בש"פ 5252/12 מדינת ישראל נ. בסאם אלעזאזמה

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 16.7.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 21031-09-11 בבית משפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

נגד המשיב וחמישה אחרים הוגש כתב אישום מתוקן ברביעית. כתב האישום מתאר פרשה של סחר בסמים ובנשק ומייחס למשיב עבירות של ניסיון לרכוש נשק, ניסיון לסחר בסם מסוכן וקשר לפשע. נגד המשיב הוגש כתב אישום אחר, שאוחד עם כתב האישום הנ"ל, ובו מיוחסות לו עבירות של ניסיון לרכוש נשק, ניסיון לסחר בסם מסוכן וקשר לפשע. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו. ביום 17.11.2011 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' בן אור ) את הבקשה.

מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אציין כי מועד מתן התשובה לכתב האישום נקבע ליום 3.1.2012, ונדחה ליום 13.2.2012 לבקשת באי כוחם של הנאשמים. ביום 13.2.2012 ולנוכח בקשת הנאשמים להעביר את התיק לגישור נקבעה ישיבת תזכורת נוספת ליום 18.3.2012. ביום 22.3.2012 הודיעו הנאשמים כי הליך הגישור לא צלח. ביום 15.4.202 תוקן כתב האישום בפעם הרביעית וניתנה תשובת הנאשמים. בנוסף נקבעו חמישה מועדי דיונים להוכחות. עד כה התקיימו שני דיוני הוכחות שבמהלכם נשמעו שני עדי תביעה.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעה חודשים, בהתאם לסעיפים 61

ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת כי המשיב מואשם בביצוע עבירות חמורות במסגרת פרשה של סחר בנשק ובסמים בין ירושלים וחברון. לטענת המבקשת מדובר בעבירות המקימות עילת מעצר של מסוכנות. עוד טוענת המבקשת כי למשיב עבר פלילי מכביד הכולל הרשעה בעבירות של סיוע לסחר בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע, שבגינן ריצה עונש של ארבע שנות מאסר. עוד טוענת המבקשת כי נקבעו שלושה מועדים נוספים לשמיעת התיק (12.7.2012, 15.7.2012, 6.9.2012), ובישיבה הקרובה צפויים להיקבע מועדים נוספים.

מנגד, טוען המשיב, כי עקב התמשכות ההליכים בעניינו יש לשחררו. עוד הוא טוען כי המבקשת היא זו שהחליטה לצרף את שני כתבי האישום לתיק אחד, וכי למרות שבתיק הכולל מספר נאשמים, חלקו בפרשה הוא קטן ביותר. לטענתו, העובדה שישנם נאשמים רבים תקשה על ניהול ההליך ותאריך את הישיבות, וזאת שלא באשמתו.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב, כפי שהיא נלמדת מהעבירות שבהן הוא מואשם, כמו גם מעברו הפלילי, היא גבוהה. בנוסף, אמנם קצב שמיעת ההוכחות בתיק העיקרי אינו משביע רצון, וזאת שלא באשמתו של המשיב בהכרח, אך כעת נקבעו שלושה מועדי דיונים ומועדים נוספים ייקבעו בדיון הבא. בית המשפט המחוזי מתבקש, בהתאם לתפוסת יומנו, לקבוע דיונים נוספים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב, בתשעים ימים, החל מיום 16.7.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 21031-09-11 בבית משפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.