בש"פ 974/09 מדינת ישראל נ. פרנסואה אבוטבול

1.

זו בקשת המדינה בשמינית להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים יום, או עד למתן פסק דין בעניינם, לפי המוקדם.

2.

למשיבים מיוחסת עבירה של רצח בכוונה תחילה. משפטם נפתח ביום 23.11.06. עד סוף חודש יוני 2007 נוהל הליך שמיעת ההוכחות באיטיות, ומאותו מועד ועד ליום 4.11.07 נפסקה כליל שמיעת הראיות בהליך זה נוכח בקשת ב"כ נאשם נוסף בתיק, שי מכלוף (להלן: הנאשם 3 ), בשל הריונה. החל מחודש נובמבר 2007 נמשכה שמיעת הראיות כסדרה. מסכת ההוכחות הסתיימה. ביום 23.10.08 נשמעו סיכומים בעל-פה. ביום 25.1.09 ביקשה המדינה מבית המשפט לקבוע מועד למתן הכרעת הדין. ביום 3.2.09 הודיע הרכב בית המשפט קמא כי ייעשה מאמץ מיוחד לתת את הכרעת הדין לא יאוחר מחלוף 60 יום מיום 9.2.09, קרי: בסביבות התאריך 9.4.09.

3.

המשיבים הינם בני דודים, ואילו הנאשם 3 הוא ידידם. אדם ואביב אבוטבול הם אחיו של המשיב 1, ואמיר אבוטבול (להלן: אמיר ) הוא אחיו של המשיב 2.

על פי כתב האישום, בין אמיר לבין רענן לוי (להלן: רענן ) פרץ עימות מילולי בכניסה למועדון לילה "שפיים". כתוצאה מכך התפתחה תגרה בין קבוצת חבריו של רענן לבין אמיר וחבריו. בעקבות התגרה, התקשר אמיר לאחיו, המשיב 2, כדי שיסייע בידו. המשיבים, נאשם 3 ואסי בן דוד (להלן: אסי ) עלו לג'יפ ונסעו למועדון "שפיים" כשהם קושרים קשר לתקוף את המעורבים בתקיפתו של אמיר. נאשם 3 נהג ברכב, לצדו ישב המשיב 1, ומאחוריו ישבו המשיב 2 ואסי. בהגיעם למקום, התפתחה קטטה אלימה בין שתי הקבוצות. במהלך הקטטה נדקר חן מסיקה מחבורתו של אמיר, וכן נדקר אביב, אחיו של המשיב 1, ונפצעו אחרים. אביב פנה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים. בני חבורתו של רענן החלו להימלט ממקום הקטטה. אז נכנסו לג'יפ המשיב 2 שהתיישב במושב הנהג; המשיב 1 שהתיישב לידו, וכן נאשם 3 ואסי שהתיישבו במושב האחורי. הם רדפו בג'יפ אחרי הנמלטים. חבריו של רענן, שהראד ופרננדס, הצליחו לברוח. רענן לא הצליח לברוח ונוסעי הג'יפ ניסו לפגוע בו תוך הגברת מהירות נסיעתו של הג'יפ. בנסותו להציל את עצמו, נתלה רענן בקדמת הג'יפ וכתוצאה מכך נגרר עם הרכב. אז הורה המשיב 1 למשיב 2 לעצור את נסיעת הג'יפ. המשיב 1 ירד מהג'יפ, הוציא סכין ודקר את רענן בלבו ובירכו השמאלית. בעקבות דקירות אלה מת רענן.

4.

במהלך הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, נעשתה אבחנה בין המשיב 1 למשיב 2 מבחינת חלקם באירוע הקטלני. נבחנה אפשרות שחרורו בתנאים של המשיב 2, אולם בסופו של דבר הוא נעצר עד תום ההליכים. גם לאחר עדותה של עדת תביעה מרכזית, רעות רובין, לא שוחרר המשיב 2 ממעצרו, וזאת לאחר שבית המשפט השתכנע כי עדה זו נתונה בסיכון רב ונאלצת לשהות במקום מסתור בחסות המשטרה מחשש לחייה בשל איומי המשיבים וחברי קבוצתם. עררו של משיב 2 לבית משפט זה בעניין מעצרו נדחה (בש"פ 91093/07). בית המשפט (מפי כב' השופט ע' פוגלמן) אימץ את עמדת בית המשפט המחוזי וקבע כי בנסיבות העניין, לא רק שחזקת המסוכנות של המשיב 2 לא הופרכה, אלא שהיא נתעצמה, וכי מסוכנותו של משיב זה רלבנטית לא רק כלפי עדת התביעה האמורה אלא גם כלפי עדי תביעה אחרים.

5.

טוען ב"כ המשיב 1 כי התארכות המשפט והמעצר בעקבותיו אינם מתירים הארכה נוספת של מעצר מרשו. כן הוא מצביע על כך כי ההחלטה בדבר הארכת המעצר הקודמת (מפי כב' השופט א' רובינשטיין) הגבילה את ההארכה ל-30 ימים בלבד, ולכן אין זה ראוי כי המדינה מבקשת כיום הארכת מעצר נוספת למשך 90 ימים. על פי הטענה, כיום, הכף נוטה בבירור לעבר שחרורו של המשיב 1 מן המעצר, גם אם משפטו טרם הסתיים.

ב"כ משיב 2 טוענת כי מרשה כופר בכך שהוא נהג ברכב, והדבר עולה גם מעדותו של המשיב 1. לדבריה, אין גם בסיס לטענה כי המשיב 2 איים על העדה רעות רובין. בנסיבות התמשכותו של הליך זה ראוי לטעמה לבחון חלופת מעצר, לצורך שחרורו של המשיב 2.

6.

מעצרם של המשיבים הוארך, עד כה, שבע פעמים בטרם הוגשה בקשה זו. אמת הדבר כי התמשכותו של המשפט מאז 23.11.06 – למעלה משנתיים ימים – הינה ארוכה מאד, וכך גם מעצרם של המשיבים. בחלקה, קשורה התמשכות זו בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות כולן בערכאה הדיונית; עם זאת, מאז חודש נובמבר 2007 חלה האצה ניכרת בשמיעת הראיות. כיום, אנו מצויים בשלבו האחרון של המשפט, אשר שמיעת ההוכחות בו נסתיימה, ובית המשפט קמא הודיע כי ייעשה מאמץ לפרסם את הכרעת הדין במחצית הראשונה של חודש אפריל 2009.

7.

בצד היבט התמשכות המשפט והתמשכות מעצרם של המשיבים, עומד במלוא עוזו שיקול מסוכנותם של המשיבים אשר לא רק שלא פחת במהלך המשפט, אלא הלך והתעצם עם הזמן. כפי שנפסק לא אחת, שיקולי הארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים הם מורכבים. הם בנויים מן הצד האחד על גורם הזמן בניהול המשפט ואורך המעצר. מן הצד האחר, נשקלים היבטי המסוכנות של הנאשם, וכן עוצמת החשש מפני שיבוש הליכי משפט ואף מפני הימלטותו אם ישוחרר. קיימת אינטראקציה מובנית בין השיקולים הללו, וככל שזמן המשפט מתארך, כך נדרש משקל רב יותר לגורם המסוכנות ולחשש מפני שיבוש ההליך השיפוטי וההימלטות, כדי להצדיק את המשך המעצר.

8.

בנסיבות מקרה זה שיקולי ההגנה על האינטרס הציבורי גוברים על פני גורם התארכות המשפט, ומצדיקים את המשך מעצר המשיבים עד לסיום המשפט. מסוכנותם של המשיבים לשלום הציבור עולה בבירור מאופי העבירה החמורה המיוחסת להם – רצח בכוונה תחילה.

בעניינו של המשיב 1 הוגש במהלך מעצרו כתב אישום נוסף המצביע על כך כי גם מתאו בכלא היה הוא מעורב, לכאורה, בביצוע עבירות פליליות. ביום 24.12.08 הוגש נגד המשיב 1 ואחרים כתב אישום המייחס להם קשר לפשע (החזקת נשק שלא כדין). גם באותו הליך ביקשה המדינה את מעצרו של המשיב 1 עד תום ההליכים.

כמו כן, קיים חשש כבד כי שחרורם של המשיבים עלול גם בעת זו, ולאחר סיום שמיעת הראיות, לחבל בתקינות ההליך השיפוטי עקב הימלטות או שיבוש בדרך אחרת. חשש זה מוגבר נוכח הניסיונות שנעשו מצד המשיב 2 לאיים על עדת התביעה המרכזית, שנזקקה להסתתר בשל חשש לחייה.

בנסיבות מקרה קשה זה גובר, אפוא, שיקול ההגנה על שלום הציבור על פני ההגנה על חירותם של המשיבים, מה גם שמשפטם מתקרב לסיומו.

9.

אני ערה לכך שבהחלטה הקודמת בדבר הארכת מעצרם של המשיבים הוארך המעצר לתקופה של 30 ימים בלבד. בקביעת הארכה זו ניתן ביטוי לקושי המובנה המתלווה לאורך תקופת מעצרם הכוללת של המשיבים לצורך ניהול המשפט. זהו קושי שבודאי אין להתעלם ממנו. יחד עם זאת, בראייה מעשית, קשה להניח שהמשפט יסתיים כולו (כולל מתן גזר דין) בתקופה קצרה מן ההארכה המבוקשת כיום, ונדרשת לבית המשפט מלוא התקופה המבוקשת עד לסיום המשפט. יש לקוות ולצפות כי בית המשפט קמא יוכל לעמוד במשימה שהציב לעצמו לתת את פסק הדין בתקופה הקרובה.

10.

לאור האמור, אני מקבלת את בקשת המדינה, ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים החל מיום 7.2.09 ולמשך תשעים ימים, או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 1138/06 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם.