסאלם בשטח, ונסע לכיוון המפגש של כושי בכביש הערבה. דוחות העיקוב מסקרים את כל ארבעת הנאשמים במהלך השעות הבאות, כאשר ב-23:20 נעצרו הארבעה בצומת מצפה הציפורים. על פי התצפיות, עורר 1 ונאשם 4 קיבלו לידיהם את הסם בק"מ 125-6 בכביש 90, והטמינו אותו. לאחר מכן, חברו לעורר 2, שהמתין להם ברכב. בהמשך פגשו בעלי, שהמתין להם בנפרד, ועורר 2 עבר למכוניתו. מהודעת הטייס עולה כי ראה שני אנשים יורדים מהרכב בשטח. כן ראה את אקט ההטמנה ואת איסוף שני האנשים על ידי אדם שלישי, שנותר ברכב.

14.

הקולות של ה דובר ים בשיחות הטלפון זוהו על ידי החוקרים והמשקלט. הם גם הזדהו בשמם בחלק מהשיחות, והזכירו שמות של יתר חברי הקבוצה. כך, בשיחה 445 הזדהה עורר 2 בשמו. בשיחה 750 הזדהה עורר 1 בשמו (דו"ח המשקלט איתן שושן מיום 4.3.09).

15.

ההאזנה לעורר 1 נעשתה ביחס לשני מכשירי טלפון, שאחד נתפס ברשותו בעת מעצרו. אשר לעורר 2, הוא אישר כי הטלפונים להם האזינה המשטרה הם בבעלותו. מכשיר טלפון אחד היה ברשותו 10 שנים. מכשיר נוסף נרכש, לדבריו, ביום הארוע. גם עלי אמר בהודעתו כי טלפון שהחזיק נרכש ביום הארוע, דבר המחזק את המסקנה כי באמצעות רכישת טלפונים חדשים ביום הארוע בקשו הנאשמים לחמוק מהאזנת המשטרה.

16.

העורר 2 שמר בתחילה על זכות שתיקה, למעט תשובות כלליות ומעורפלות שמסר. בהודעה מאוחרת, לאחר שכל הנאשמים הושמו יחדיו בחדר מעצר אחד, עלתה מפיהם גרסה מתואמת, לפיה הגיעו לאזור הארוע כדי לחפש קולטי שמש. בין גרסאות הנאשמים בענין זה נתגלו סתירות. גרסה זו מפי עורר 2 סותרת דברים שאמר לחוקר ביום 12.2.09. גם הודעות הנאשמים האחרים בענין זה מלאות סתירות.

17.

טייס המעקב תיעד את תנועות הנאשמים מהאויר. כאמור, הוא הבחין בשני אנשים שירדו מהג'יפ, השתהו זמן מה, ולאחר מכן חזרו לכביש ורכב בא ואספם.

18.

הסם נמצא ב-27.1.09 בשעה 22:00 כ-100- 200 מטר דרומית לכביש 13.

19.

צדק בית המשפט המחוזי כאשר הסיק ממקבץ הראיות שתוארו כי מתקיימת במקרה זה דרישת הראיות לכאורה בעניינם של העוררים. מארג הראיות, הבנויות מהאזנות הסתר, זיהוי הקולות, מעקבי המשטרה, המצאותם של העוררים בשטח במועד הסמוך לפני מציאת הסם, ומעצרם זמן לא רב לאחר ההטמנה, בצירוף גרסאותיהם הבלתי אמינות והמבולבלות – כל אלה מספקים את דרישת התשתית הלכאורית הנדרשת לצורך מעצר עד תום ההליכים.

בהקשר זה, חשוב לציין כי בערר בבש"פ 3690/09 (מיום 11.5.09) קבע בית משפט זה (כב' השופטת ארבל ) בעניינו של סאלם, הנאשם 4, כי מסכת הראיות הנסיבתיות הקושרות אותו, " משתלבות אלה באלה והיקפן ומקורותיהן המגוונים יוצרים... תמונה ראייתית ברורה, שעל פניה, אינה מבחינה בין העורר [סאלם] לבין יתר המעורבים בעבירות בהם הואשמו הארבעה ". כן התייחס בית המשפט באותו ענין גם למספר השיחות הכולל להן בוצעה האזנת הסתר, והסיק כי " מתוכן מזדקרת, נדבך אחר נדבך מסכת התרחשויות המצביעה, על פניה, על אופייה של העסקה כעסקה של סחר בסמים ". מסקנות אלה יפות גם לענייננו.

20.

מסוכנותם של העוררים אינה יכולה להיות מוטלת בספק. אישומים בעבירות סמים כה חמורות, הכרוכות בעיסקת יבוא ויצוא, סחר והספקה של סם מסוג הרואין במשקל של קרוב ל- 10 ק"ג

אשר הועבר לישראל דרך ירדן מדברת בעד עצמה. למסוכנות זו נילווה רישום פלילי כבד ביחס לשני העוררים בעבירות שונות. עורר 1 ריצה עונש מאסר ממושך במשך 11 שנים בעבירות סמים.

21.

נסיבות אלה אינן מאפשרות החלת חלופת מעצר בעניינם של העוררים. לפיכך, אין מנוס ממעצרם עד תום ההליכים, כפי שפסק בית המשפט קמא.

הערר נדחה.