בש"פ 1872/07 מדינת ישראל נ. מחמד נעראן

בפניי

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת"פ 1029/06 בעניינו, בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

ביום 6.3.06 הוגש כנגד המשיב כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בנצרת, המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק; וכן עבירה של החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיב תקף את אַחיו ודקר אותו באמצעות סכין באוזנו, לאחר מכן תקף את אמו באמצעות אלה והכה בה עד זוב דם. כמו כן מואשם המשיב בתקיפת אח נוסף בו ביום, תוך דקירתו באמצעות כלי חד בחזהו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי, בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. בבקשה הושם דגש על מסוכנותו של המשיב, על עברו הפלילי הכולל מאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו וכן על חשש מפני שיבוש הליכי משפט והשפעתו של המשיב על עדי התביעה, שהם בני משפחתו.

ביום

19.3.06 הורה בית-המשפט המחוזי (סגן הנשיא א' אמינוף) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. משחלפו תשעה חודשים ומשלא נסתיים המשפט, הגישה המבקשת לבית משפט זה, בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 6.12.06. ביום 4.12.06, בהסכמת הצדדים, האריך בית משפט זה (כב' השופטת ד' ברלינר ) את מעצרו של המשיב בתשעים יום. כעת, משנסתיים מועד הארכת המעצר מגישה המבקשת בקשה להארכה שנייה של המעצר בתשעים יום החל מיום 6.3.07.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי הינו כדלקמן: עד ליום 23.11.06 בוטלו שלושה מועדי הוכחות והוקדשו מספר ימי דיון לשאלת כשירותו הנפשית של המשיב לעמוד לדין. זאת, עקב חוות-הדעת של מומחה מטעם ההגנה מיום 3.10.06 אשר סבור היה שהמשיב אינו כשיר לעמוד לדין, בניגוד לחוות דעתו של הפסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מיום 22.2.06 אשר מצא את המשיב כשיר לעמוד לדין. רק לאחר שאושפז המשיב מכוחו של צו אשפוז בהסכמת הצדדים, וניתנה חוות-דעת פסיכיאטרית מעודכנת אשר מצאה את המשיב כשיר לעמוד לדין, יכלה המבקשת להמשיך בפרשת התביעה. עד כה התקיימו שלוש ישיבות הוכחה: ביום 12.7.06 נשמעו עדויותיהם של שני עדי תביעה, ביום 7.1.07 העידו שני עדי תביעה נוספים וביום 15.2.07 העיד אביו של המשיב שהוכרז כעד עוין. בית המשפט קבע שני מועדים נוספים להמשך שמיעת הראיות, ליום 22.3.07 וליום 19.4.07.

בבקשה שבפניי טוענת המבקשת, כי תיק זה נמצא בשלהי פרשת ההוכחות וכעת לאחר קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית הנוספת המשפט שב למסלולו. כמו-כן חוזרת המבקשת וטוענת כי עדיין נשקפת מסוכנות מהמשיב, וכי החשש לשיבוש מהלכי המשפט נותר בעינו.

מנגד, טוען בא-כוח המשיב, כי המבקשת לא הציגה טיעון חדש אשר מצדיק הארכת מעצר נוספת וכי הדיון בתיק העיקרי לא צפוי להסתיים בקרוב.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם הנתון במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו למשל בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם)). כאשר בית-המשפט דן בשאלה האם להאריך את מעצרו של הנאשם, עליו לבחון את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק מחד ואת חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ומסוכנותו מאידך (ראו למשל בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם)). בענייננו, היות ומדובר בבקשה שנייה להארכת מעצר, יש לציין גם את ההלכה, לפיה עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (טרם פורסם)).

בענייננו, הגעתי למסקנה, כי יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב. מסקנתי זו מבוססת בעיקרה על מסוכנותו של המשיב ועל חומרת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. שחרורו של המשיב בשלב זה, עלולה הן לסכן את בני משפחתו והן להביא לשיבוש הליכי משפט בעניינו. כמו כן המשיב בעל עבר פלילי חמור הכולל עבירות אלימות, רכוש וסמים כאשר חלק מהעבירות בוצעו לאחר שריצה עונש מאסר בפועל ובעוד שני מאסרים על תנאי תלויים ועומדים כנגדו. על כן מידת האמון של בית משפט זה בריסונו העצמי של המשיב, מועטה. לעניין התמשכות ההליכים, יש לציין כי התמשכות זו נבעה בתחילתה במידה ניכרת, מבקשת ההגנה לערוך למשיב בדיקה פסיכיאטרית על-מנת לבחון האם הוא כשיר לעמוד לדין. בקשה זו הינה כמובן לגיטימית אך לאחר הגשתה, אין המשיב יכול להלין על התמשכות ההליכים ועל הצורך להאריך את מעצרו בפעם נוספת. אמנם טיעונים אלו של המבקשת היו יפים יותר בבקשת המעצר הראשונה, אולם איני סבור שהאיזון הנכון בין זכויות היסוד של המשיב וחזקת החפות העומדת לו לבין מסוכנותו והחשש לשיבוש הליכי משפט, השתנו באופן יסודי בבקשה זו באופן שיצדיק את שחרורו לחלופת מעצר.

אשר על-כן, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים, החל מיום 6.3.07 או עד מתן פסק-דין בת.פ 1029/06 בבית-המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם. כאמור, המועדים הבאים להמשך שמיעת ההוכחות בתיק נקבעו ליום 22.3.07 וליום 19.4.07. בית-המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדי דיון נוספים להמשך שמיעת ההוכחות בתיק, וזאת בהקדם האפשרי לפי תפוסת יומנו.