בש"פ 9498/07 מדינת ישראל נ. פרנסואה אבוטבול

בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), להארכה שנייה של מעצרם של המשיבים בתשעים ימים החל מיום 17.11.2007 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1138/06 בעניינם, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

5129371

כנגד המשיבים וכנגד נאשם נוסף הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום המייחס להם עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, מואשמים המשיבים כי רדפו אחר המנוח ברכבם, כאשר המשיב 2 נוהג בו ולאחר שהצליחו לפגוע בו ירד המשיב 1 מהרכב ודקר את המנוח למוות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. ביום 1.2.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) את הבקשה בנוגע למשיב 1, והורה על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 2 כדי לבחון את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר.

בתסקיר שנערך בעניינו של המשיב 2, התקשה שירות המבחן לתת המלצה בנוגע לאפשרות שחרורו לחלופת מעצר. לאור זאת הורה בית המשפט המחוזי ביום 19.2.2007 על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

ביום 19.3.2007 עתר המשיב 2 לבית המשפט המחוזי לעיון מחדש בהחלטה, בבקשו לשחררו לחלופת מעצר. ביום 12.4.2007 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן) את הבקשה בציינו כי מסוכנותו של המשיב 2 לא התעמעמה.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הגיש המשיב 2 ערעור לבית משפט זה. ביום 23.4.2007 דחה בית משפט זה (כבוד השופט ע' פוגלמן) את הבקשה, בקובעו כי מסוכנותו של המשיב 2 ברורה.

משעברו תשעה חודשים ומשפטם של המשיבים טרם נסתיים, פנתה המבקשת ביום 13.8.2007 לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים.

ביום 10.9.2007 נענה בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל) לבקשה והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 19.8.2007.

משחלפו תשעים ימים אלו, שבה ופנתה המשיבה לבית משפט זה בבקשה לשוב ולהאריך את מעצרם של המשיבים, היא הבקשה שבפניי.

לטענת באת כוח המבקשת, נסיבותיו של המעשה החמור המיוחס למשיבים וטיבו מקימים חזקה בדבר מסוכנותם הרבה, כשלכך יש להוסיף את החשש מפני הימלטותם מהדין לאור העונש שצפוי להם באם יורשעו. כן טוענת באת כוח המבקשת, כי משפטם של המשיבים התנהל עד כה בעצלתיים מסיבות שאינן תלויות במבקשת, הגם שזו עשתה כל שלאל ידה כדי להחיש את קצב שמיעת הראיות. עוד מציינת באת כוח המשיבה כי במהלך חודש נובמבר אמור משפטם של המשיבים להתנהל כמעט יום ביומו, דבר שאמור להחיש את התקדמות עניינם.

מנגד, מתנגדים באי כוח המשיבים לבקשה, בטענה, כי יש מקום לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר, על רקע התמשכות ההליך.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיבואר להלן.

כפי שציין בית משפט זה בבש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), בדונו בסוגיית הארכת המעצר לאחר תום התקופה של תשעה חודשים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים, "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר".

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם שומה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב ( ראו גם בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007) ).

במקרה שבפנינו, מדובר במשיבים אשר מיוחס להם מעשה מהחמורים שבדיני העונשין, ואשר מסוכנותם נלמדת מאליה מהמעשה המיוחס לו, אשר אף מקים חזקת מסוכנות על פי סעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים. לכך יש להוסיף את החשש המובנה בעבירה מסוג זה בדבר הימלטות המשיבים מן הדין, לאור העונש הצפוי להם באם יורשעו. בנסיבות אלו, וחרף התמשכותו של ההליך, לא ניתן לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר בשלב זה.

כאמור, לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיבים, לא ניתן לשחררם לחלופת מעצר בשלב זה. יחד עם זאת ובשים לב למועדים שקבועים כיום להמשך הדיון בתיק, ועל רקע מורכבותו, לא ניתן לצפות כי הדיון בעניינם של המשיבים יסתיים בתקופת המעצר המבוקשת. משכך, איני יכול להיעתר לבקשת המבקשת במלואה, אלא למשך שישים יום בלבד. יש לקוות כי חרף העומס הרב המוטל עליו, יקבע בית המשפט המחוזי מועדים נוספים לדיון בעניינם של המשיבים במהלך התקופה הקרובה, כך שבתום ההארכה הנוכחית תחול התקדמות מורגשת בשמיעת התיק.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרם של המשיבים בשישים ימים, החל מיום 17.11.2007 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 1138/07 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.