בש"פ 595/11 מדינת ישראל נ. קאזם הייבי

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 30.1.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 41962-04-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

כנגד המשיב וכנגד נאשם נוסף הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס להם עבירות של החזקת נשק שלא כדין, נשיאה והובלת נשק שלא כדין, סחר בנשק שלא כדין וקשירת קשר לביצוע פשע. כתב האישום כולל שלושה אישומים אשר מתארים מקרים בהם מכרו המשיב והנאשם הנוסף כלי נשק שונים לסוכן משטרתי סמוי.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 27.5.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' שפירא ) את הבקשה. בהחלטה, קבע בית המשפט כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה שיש בה כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום, כי קיימת עילת מעצר שעניינה חזקת מסוכנות וכי לאור עברו הפלילי של המשיב וחומרת המעשים המיוחסים לו אין מקום לבחון בעניינו חלופת מעצר. עוד יצוין כי ביום 3.6.2010 הורה בית המשפט על שחרורו של הנאשם הנוסף בפרשה לחלופת מעצר וזאת לאור גילו הצעיר, מעורבותו הפחותה בפרשה והיעדר עבר פלילי.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים, בהתאם לסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.

המבקשת טוענת כי למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר, המלמדות על מסוכנותו הרבה לשלום הציבור אשר מתחזקת לאור עברו הפלילי הכולל עבירות של החזקת סמים ותקיפת שוטר. עוד נטען כי עד כה נשמעה עדותו של עד התביעה המרכזי וכי קבועים ארבעה מועדי הוכחות נוספים לתקופת הארכת המעצר המבוקשת.

מנגד, טוען המשיב כי הדיון בעניינו לא צפוי להסתיים בתקופת ההארכה המבוקשת, כי היו עיכובים בשמיעת התיק שנבעו משביתת הפרקליטים וכי לאור התמשכות ההליכים בתיק יש להזמין תסקיר מבחן בעניינו על מנת לבחון את האפשרות לשחרורו חלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

בענייננו, מתקיימות הנסיבות המצדיקות את הארכת מעצרו של המשיב. אמנם, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק אינו מהיר דיו, אך יחד עם זאת, לאור חומרת העבירות המיוחסות למשיב, עברו הפלילי והמסוכנות הנשקפת ממנו ולאור העובדה כי נקבעו ארבעה מועדים קרובים לשמיעות הראיות בתיק, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו ממעצר.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 30.1.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 41962-04-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. בית המשפט המחוזי מתבקש, בהתאם לתפוסת יומנו, לקבוע דיונים נוספים בתיק במועדים קרובים ככל הניתן וזאת בנוסף על המועדים שנקבעו זה מכבר.