בש"פ 1596/07 מדינת ישראל נ. אושרי חדד

בפניי בקשה להארכת מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8156/06 בעניינם, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 4.6.06 הוגש כנגד המשיבים וכנגד נאשם נוסף (להלן: נאשם 2) כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, המייחס להם עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 25 לחוק בצירוף סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה); עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודה; עבירה של ייבוא סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודה. למשיב 2 מיוחסות גם עבירות של השמדת ראיות, לפי סעיף 242 לחוק וכן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיבים ונאשם 2 קשרו קשר לצורך ייבוא עשרות אלפי טבליות של סמים מסוכנים מסוג MDMA לישראל. החבילה שנשלחה מהולנד אותרה על-ידי רשויות המכס ההולנדי והועברה למשטרת ישראל, אשר החזירה אותה ליעדה כאשר היא מכילה 500 גרם טבליות בלבד.המשיב 1 לקח את החבילה מסניף הדואר והניח אותה במקום מוסכם, שם אסף אותה הנאשם 2 ומסר אותה למשיב 2. כאשר הגיעו השוטרים אל ביתו של משיב 2, הוא לא פתח להם את הדלת וזרק את הטבליות לתוך האסלה על-מנת שהשוטרים לא יתפסו אותן.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי, בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. במסגרת הבקשה, טענה המבקשת כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום וכי העבירות המיוחסות למשיבים מקימות עילת מעצר של מסוכנות וכי קיים יסוד סביר לחשש לשיבוש הליכי משפט.

ביום 29.6.06 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דברת) על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. בהחלטתו, התייחס בית-המשפט אל מצבו הבריאותי של המשיב 2, אך קבע שמאחר ולא הוצעה כל חלופה, לא ניתן לשחררו לביתו. עוד יש לציין, כי נאשם 2 שוחרר לחלופת מעצר וזאת לאור העובדה שמדובר באדם צעיר שעברו הפלילי אינו מכביד.

המשיב 2 הגיש בקשה לעיון חוזר אשר במסגרתה הורה בית-המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינו אשר יתייחס למצבו הבריאותי וכן ביקש מהמבקשת להתייחס למסמכים הרפואיים שהוגשו על-ידו ולבחון האם ניתן לספק את צרכיו הבריאותיים במסגרת שרות בתי הסוהר. ביום 22.10.06 החליט בית-המשפט לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, וזאת לאחר דיון במעמד המשיב 2 בלבד. בהחלטתו התייחס בית-המשפט לכך שללא תגובה של קצין הרפואה הראשי של שרות בתי הסוהר לעניין מצבו הבריאותי של המשיב, לא ניתן לקבוע בוודאות כי הוא מקבל את התנאים והטיפולים להם הוא זקוק ולכן יש להורות על שחרורו. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר וביום 1.11.06 החליט בית-המשפט לבטל את החלטתו הקודמת ולעצור את המשיב 2 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בהחלטתו התייחס בית-המשפט אל תגובת שירות בתי הסוהר, ממנה ניתן ללמוד כי המשיב 2 מקבל את כל הטיפולים הנדרשים ונמצא במעקב רפואי. כן ציין בית-המשפט כי היות וניתן לתת מענה למצבו הרפואי, המסוכנות הנשקפת ממנו גוברת במקרה זה על נסיבותיו האישיות ומצדיקה את השארתו במעצר.

מבחינת מהלך הדיונים בתיק העיקרי אציין, כי עד כה התקיימו שלוש ישיבות הוכחות והעידו שבעה עדי תביעה. עוד יש לציין, כי לאור בקשת המשיב 1 נדחו מספר דיונים אשר היו קבועים לשמיעת ההוכחות בתיק. המועדים הבאים לשמיעת ההוכחות נקבעו לימים 8.3.07 ו- 26.4.07.

בבקשה שבפניי טוענת באת-כוח המבקשת, כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהם, הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להן. בעניין המשיב 2, מציינת המבקשת אף את עברו הפלילי המכביד הכולל אף עבירות סמים.

מנגד, טוענים באי-כוח המשיבים, כי אמנם הדיונים נדחו על-מנת להסדיר את ייצוגו של המשיב 1, אך אין בכך כדי להוות סיבה יחידה להתמשכות ההליכים בתיק וכי המבקשת לא הצביעה על עילה מספקת להארכת מעצרם של המשיבים בשלושה חודשים נוספים.

בנוסף, טוען בא-כוח המשיב 1, כי לאור נסיבותיו האישיות יש לבחון האם ניתן לשחררו לחלופת מעצר. בא-כוח המשיב 2, אף הוא טוען כי לאור נסיבותיו האישיות ובייחוד מצבו הבריאותי של המשיב 2, יש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם הנתון במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו למשל בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם)). כאשר בית-המשפט דן בשאלה האם להאריך את מעצרו של הנאשם, עליו לבחון את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואת חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ומסוכנותו (ראו למשל בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם)).

בענייננו, הגעתי למסקנה, כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים. מסקנתי זו מבוססת בעיקרה על מסוכנותם של המשיבים ועל חומרת המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם יבטיח כי לא ימשיכו בהפצתם של סמים מסוכנים ולא ייסכנו את הציבור. נסיבותיהם האישיות של המשיבים נשקלו על-ידי בית-המשפט המחוזי כאשר החליט שלא לשחררם לחלופת מעצר ואינני סבור כי הן מצדיקות את שחרורם בעת הזו. מעבר לאמור לעיל אציין, כי התמשכות ההליכים בתיק נובעת בעיקרה מהתנהלותם המשיבים. אמנם, זכותו של המשיב 1 לדאוג להסדרת ייצוגו, אך אין הוא יכול להלין כיום על כך ששמיעת ההוכחות בתיק טרם הסתיימה. לבסוף, ולאור האמור בבקשה, כי נקבעו שני מועדים נוספים להמשך שמיעת ההוכחות בתיק לימים 8.3.07 ו- 26.4.07, ניתן לקוות כי משפטם של המשיבים יסתיים תוך פרק זמן קצר.

אשר על-כן, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום נוספים, החל מיום 02.03.07 או עד למתן פסק-דין בת.פ.ח. 1010/06 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי מתבקש לעשות את מירב המאמצים כדי להוסיף מועדים נוספים על אלה אשר נקבעו כבר כאמור לעיל לפי תפוסת יומנו, וזאת על מנת שמשפטם של המשיבים יבוא על סיומו במהלך הארכת המעצר הנוכחית.