בש"פ 8944/12 מדינת ישראל נ. מיכאל טנסקי

1.

מונחת לפני בקשה חמישית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 18.12.2012, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם. יצוין שמעצרו של המשיב הוארך על ידי בהסכמה בשבעה ימים, החל מיום 18.12.2012.

2.

כתב האישום הוגש כנגד ארבעה נאשמים. המשיב הוא נאשם 1. על פי האישום הראשון, המשיב – בעודו שוהה בבית הסוהר - פנה לנאשם 2 וביקש ממנו להמית את משה אחייב (להלן: המנוח). זאת לאחר שהאחרון היה מעורב בקטטה שבה נטלו חלק מקורבים למשיב. הלה תיאם מפגש בין עד המדינה בתיק לבין נאשם 2 בקשר לתכנון הרצח. נאשמים 3 ו-4 גויסו לטובת ביצוע המשימה. בהמשך נכנסו נאשמים 3 ו-4 לבית שבו שהו המנוח ואישה נוספת (להלן: המנוחה), וירו למוות בשניהם. במסגרת האישום השני מתואר כי המשיב הגיע לביתו של עד המדינה, לאחר הריגת המנוח והמנוחה, והציע לו לגרום למותו של אדם בשם רוסלן יושבייב אשר היה מעורב באישום הראשון. לנוכח זאת הואשם המשיב בעבירה של רצח בכוונה תחילה, ביצוע בצוותא של רצח, נשיאת נשק, קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לקשור קשר לביצוע פשע.

ביום 10.8.2011 הורה בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים. ביום 22.12.2011 הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 9413/11, כב' השופט א ' גרוניס ). נקבע כי על אף שחל עיכוב ממושך בשמיעת התיק, אשר אחריותו מוטלת במידת מה על המבקשת, אין אפשרות אלא להאריך את המעצר. זאת מאחר והמשיב – על פי כתב האישום - ביצע את המיוחס לו בזמן היותו אסיר, וכן לנוכח עברו הפלילי המכביד. ביום 8.4.2012 הוארך מעצרו של המשיב בפעם השנייה (בש"פ 2278/12, כב' השופט ח' מלצר ). בהחלטה זו נקבע בשנית כי מסוכנות המשיב היא ברורה ויש לתת לה משקל עודף במכלול הנסיבות. ביום 12.7.2012 הוארך מעצרו של המשיב בפעם השלישית ( בש"פ 4786/12 ובש"פ 4950/12, כב' השופט ח' מלצר ) . בהחלטה זו הודגשה שוב מסוכנותו של המשיב, כמו גם החשש לשיבוש הליכים שמשתקף מהאישום השני. צוין כי חלה האצה בקצב התקדמות הדיונים בתיק. ביום 19.9.2012 הוארך מעצרו של המשיב בפעם הרביעית (בש"פ 6782/12, כב' השופט ס' ג'ובראן ). הובהר כי מסוכנותו של המשיב נלמדת מהעבירות החמורות המיוחסות לו ומנסיבות ביצוען: רצח כפול, בזמן שהמשיב שהה מאחורי סורג ובריח. צוין כי אמנם ההליכים מתמשכים זמן רב יחסית, אך נקבעו תשעה דיונים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

3.

בבקשה הנוכחית עותרת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בפעם החמישית. נטען כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות, וזו מתעצמת לנוכח נסיבות הביצוע. הסנגוריה קובלת בעיקר על התמשכות ההליכים בתיק ועל ביטול של חלק ממועדי הישיבות.

4.

נדמה כי קשה לחלוק על המסוכנות שנשקפת מן המשיב, וכבר עמדו על כך חבריי בהחלטות הקודמות שניתנו. העבירות המיוחסות למשיב, ובראשן עבירת הרצח, מקימות חזקת מסוכנות. חזקה זו מתעצמת לנוכח מבחן המעשה והעושה: המעשים המיוחסים למשיב וליתר הנאשמים בוצעו בתום תכנון מדוקדק, והביאו למותם של שני בני אדם, בהן אחת שכלל לא הייתה מעורבת בקטטה מלכתחילה. נוסף על כך המשיב הוא בעל עבר פלילי עשיר שכולל הרשעות בעבירות רכוש, סמים וחבלה חמורה. יתירה מזאת, את האישום הראשון ביצע המשיב בעודו יושב מאחורי סוגר ובריח.

באשר לקצב ההתקדמות של המשפט, הוא השיקול השני לצידו של מבחן המסוכנות הקובע בבקשה מעין זו: צודקת הסנגוריה באומרה כי ההליכים נמשכים זמן רב, וכי האחריות מוטלת במידה מסוימת על המדינה. יתירה מכך, הסנגור הדגיש כי מבחינת קו ההגנה מוכן הוא להגיש את כל חומר הראיות ולהתחיל מיד בפרשת ההגנה. לשם כך הוא אף הגיש בקשה להפרדת הדיונים. אמנם בקשה זו נדחתה, אך דווקא בשל כך ציין הסנגור שאין זה ראוי כי לאחר תקופת מאסר כה ארוכה – מרשו ימשיך לשהות במעצר תקופה נוספת, כדי להתקדם במשפט נגד השותפים.

סוגיה זו מעוררת מחשבה. ברם, במקרה זה ניתן להיאחז בנתון דיוני: בית המשפט המחוזי קבע ישיבות רבות בתיק זה. למעשה, הוא קבע ישיבה בכל יום ראשון בשבוע החל מיום 16.12.2012 ועד חג הפסח, ודיונים נוספים החל מיום 7.4.2013, למעט מספר חריגים. לדעת התביעה, במהלך התקופה של תשעים יום – או בקרבה לכך - ניתן יהיה לקדם את המשפט, לרבות סיום פרשת התביעה. מצב דברים זה, ובעיקר הישיבות הרבות שנקבעו בתקופת ההארכה המבוקשת, מטה את הכף – יחד עם המסוכנות של המשיב – לטובת עמדת המדינה. בהגיעי למסקנה זו לא התעלמתי מכך שאף בהארכה הקודמת נקבעו מספר תאריכים שבסופו של דבר בוטלו. אולם הדבר נבע מסיבות שונות, לרבות הסדרת הייצוג, ונראה כי עתה ניתן יהיה להתקדם בתיק לגופו.

5.

בקשת המדינה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך ב-90 יום החל מיום 18.12.2012, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 50292-03-11 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.