בש"פ 8223/08 מדינת ישראל נ. פרנסואה אבוטבול

זוהי בקשה להארכה שישית של מעצרם של המשיבים בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיבים עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירת רצח. כתב האישום הוגש גם נגד שי מכלוף (להלן: מכלוף ), המואשם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. על-פי המתואר בכתב האישום המתוקן בתאריך 18.12.2004 בשעה 01:30 לערך התפתחה תיגרה בכניסה למועדון ריקודים בה היו מעורבים אמיר אבוטבול, אחיו של המשיב 2 (להלן: אמיר ) וכן רענן לוי (להלן: רענן ). אמיר התקשר למשיב 2 והזעיקו לסייע לו, והוא הגיע ביחד עם המשיב 1, בן-דודו, וכן עם מכלוף ואסי בן דוד (להלן: בן דוד ) והארבעה קשרו קשר לביצוע פשע, לתקוף ולחבול במעורבים בתקיפתו של אמיר. כשהגיעו הארבעה למועדון התפתחה קטטה אלימה בין אמיר וחבריו לבין חבריו של רענן, אשר במהלכה נפצעו כמה מן המעורבים בה. לאחר מכן נסעו המשיבים, מכלוף ובן דוד בג'יפ ורדפו אחרי שלושה מהמעורבים בקטטה, בהם רענן, שנסו מפניהם. שניים מן המעורבים אכן הצליחו להימלט אך הדבר לא עלה בידו של רענן אשר הג'יפ חסם את דרכו. על-מנת להציל עצמו נתלה רענן בידיו על "מגן החזירים" הנמצא בקדמת הג'יפ וכתוצאה מכך נגרר ביחד עם הג'יפ בכיוון נסיעתו לאורך מרחק של מספר מטרים עד לעצירת הג'יפ. לאחר מכן יצא המשיב 1 מהג'יפ, קילל "בוא נראה אתכם יא בני זונות" וניגש לקדמת הג'יפ שם עמד רענן כשידיו מגוננות על פניו וצעק "זה לא אני, זה לא אני". המשיב 1 הוציא סכין שהייתה ברשותו ודקר את רענן בחזהו בלבו באורך תעלת דקירה של 6.6 ס"מ וכן בירך שמאל באורך תעלת דקירה של 6 ס"מ , וכתוצאה מאובדן הדם של רענן בעקבות הדקירה נגרם מותו.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרם של המשיבים ושל מכלוף עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 19.11.2006 הורה בית המשפט על שחרורו של מכלוף למעצר בית אך לגבי המשיב 1 קבע בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן) ביום 1.2.2007 כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירת הרצח על ידו וכי נשקפת ממנו

"מסוכנות בולטת ורמה". על כן, הורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. אשר למשיב 2 הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר שיבחן את מסוכנותו כיוון שחלקו ותרומתו לאירוע היו קטנים יותר, כיוון שעוצמת הראיות להוכחת ביצוע עבירת הרצח על ידו אינה גבוהה (אם כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה גבוהה לתרומתו לביצוע תקיפה חבלנית של המנוח) וכן בשל גילו הצעיר. בתסקיר שהוגש ביום 14.2.2007 קבע שירות המבחן כי חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המשיב 2 ראויה, אך עם זאת הדגיש כי אין לו כל דרך מקצועית להעריך האם חלופת מעצר אכן תפיג את מסוכנותו, נוכח הפער בין דבריו לבין המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. בהחלטתו מיום 19.2.2007 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב 2 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בשל הסכנה הרבה הנשקפת משחרורו לעדת התביעה, רעות רובין. עם זאת ציין בית המשפט כי לאחר סיום עדותה בבית המשפט ניתן יהיה לשוב ולשקול את שחרורו של משיב 2 לחלופת מעצר. ואכן, לאחר שסיימה רעות רובין להעיד במשפט המתנהל נגד המשיבים שב המשיב 2 ועתר לשחררו לחלופת מעצר. בקשה זו נדחתה אף היא בהחלטה מיום 12.4.2007. בית המשפט קבע כי מסוכנות המשיב 2 כלפי רעות רובין לא פגה או התעמעמה, בציינו כי רובין שוהה במקום מסתור בחסות המשטרה ולהערכת המבקשת חייה בסכנה. ערר שהגיש המשיב 2 על ההחלטה נדחה על ידי בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) ביום 23.4.2007 בקובעו כי יש בנמצא ראיות לכאורה הקושרות אותו לאישום המיוחס לו, אם כי נמנע מלקבוע מסמרות בשאלת עוצמתן. עוד קבע בית המשפט כי לא זו בלבד שחזקת המסוכנות שקמה נגד המשיב 2 לא נסתרה, אלא שמסכת הראיות המתייחסת לאירועי ליל הרצח אף מעצימה אותה. כן אימץ בית משפט זה את קביעת בית המשפט המחוזי באשר למסוכנות המשיב 2 כלפי רעות רובין והוסיף כי קיימת מסוכנות רבה עד מאד גם לגבי עדים נוספים האמורים להעיד נגדו.

3.

משפטם של המשיבים לא הסתיים בתום תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום ובית משפט זה נעתר עד כה לחמש בקשות אורכה שהגישה המבקשת על פי סעיף 62 לחוק המעצרים והאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים בכל פעם (למעט הארכת המעצר השניה שהיתה לשישים ימים בלבד). הבקשה שבפניי היא בקשת ההארכה השישית במספר ומתוך סקירת מהלך הדיונים המפורטת בה עולה כי שלב ההוכחות הסתיים, הוגשו סיכומים בכתב מטעם התביעה ומטעם המשיבים ואילו הסיכומים בכתב מטעם מכלוף צפויים להיות מוגשים ביום 7.10.2008. כמו כן קבוע מועד להשלמת סיכומים בעל-פה ליום 23.10.2008 (מועד שנדחה בכחודש בשל בעיות רפואיות של ב"כ המבקשת). לטענת המבקשת מצוי, אפוא, המשפט בשלביו הסופיים ולהערכתה צפויה הכרעת הדין להינתן במהלך תקופת האורכה השישית המבוקשת. המבקשת מדגישה בטיעוניה כי עבירת הרצח המיוחסת למשיבים מלמדת על מסוכנותם, בפרט נוכח העובדה שהמשיבים רדפו אחר קורבנם, נער צעיר, עד שהשיגוהו ואז דקרו אותו בלבו, בדם קר ובאכזריות נוראה, תוך שהם מתעלמים מתחנוניו כי יחוסו על חייו. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המקרה דנן חמור ביותר אף נוכח מסכת ההתעללות הקשה שעברה העדה רעות רובין, אשר לא באה לסיומה גם לאחר שהעידה בבית המשפט ועוד היא טוענת כי נוכח העונש החמור הצפוי למשיבים אם יורשעו קיים חשש ממשי להימלטותם מפני אימת הדין. לפיכך טוענת המשיבה כי יש להיעתר לבקשתה ולהאריך פעם נוספת בתשעים ימים את מעצרם של המשיבים.

4.

המשיבים מצידם מתנגדים להארכת המעצר המבוקשת וטוענים כי חלוף הזמן - כשנתיים ימים מאז הגשת כתב האישום וכחצי שנה מסיום שלב שמיעת הראיות - מטה את נקודת האיזון לעבר שחרורם, תוך שהם מדגישים כי המבקשת היא שגרמה לדחיות הרבות בהליך וכי אין מדובר בתיק מורכב. עוד טוענים המשיבים כי הארכת מעצר לאחר פרק זמן של תשעה חודשים היא החריג ואין להופכה לכלל והם תומכים טענתם בהחלטות שניתנו במקרים אחרים בהם שוחררו נאשמים לחלופת מעצר נוכח הימשכות ההליכים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי משפטם עתיד להימשך עוד זמן רב, כי אין כל בסיס להערכת המשיבה באשר לסיומו הקרוב של ההליך ולמתן הכרעת הדין בתוך תקופת ההארכה הנוספת שנתבקשה ועוד הם טוענים כי במשפט העיקרי נתגלו בעיות בחומר הראיות, והדברים נכונים בפרט לגבי המשיב 1 אשר קיים סיכוי סביר שיזוכה בסופו של יום. באשר למסוכנותם טוענים המשיבים כי ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר וערבויות גבוהות ולנהל במקביל את המשפט העיקרי וכי עם סיום שלב הראיות פג החשש מהשפעה על עדים, חשש שעמד בבסיס החלטות קודמות והיווה בעבר צידוק למעצרם. המשיב 2 מדגיש את גילו הצעיר, היותו נטול עבר פלילי, את התרשמותו של שירות המבחן כי חלופת המעצר שהציע ראויה והוא מוסיף כי בעת שנעצר בעניין אחר בשנת 2005 שוחרר לחלופת מעצר ובמהלך אותה תקופה לא נמלט מן הארץ ולא ניסה לשבש מהלכי משפט.

5.

המשיבים מצויים במעצר תקופה ארוכה מאוד בשל התמשכות המשפט אך כפי שכבר פסקנו לא אחת בבוא בית משפט זה להכריע בבקשת הארכה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים עליו לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולאזן בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין. חלוף הזמן הוא אכן שיקול מרכזי בהקשר זה אך הוא רק שיקול אחד בין יתר השיקולים ואין הוא השיקול הבלעדי (ראו בש"פ 3262/07 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (טרם פורסם, 25.4.2007)). במקרה שבפנינו וכפי שכבר צוין בהחלטות ההארכה הקודמות נלמדת מסוכנותם המופלגת של המשיבים ממעשה הרצח האכזרי המיוחס להם וככל שהדבר נוגע למשיב 2 נלמדת מסוכנותו גם ממסכת האיומים וההטרדות המיוחסת לו כלפי עדת התביעה רעות רובין. כמו כן קיים חשש להימלטות המשיבים מאימת הדין בשל העונש החמור הצפוי להם אם יורשעו בדין. אל מול שיקולים כבדי משקל אלה המצדיקים את המשך המעצר עומד הזמן שחלף מאז תחילת המשפט והוא אכן נושא משקל לא מבוטל, אך בעיני אין בו כדי להטות את הכף אל עבר שחרור המשיבים לחלופת מעצר גם בנקודת הזמן הזו, בייחוד אם מביאים בחשבון את העובדה שהמשפט הגיע עתה לשלב שלאחר הגשת סיכומים בכתב, ומותר להניח כי לאחר שמיעת ההשלמות בעל-פה בדיון הקבוע ליום 23.10.2008 יעשה בית משפט קמא כל מאמץ על מנת להביא את המשפט לכלל סיום בתוך תקופת ההארכה הנוספת שנתבקשה.

מעצרם של המשיבים מוארך, אפוא, בתשעים ימים החל מיום 11.10.2008 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1138/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.