בש"פ 6782/12 מדינת ישראל נ. טנסקי מיכאל

לפניי בקשה, רביעית במספרה, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרו של המשיב 1 בתשעים ימים, החל מיום 20.9.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

נגד המשיב 1 (להלן: המשיב ) הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק, עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(4) בצירוף סעיף 34א(א)(1) רישא לחוק, עבירת נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק וניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) בצירוף סעיף 25 לחוק. להלן עובדות המקרה כפי שמתוארות בכתב האישום: בעודו שוהה בבית הסוהר, המשיב פנה למשיב 2 וביקש ממנו להמית את משה אחייה (להלן: המנוח ). זאת, בעקבות קטטה שפרצה בפיצוציה. המשיב תיאם מפגש בין עד המדינה מ.מ למשיב 2 בנושא הנ"ל וכן את המשך פעולותיהם. בהמשך הפרשה, המשיב 3 ירה במנוח ובורוניקה קו ששהתה בביתו. במסגרת האישום השני מתואר כי המשיב הגיע לביתו של עד המדינה ושאל אודות ידיעת המשטרה בנוגע למעורבותו באישום הראשון. כן הציע המשיב לעד המדינה לגרום למותו של רוסלן יושבייב אשר היה מעורב בפרשה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו. ביום 10.8.2011 החליט בית המשפט המחוזי (מ"ת 50302-03-11, כבוד השופט ב' אזולאי ) להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו, קבע בית המשפט, בין היתר, כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב מעבר לספק סביר. בית המשפט המחוזי קבע כי עדות עד המדינה וכן ראיות הסיוע, מספקות כדי להיענות לבקשת המעצר עד תום ההליכים. כמו כן, התייחס בית המשפט למסוכנות המבקש כפי שזו עולה מכתב האישום ולעובדה כי לא הוצעה חלופת מעצר. ביום 18.09.2011 דחה בית משפט זה (בש"פ 6152/11, כבוד השופט א ' רובינשטיין ) ערר שהגיש המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי.

משלא הסתיים משפטו של המשיב בתוך תשעה חודשים, הוארך מעצרו בתשעים ימים נוספים (בש"פ 9413/11, כבוד השופט (כתוארו דאז) א ' גרוניס ). בהחלטה זו נקבע, כי על אף שחל עיכוב ממושך בשמיעת התיק, אשר אחריותו מוטלת במידת מה על המבקשת, אין אפשרות אחרת אלא להאריך המעצר. זאת, עקב האמור בכתב האישום לפיו המשיב ביצע את המיוחס לו בזמן היותו אסיר ומעשה שכזה מצביע על סיכון כביר, וכן נוכח עברו הפלילי המכביד. ביום 08.04.2012 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 2278/12, כבוד השופט ח' מלצר ). בהחלטה זו נקבע בשנית כי מסוכנותו של המשיב היא ברורה ויש לתת לה משקל עודף במכלול הנסיבות. ביום 12.07.2012 הוארך מעצרו של המשיב בשלישית בתשעים ימים נוספים (בש"פ 4786/12, בש"פ 4950/12 כבוד השופט ח' מלצר ) . בהחלטה זו חזר וקבע השופט ח' מלצר כי המשיב מסוכן וציין בנוסף כי ישנו חשש מסוים לשיבוש הליכים, הנובע בעיקרו מעובדות האישום השני. כמו כן, ציין השופט כי נדמה שחלה האצה בקצב התקדמות הדיונים בתיק. מבחינת התקדמות ההליכים בתיק העיקרי אציין כי מועדי ההוכחות בתיק נדחו מספר רב של פעמים, בין היתר בשל בקשות בא כוח המשיב. בקשות רבות של באי כוח הנאשמים נגעו לטענתם כי המבקשת אינה מוסרת להם את חומר החקירה במלואו.

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תקופת ההארכה השלישית שניתנה, הוגשה בקשה זו שלפניי.

המבקשת טוענת כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקה לפיה הוא מסוכן לשלום הציבור. עוד טוענת המבקשת כי אופי המעשים ונסיבותיהם, ביניהם העובדה כי הוא זה שיזם לכאורה את הרצח, מלמדים על מסוכנותו הרבה. בנוסף טוענת המבקשת כי ישנו חשש לשיבוש הליכי משפט. כמו כן מציינת המבקשת את עברו הפלילי המכביד של המשיב ואת העובדה כי ביצע את המיוחס לו כשהיה מאחורי סורג ובריח. לבסוף טוענת המבקשת כי על אף התקדמות ההליך הבעייתית עד כה, נקבעו כעת מועדי הוכחות רבים ויש מקום לצפות התקדמות משמעותית בתקופת המעצר המבוקשת.

מנגד, טוען המשיב כי במועדים הקבועים לדיון בעת תקופת המעצר המבוקשת לא יסתיים הדיון בתיק וכי המשך מעצרו פוגע יתר על המידה בזכותו לחירות. כמו כן טוען המשיב כי בתקופה שבה היה משוחרר מבית הסוהר לא ביצע שום עבירה והדבר מעיד כי הוא אינו מסוכן. בנוסף, טוען המשיב כי עדותו של עד המדינה כבר נסתיימה. לבסוף טוען המשיב כי הראייה המרכזית בתיק, עדותו של עד המדינה, אינה מספקת להרשעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר (ראו למשל: בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)). עוד נקבע בפסיקה כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006)). עם זאת, ישנם מקרים שבהם חובה על בית משפט זה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו למשל בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי שני השיקולים תומכים בקבלת הבקשה. מסוכנותו של המשיב נלמדת מהעבירות החמורות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען. המשיב מואשם בין היתר בעבירה שעניינה נטילת חיי שני בני אדם ואין להקל ראש באישום זה. יש לשים שימת לב מיוחדת לטענה כי הדבר נעשה בזמן ששהה המשיב מאחורי סורג ובריח. בנוסף, על אף כי ההליכים מתמשכים מזה זמן רב יחסית, כעת, נקבעו תשעה דיונים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. לפיכך, קיים סיכוי שבתוך תקופה זו תחול התקדמות רבה בשמיעת התיק ועניינו של המשיב יוכרע. בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע מועדים נוספים לשמיעת התיק בתוך תקופת ההארכה הנוכחית.

לאור האמור לעיל, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 20.9.2012 או עד למתן פסק דין בת"פ 50292-03-11 בבית משפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.