בש"פ 3538/09 מדינת ישראל נ. פרנסואה אבוטבול

לפניי בקשה להארכת מעצר תשיעית של המשיבים בתשעים ימים או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 1138/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים א' טל, י' אמסטרדם ו ר' לבהר-שרון ), לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

1.

ביום 19.11.2006 הוגש נגד המשיבים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, המייחס להם עבירה של רצח בכוונה תחילה (להלן: כתב האישום ). כתב האישום ייחס לנאשם נוסף, שי מכלוף, עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (להלן: נאשם 3 ). המשיבים הם בני דודים, והנאשם 3 הוא ידידם. על-פי הנטען בכתב האישום, בין אחיו של המשיב 2, אמיר אבוטבול (להלן: אמיר ), לבין רענן לוי (להלן: המנוח ) פרץ עימות מילולי בכניסה למועדון הלילה "שפיים". כתוצאה מעימות זה, פרצה תגרה בין אמיר וחבריו לבין המנוח וחבריו.

מיד לאחר התגרה, התקשר אמיר למשיב 2 והזעיקו למקום בכדי שיסייע בידו. המשיבים, יחד עם נאשם 3 ואדם נוסף בשם אסי בן-דוד, עלו לג'יפ ונסעו למועדון "שפיים". בהגיעם למקום, פרצה תגרה אלימה בין הקבוצות. במהלך התגרה, נדקר חן מסיקה, מחבריו של אמיר, וכן אחיו של המשיב 1, אביב אבוטבול, ונפצעו אחרים. בשלב כלשהו, החלו חברי קבוצתו של המנוח להימלט מהמקום. בד בבד נכנסו לג'יפ המשיב 2, שהתיישב במושב הנהג; המשיב 1 שהתיישב לצידו; ונאשם 3 ואסי בן-דוד שהתיישבו במושב האחורי. הארבעה דלקו אחר המנוח ואחר שניים מחבריו – אשר הצליחו להימלט, וחסמו את דרכו עם הג'יפ. בניסיון להציל את עצמו, נתלה המנוח על "מגן החזירים" הנמצא בקדמת הג'יפ, וכתוצאה מכך נגרר לאורך מספר מטרים עד לעצירת הג'יפ. בשלב זה ירד המשיב 1 מהג'יפ, ניגש אל המנוח, ודקר אותו בליבו ובירכו השמאלית באמצעות סכין שהיתה ברשותו. המנוח מצא את מותו כתוצאה מדקירות אלה.

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה להורות על מעצרם של המשיבים ושל הנאשם 3 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 1.2.2007 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן ), בהחלטה מנומקת ומפורטת, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, והורה על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לגבי המשיב 2, בחן בית המשפט את האפשרות לשחררו בתנאים מגבילים, אולם בסופו של דבר הורה על מעצרו עד לתום ההליכים, וזאת לאחר שהשתכנע כי מסוכנותו אינה ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר. גם לאחר עדותה של עדת התביעה רעות רובין, שעל-פי הנטען היתה נתונה לאיומים מצד המשיב 2, לא נעתר בית המשפט לבקשה לשחררו לחלופה. עררו של המשיב 2 על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן ), אשר קבע כי מסוכנותו של משיב 2 התעצמה, והיא רלוונטית לא רק כלפי עדת התביעה רעות רובין, אלא גם כלפי עדי התביעה האחרים.

3.

משפטם של המשיבים נפתח ביום 23.11.2006. מהחומר שבפניי עולה, כי עד סוף חודש יוני 2007 נוהל הליך שמיעת ההוכחות באיטיות, כאשר ממועד זה ועד ליום 4.11.2007 נפסקה כליל שמיעת הראיות בתיק, וזאת לבקשת באת-כוחו של נאשם 3. בחודש נובמבר 2007 חודשה שמיעת הראיות בתיק, ומשלב זה התנהלה בקצב משביע רצון. בסמוך לאחר הגשת סיכומי הצדדים בכתב, אשר הוגשו במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2008, נשמעו ביום 23.10.2008 סיכומי הצדדים בעל-פה. ביום 25.1.2009 הגישה באת-כוח המדינה בקשה לקביעת מועד למתן הכרעת דין. ביום 3.2.2009 הודיע בית המשפט קמא כי יעשה מאמץ ליתן את הכרעת הדין בעניינם של המשיבים לא יאוחר מיום 9.4.2009. ביום 7.2.2009 הוארך מעצרם של המשיבים בפעם השמינית על-ידי בית משפט זה (השופטת א' פרוקצ'יה ), בתקווה כי הכרעת הדין בעניינם של המשיבים תינתן במהלך תקופת מעצר זו. משטרם ניתנה הכרעת הדין כנדרש, מבקשת המדינה כעת כי נורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתקופה נוספת.

4.

בבקשתה שבפניי, טוענת המבקשת כי יש להורות על המשך מעצרם של המשיבים, וזאת נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מהם. לטענתה, מסוכנות זו נלמדת הן מעבירת הרצח בה מואשמים המשיבים, המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, והן מנסיבות ביצוע המעשה, שבוצע באכזריות ובדם קר. כן טוענת המבקשת, כי קיים חשש ששחרור המשיבים יחבל בתקינות ההליך השיפוטי, בין אם עקב הימלטות המשיבים מאימת הדין, ובין אם בכל דרך אחרת. בנוסף הודיעה המבקשת, כי בירורה העלה שהכרעת הדין צפויה להינתן בתחילת חודש יולי 2009.

מנגד, טענו באי-כוח המשיבים כי יש להורות על שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. לטענתם, חלוף הזמן מאז מעצרם של המשיבים לפני כשנתיים וחצי, והעובדה שטרם ניתנה הכרעת הדין בעניינם, אף ששלב הסיכומים הסתיים זה מכבר, מצדיקה את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. כן טוענים באי-כוח המשיבים, כי אין כל סכנה להימלטות המשיבים מאימת הדין, וזאת מכיוון שמשפחתם ועסקיהם נמצאים בישראל. באי-כוח המשיבים הודיעו כי הם מוכנים להעמיד ערבויות כספיות ושיעבודים לשם הבטחת עמידתם של המשיבים בתנאי השחרור שיקבעו להם. לבסוף טוענים באי-כוח המשיבים, כי אין כל ביטחון שהמשיבים אכן יורשעו בעבירה המיוחסת להם, וגם מטעם זה יש להורות על שחרורם לחלופת מעצר.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי, ושמעתי את טענות באי-כוח המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, יש להצר על כך כי המשיבים מצויים במעצר מזה זמן רב, וכי עד היום טרם ניתן פסק דין כנדרש. בית משפט זה כבר הביע בעבר אי-נחת מקצב התקדמות המשפט בעניינם של המשיבים (ראו למשל: בש"פ 9498/07 מדינת ישראל נ' פרנסואה אבוטבול

(לא פורסם, 19.11.2007); בש"פ 8223/09 מדינת ישראל נ' פרנסואה אבוטבול

(לא פורסם, 12.10.2008); בש"פ 11023/08 מדינת ישראל נ' פרנסואה אבוטבול

(לא פורסם, 7.1.2009); בש"פ 974/09 מדינת ישראל נ' פרנסואה אבוטבול (לא פורסם, 18.2.2009)).

יחד עם זאת, בחינת בקשה להארכת מעצר צריכה להיעשות בשים לב לכלל נסיבות המקרה, ותוך בחינת האיזון הראוי בין ההגנה על חירויות הנאשם וזכויותיו לבין הטעמים התומכים בהמשך מעצרו, ובראשם: בטחון הציבור ושלומו. אכן, התמשכות ההליכים בעניינם של המשיבים מהווה שיקול מרכזי בהקשר זה, אולם המדובר בשיקול אחד בלבד בין כל יתר השיקולים שיש להביאם בחשבון. בענייננו, העבירה המיוחסת למשיבים היא מהחמורות שבעבירות, אם לא החמורה שבהן, וכשלעצמה מלמדת על מסוכנותם של המשיבים. המסוכנות הנשקפת מהמשיבים מתחדדת נוכח האכזריות שבה, על-פי הנטען, ביצעו המשיבים את המעשים המיוחסים להם, כשהם פועלים בקבוצה.

אוסיף עוד, כי הוטרדתי מאוד מכך שטרם ניתנה הכרעת הדין בעניינם של המשיבים, על אף הזמן שחלף מאז הסתיימו הסיכומים בתיק. לשופטים האמורים ליתן את הכרעת הדין סיבות כבדות משקל לעיכוב. עם זאת, כאשר נאשמים נתונים במעצר, יש לעשות מאמץ רב לסיים את מלאכת ההכרעה, ככל האפשר, בהקדם.

על אף כל זאת, בנסיבות עניינם של המשיבים גוברים שיקולי ההגנה על האינטרס הציבורי על פני גורם חלוף הזמן, וזאת בשל המסוכנות הרבה שלכאורה נשקפת מהם. לפיכך, איני רואה כי ניתן לשחרר את המשיבים לחלופה אשר תענה על תכלית המעצר. כפי שהודע לי בעת הדיון, הכרעת הדין בעניינם צפויה להינתן בתחילת חודש יולי 2009. נוכח התמשכות מעצרם של המשיבים, על בית המשפט קמא לעשות מאמץ על מנת להקדים את מועד מתן הכרעת הדין ככל הניתן, וההנחה היא כי בית המשפט מודע לחובתו ליתן את הכרעת הדין בהקדם, ולכך שאין זה ראוי כי תידרש הארכת מעצרם של המשיבים בתקופה נוספת.

אשר על כן, יוארך מעצרם של המשיבים החל מיום 8.5.2009 בתשעים ימים או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 1138/06 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( השופטים א' טל, י' אמסטרדם ו ר' לבהר-שרון ), לפי המוקדם.