בש"פ 7542/11 מדינת ישראל נ. יעקב ילאו

בפניי בקשה להאריך בפעם השנייה את מעצרו של המשיב על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), למשך תשעים ימים.

1.

נגד המשיב, יליד 1986, הוגש ביום 4.11.2010 כתב אישום בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין עבירות של רצח, נשיאת נשק ושיבוש מהלכי משפט. על-פי הנטען בכתב האישום היה המשיב מסוכסך עם דניאל טפסאי (להלן: המנוח ), ומשנודע לו כי המנוח עתיד להשתחרר ממאסר ולחזור לקרית מלאכי, עיר מגוריהם, החליט המשיב להשיג אקדח על-מנת להרגו. לשם כך פנה המשיב לארז איאסי ברי (להלן: ארז ), שהראה לו מקום מחבוא בו הטמין אקדח ונתן לו רשות להשתמש בו "בשביל" המנוח. ביום 10.10.2010 שוחרר המנוח ממאסרו, וסמוך לאחר מכן ביקש המשיב מארז שיסביר לו כיצד להשתמש באקדח, וזה עשה כן. ביום 14.10.2010 לפנות בוקר בילה המנוח במסעדה של המשיב בקרית מלאכי, ובשלב כלשהו עזב את המקום. סמוך לשעה 06:30 בבוקר יצא המשיב מן המסעדה לכיוון השכונה בה התגוררו הוא והמנוח כשהוא נושא מתחת לחולצתו את האקדח שקיבל מארז והאקדח היה טעון. המנוח עמד אותה עת סמוך לבניין וקרא למשיב, אז שלף המשיב את האקדח מתחת לחולצתו, כיוון אותו לעבר המנוח וקרא לעברו "מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?". המנוח ביצע תנועה בידו הימנית ואז ירה בו המשיב מספר יריות. חמישה קליעים חדרו לגופו של המנוח ומיד לאחר מכן נמלט המשיב מן המקום תוך שהוא מותיר את המנוח מתבוסס בדמו. המשיב החביא את האקדח ומאוחר יותר באותו הבוקר פגש את ארז ועל-פי עצתו מרחו עצמם השניים באצטון שרכשו, על-מנת להעלים סימנים של שימוש בנשק. למחרת בשעות הערב אף הראה המשיב לארז היכן החביא את האקדח. המנוח פונה לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה ומונשם, ובדרכו לחדר הניתוח לקה בדום לב. המנוח נותח אך כל הניסיונות להצילו כשלו והוא נפטר.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים ביום 21.11.2010 הסכים המשיב למעצרו תוך ששמר על זכותו לעתור לשחרור מבלי להוכיח שינוי נסיבות, ובית המשפט הורה על המעצר. משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא הסתיים, הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרו בתשעים ימים. בהחלטתו מיום 20.7.2011 הורה בית משפט זה על הארכת המעצר כמבוקש (כב' השופט ס' ג'ובראן, בש"פ 5293/11). בהמשך הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר במעצרו, בה טען כי במהלך שמיעת הראיות חל כרסום ניכר בחומר הראיות לכאורה. כמו כן הגיש המשיב בקשה לקבלת חומר חקירה ולהסרת חיסיון. בבקשה לעיון חוזר טען המשיב, בין היתר, כי מן העדויות שנשמעו עולה שהמנוח דקר אותו בעבר, התעלל בו לאורך השנים ופעל בדרכים אלימות על-מנת להפוך לשותף בעסקו; כי בליל האירוע שדד המנוח את בית העסק של המשיב ואכל בו עם אחרים מבלי לשלם; כי לפני האירוע התקשר המשיב למשטרת ישראל על-מנת לקבל הגנה; וכי הירי בוצע על-ידי המשיב כפעולה של הגנה עצמית לכיוון רגליו של המנוח שכן הוא סבר כי המנוח, שהמתין לו עם אדם נוסף בפתח ביתו, מתכוון לשלוף אקדח לעברו. בהחלטתו מיום 26.9.2011 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בציינו כי אין חולק שהמשיב ביצע את הירי שהוביל למותו של המנוח באמצעות אקדח אותו החזיק שלא כדין. בית המשפט קבע כי בשלב זה של ההליך אין בטענות המשיב כדי להפחית מעוצמתן של הראיות לכאורה הקיימות נגדו, וכן הדגיש כי שניים מן הקליעים נכנסו לגופו של המנוח דרך הגב. בית המשפט הוסיף וציין כי ייתכן שהמשיב יצליח להוכיח את טענת ההגנה העצמית שהוא מעלה, אך יחד עם זאת המשיב הוא זה שירה במנוח בעוד שאין אינדיקציה לכך שהמנוח תקף אותו תקיפה מיידית וישירה שלא ניתן היה לסגת ממנה, מה גם שהמשיב לא פנה למשטרה ולא הגיש תלונה מסודרת. כל אלה, כך נקבע, מובילים למסקנה כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, ואילו טענות ההגנה שהעלה עדיין צריכות הוכחה במהלך המשפט. לבסוף קבע בית המשפט כי בשים לב לעברו הפלילי של המשיב אין לומר שלא נשקפת ממנו מסוכנות, ועל כן דחה את הבקשה.

3.

משלא הסתיים משפטו של המשיב במהלך תקופת ההארכה הראשונה, עותרת המבקשת בשנית להארכת מעצרו למשך תשעים ימים. מן הבקשה עולה כי לאחר עיכובים בשמיעת המשפט שנגרמו בעקבות הצורך בהסדרת ייצוגו של המשיב וניסיון להידברות בין הצדדים, מסרה ההגנה ביום 16.2.2011 את תשובתה לכתב האישום. בתשובה נטען כי המעשה בוצע בשל מסכת התעללות מצד המנוח כלפי המשיב ומתוך תחושת איום שחש המשיב אשר לא התכוון לגרום למותו של המנוח. לעת הזו מצוי המשפט בעיצומה של פרשת התביעה, ועד כה התקיימו בו חמישה דיוני הוכחות במהלכם נשמעו שמונה-עשר עדים. בתוך תקופת ההארכה המבוקשת קבועים שלושה מועדי הוכחות נוספים (בימים 30.10.2011, 7.11.2011 ו-21.11.2011), בהם אמורים להעיד ארבעה-עשר עדים, ארבעה מתוכם יעידו בעניינים טכניים, ובכך תסתיים פרשת התביעה. בבקשה טוענת המבקשת כי מעשה ההמתה האכזרי והמתוכנן המיוחס למשיב מעיד על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, ומסוכנות זו נלמדת, כך נטען, גם מעברו הפלילי המכביד חרף גילו הצעיר. לטענת המבקשת אף מתעורר במקרה דנן חשש להימלטותו של המשיב מן הדין אם ישוחרר מן המעצר, וזאת בשל העונש הכבד הצפוי להיגזר עליו אם יורשע. אשר לטענת ההגנה העצמית שמעלה המשיב טוענת המבקשת כי מדובר בטענה מוקשית שכן הוא ירה במנוח חמש יריות, שתיים מהן בגבו, והוא אף לא טען שהבחין כי היה למנוח אקדח.

המשיב, מצידו, מתנגד לבקשה וטוען כי התמשכות הדיונים בעניינו נגרמת בין היתר בשל עיכוב משמעותי שחל בבירור עתירה שהגיש להסרת חיסיון, לאחר שהשוטרים שאמורים היו להתייצב לדיון בעניין זה הגיעו אך עזבו את בית המשפט ללא הצדקה ובטרם נשמעו. טעם נוסף להתעכבות ההליך נעוץ לטענתו בכך שלא נמסרו לו במועד כל חומרי החקירה. כמו כן טוען המשיב כי המנוח התעלל בו במשך שנים ארוכות וכי יש בסיס מוצק לטענות ההגנה שהוא מעלה לרבות טענת ההגנה העצמית. לבסוף טוען המשיב כי מידת המסוכנות הנשקפת ממנו נמוכה וכי אחיו מוכנים לפקח עליו ככל שישוחרר לחלופת מעצר בביתם.

4.

דין הבקשה להתקבל.

בבואו להכריע בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים על בית המשפט

לבחון כל מקרה לנסיבותיו ולאזן בין מכלול השיקולים הצריכים לעניין. חלוף הזמן הוא שיקול מרכזי בהקשר זה, ועם התארכותה של תקופת המעצר גדל המשקל שיש לייחס לפגיעה המתמשכת בחירותו של הנאשם, אך מדובר בשיקול אחד בין יתר השיקולים שיש להביאם בחשבון (ראו: בש"פ 8223/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול , פיסקה 5 (טרם פורסם, 12.10.2008); בש"פ 6794/07 מדינת ישראל נ' ריאן , פיסקה 4 (לא פורסם, 19.8.2007)). במקרה שלפנינו משפטו של המשיב מצוי בעיצומה של פרשת התביעה, והיא אמורה להסתיים במהלך שלושת הדיונים הקרובים, האחרון שבהם קבוע ליום 21.11.2011. בא-כוח המשיב מעריך כי לצורך פרשת ההגנה יידרשו כחמישה דיוני הוכחות. על כן, וככל שבית המשפט יקבע מספר מועדים קרובים נוספים להמשך שמיעת המשפט, נראה כי ניתן יהיה לסיימו במהלך תקופת ההארכה המבוקשת. לכך יש להוסיף את המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, שעל-פי הנטען בכתב האישום ירה חמש יריות במנוח וקיפח את חייו לאחר שהצטייד לצורך זה, מראש, באקדח אותו הסתיר לאחר מעשה. טענות ההגנה השונות שמעלה המשיב דינן להתברר במהלך המשפט, ואין בהן כדי לאיין בשלב זה את הצורך בהמשך מעצרו. עברו הפלילי המכביד של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות רכוש, סמים ואלימות, תומך אף הוא במסקנה זו ולכך יש להוסיף את החשש הקיים מפני שיבוש מהלכי משפט והימלטות מן הדין.

5.

הבקשה מתקבלת, אפוא ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 2.11.2011 או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 8855-11-10, לפי המוקדם.

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מתבקש לעשות כל שביכולתו לקביעת מועדי הוכחות נוספים במהלך החודשים הקרובים, על-מנת שניתן יהיה לסיים את המשפט במהלך תקופת ההארכה הנוכחית.