בש"פ 9756/07 מדינת ישראל נ. אלי אבשלום

בפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב, בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בב"ש 9216/07 בעניינו, בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום מתוקן, המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); וכן עבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב שהינו בעל עסק לממכר תכשיטים בירושלים, הכיר את נדב הכהן (להלן: המנוח ) שהיה מסייע לו לעתים בעסק. בין המשיב ובין המנוח התגלע סכסוך כספי על רקע אי ביצועו של תשלום בסך 400 ש"ח עבור תכשיטים שרכש המנוח מהמשיב. סמוך לחצות ביום 15.2.2007 יצר המשיב קשר טלפוני עם המנוח ואמר לו "אני את הארבע מאות שקל לא רוצה, אבל תדע לך שאני אזיין אותך". זמן מועט לאחר מכן הגיע המנוח לדוכנו של המשיב, ובינו לבין המשיב החל דין ודברים, במהלכם, תקף המשיב את המנוח באגרופיו, סטר לו, בעט בו והכה אותו בבטנו. כתוצאה מכך נפל המנוח על אחד הדוכנים. המנוח קם אך המשיב דלק אחריו ובעזרת מוט ברזל היכה את המנוח בראשו. עקב מעשי המשיב, נפגע המנוח באורח חמור והובהל לבית החולים הדסה בירושלים, שם נפטר מפצעיו ביום 28.2.2007.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' ענבר) קיבל את הבקשה בקבעו כי קיימות כנגד המשיב ראיות לכאורה וכי העבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות. כן הפנה בית המשפט לתסקיר המעצר בו נמנע שירות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר וקבע כי חלופת המעצר שהוצעה על ידי המשיב נמצאה כלא מתאימה, וכי אין בידי שירות המבחן לשלול סיכון להתנהגות אלימה מצד המשיב בעתיד.

משעברו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב טרם נסתיים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים, היא הבקשה שבפניי.

עד כה התקיימו בבית המשפט המחוזי שמונה ישיבות, מתוכן חמש ישיבות לשמיעת הוכחות, בהן נשמעו שניים עשר עדי תביעה וכן המשיב בעצמו. הישיבה האחרונה נערכה ביום 3.12.2007. בינתיים, נקבע מועד נוסף לדיון בתיק ליום 30.12.2007.

בבקשה שבפניי טוען בא-כוח המבקשת, כי מסוכנותו של המשיב קיימת ועומדת, והיא לא פחתה ולא קהתה בחודשי המעצר. בנוסף מפנה בא-כוח המבקשת לתסקיר המעצר, הקובע כי אין חלופת מעצר רלוואנטית למשיב, אשר תאיין את מסוכנותו באופן מספק.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך הרי שהאיזון בין מסוכנותו לבין זכותו לחירות ראוי לו כי ייטה לטובת המשיב. לטענתו, ישנם עיכובים רבים בהתנהלות התיק. עוד טוען בא-כוח המשיב כי ישנן חלופות מעצר ראויות אשר יכולות לאיין את המסוכנות הנשקפת מן המשיב.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.32006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)) ו כפי שציין בית משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר.

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שבפניי, מדובר במשיב אשר כנגדו ראיות לכאורה בדבר ביצוע עבירות חמורות ביותר. בנסיבות אלו, מסוכנותו לשלום הציבור מזדקרת על פניה, כשלכך יש להוסיף את המלצת שירות המבחן שלא לשחררו לחלופת מעצר. בנוסף, בעניינו של המשיב התקיימו חמישה דיוני הוכחות ונקבע מועד דיון נוסף ליום 30.12.2007 ושמיעת העדויות עומדת לפני סיום. על כן שוכנעתי, כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

עם זאת, בית המשפט המחוזי מתבקש בזאת בימים הקרובים לקבוע לפחות מועד נוסף וזאת למקרה והמועד שנקבע ליום 30.12.2007 לא יספיק לשם סיום שמיעת התיק, וכל זאת על מנת שהתיק יבוא על סיומו עוד בתקופת ההארכה הנוכחית.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 25.11.2007 או עד מתן פסק דין בב"ש 9216/07 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.