בש"פ 11023/08 מדינת ישראל נ. פרנסואה אבוטבול

א.

בקשה להארכת מעצר שביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996. וזאת מיום 9.1.09 .

ב.

נגד המשיבים הוגש (ביום 19.11.06) כתב אישום המייחס להם עבירת רצח בכוונה תחילה. כתב האישום מתייחס לרציחתו בדקירות סכין של רענן לוי ע"ה מחוץ למועדון "שפיים", ופרטיו נסקרו באריכות בהחלטות קודמות בעניינם של המשיבים (בין היתר ראו: בש"פ 6932/07 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם); בש"פ 9498/07 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם); בש"פ 22/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם); בש"פ 3191/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם); בש"פ 5966/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם); בש"פ 8223/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם); להלן ההחלטות הקודמות ). כתב האישום ייחס לנאשם נוסף עבירה של קשירת קשר, אך הוא שוחרר לחלופת מעצר.

ג.

ביום 1.2.07 הורה בית המשפט על מעצר משיב 1 עד תום ההליכים. ביחס למשיב 2 התבקש תסקיר מעצר, אך לבסוף הוחלט (ביום 19.2.07) כי גם את המסוכנות הנשקפת ממנו אין לאיין ללא מעצר. בהחלטה זו ציין בית המשפט, כי יהיה נכון לשקול את מעצר המשיב 2 מחדש לאחר העדת עדת מפתח בתיק - אך לאחר מתן העדות הסתבר כי העדה עדיין מאוימת ושוהה במקום מסתור, והמעצר נותר על כנו (ראו בש"פ 3348/07 א' א' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מאז נוהל המשפט בעוד שני המשיבים במעצר.

ד.

התקדמות המשפט לא היתה מהירה. גם בגלל מספר העדים, וגם בגלל נסיבות אישיות של חלק מבאי כוח הצדדים. בית משפט זה הביע אי נחת מקצב התקדמות המשפט. במסגרת הבקשה השניה לפי סעיף 62 קבע השופט ג'ובראן:

"איני יכול להיעתר לבקשת המבקשת במלואה, אלא למשך שישים יום בלבד. יש לקוות כי חרף העומס הרב המוטל עליו, יקבע בית המשפט המחוזי מועדים נוספים לדיון בעניינם של המשיבים במהלך התקופה הקרובה, כך שבתום ההארכה הנוכחית תחול התקדמות מורגשת בשמיעת התיק" (בש"פ 9498/07).

בהחלטה השלישית בעניין המשיבים ציינה השופטת פרוקצ'יה, כי אכן נעשה כל שניתן "כדי להאיץ את תהליך שמיעת הראיות" (בש"פ 22/08). שאלת האיזון בין התארכות ההליך והוראת סעיף 61 לחוק המעצרים עמדה לנגד עיני בית המשפט. בין היתר הוער, כי "הוראת סעיף 61 אינה 'אות מתה'... לא אחת שוחררו נאשמים בעבירות אחרות ובנסיבות שונות לחלופות מעצר" (בש"פ 5966/08; השופט דנציגר) - אך בנסיבות נמצא כי שחרור לחלופה אינו מעשי. בהחלטה האחרונה (בש"פ 8223/08) ציינה השופטת חיות:

"אל מול שיקולים כבדי משקל אלה המצדיקים את המשך המעצר עומד הזמן שחלף מאז תחילת המשפט והוא אכן נושא משקל לא מבוטל, אך בעיני אין בו כדי להטות את הכף אל עבר שחרור המשיבים לחלופת מעצר גם בנקודת הזמן הזו, בייחוד אם מביאים בחשבון את העובדה שהמשפט הגיע עתה לשלב שלאחר הגשת סיכומים בכתב, ומותר להניח כי לאחר שמיעת ההשלמות בעל-פה בדיון הקבוע ליום 23.10.2008 יעשה בית משפט קמא כל מאמץ על מנת להביא את המשפט לכלל סיום בתוך תקופת ההארכה הנוספת שנתבקשה".

ו.

תקופת ההארכה ( השישית במספר) חלפה, אך משפטם של המשיבים טרם הסתיים. בבקשה שלפנינו נטען כי ביום 23.10.08 נשמעו סיכומים בעל פה (סיכומים בכתב הוגשו קודם לכן), "ויש להניח כי בתקופת המעצר המבוקשת ייקבע מועד למתן הכרעת דין".

ז.

בדיון טען בא-כוח משיב 1 כי ההנחה של מתן פסק דין במהלך ההארכה הקודמת לא נתאמתה, ועוד הוסיף, כי היו כבר החלטות בבית משפט זה של שחרור ממעצר לפני הכרעת דין; חלוף הזמן מדגיש את נושא החרות; גם המסוכנות אינה באותה מידה כחלוף הזמן, ויש כרסום בהן; וההשפעה על עדים אינה רלבנטית עוד, עם תום המשפט.

ח.

בא-כוח משיב 2 טען, כי שולחו נטול עבר פלילי, וניתן לגביו תסקיר המאפשר להוציא לחלופה.

ט.

בא כוח המדינה טען, כי המסוכנות עולה מכתב האישום והראיות לכאורה. אשר למשיב 2, הרעיון עלה אך בשל פחדה של עדה והסתתרותה אף לאחר עדותה - גם ירד. ועוד, נטען כי מצב "הישורת האחרונה" של טרם הכרעת הדין מגביר את סכנת ההימלטות.

י.

לאחר העיון, לרבות באסמכתאות שהובאו באשר לשחרור בטרם הכרעת דין, נראה לי בשקלול הנסיבות, נוכח המסוכנות הבולטת מזה וההימשכות מזה, להאריך את המעצר בשלושים יום מיום 9.1.09. מובן לי כי המדובר בתיק מורכב, משנעניתי כי עסקינן ב-3,000 עמודי פרוטוקול; הוא מצוי להכרעת דין מ-23.10.08, כלומר כחודשיים ומחצה. יתכן ובמשך שלושים יום אלה תינתן הכרעת הדין או למצער יודיע בית המשפט המחוזי על מועדה. המעצר מוארך איפוא בשלושים יום.