בש"פ 22/08 שחר אוחיון נ. מדינת ישראל

1.

המדינה מבקשת את הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים לצורך המשך ניהול משפטם. זוהי בקשה שלישית להארכת מעצרם.

2.

כתב האישום מייחס למשיבים עבירה של רצח בכוונה תחילה. המשפט נפתח ביום 23.11.06. עד לסוף חודש יוני 2007 התקיימו מספר ישיבות הוכחות, אולם מאז ועד לתחילת נובמבר 2006 לא התקדמה שמיעת הראיות בשל סיבה אישית הקשורה עם באת-כוח נאשם 3 במשפט. מחודש נובמבר 2007 נמשכה שמיעת הראיות בתדירות רגילה ועד כה נשמעו 38 עדי תביעה. 13 מועדי הוכחות נוספים נקבעו לחודשים ינואר ופברואר 2008.

3.

כתב האישום מתאר עימות בין שתי חבורות בכניסה למועדון לילה "שפיים". אחד המעורבים בקטטה הזעיק למקום את אחיו, המשיב 2 לעזרה. המשיבים 1 ו-2, נאשם 3 ואדם נוסף הגיעו למקום בג'יפ. בעקבות קטטה אלימה בין שתי החבורות, שהיתה כרוכה גם בדקירות ובפציעה של מעורבים שונים, החלו בני אחת החבורות ("ראשון לציון") לברוח ממקום הקטטה. המשיבים, נאשם 3 והאדם הנוסף נכנסו לג'יפ ודלקו אחרי שלושה מאנשי חבורת "ראשון לציון" בעת שעזבו את המקום. הג'יפ האיץ את מהירותו ופתח במרדף אחרי אחד מהם – רענן לוי - וחסם את דרכו. בנסותו להציל את עצמו, נתלה רענן על קדמת הג'יפ, וכתוצאה מכך נגרר עם הג'יפ לאורך מטרים ספורים עד לעצירת הג'יפ. אז יצא משיב 1 מהג'יפ, הוציא סכין ודקר את רענן בלבו, ולאחר מכן בירכו השמאלית; רענן מת כתוצאה מהדקירות, עקב אובדן דם.

4.

המשיבים נעצרו עד תום ההליכים. בעניינו של המשיב 1 קבע בית המשפט קביעה מוחלטת כי דינו להיעצר עד תום ההליכים. אשר למשיב 2, נקבע כי קיימת אמנם סכנה בשחרורו, אך בית משפט היה נכון לשקול שוב את שחרורו לאחר מתן עדות העדה רעות רובין, שהיתה חברתו של המשיב 2 במועד הרלבנטי, ובפניה הוא התוודה על המעשה. מאוחר יותר התברר כי העדה רעות רובין העידה, אך נאלצה לאחר מכן לעבור למקום מסתור בחסות המשטרה, מחשש מפני התנכלות המשיב 2. בעקבות זאת, בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המשיב 2 להשתחרר בחלופת מעצר, וערר בענין זה נדחה בבית משפט זה.

5.

נאשם 3 שוחרר לחלופת מעצר, ומאוחר יותר תנאי החלופה בעניינו רוככו בהסכמת המשטרה. השתלשלות המשפט מתחילתו מצביעה על כך שהמשפט התנהל בתחילתו באיטיות, מסיבות ואילוצים שונים הנעוצים בסיבות מורכבות הקשורות, בין היתר, בזמן שנדרש לחקירת עדי התביעה השונים, בקשות צדדים לבטל דיונים, ואילוצי בית המשפט. במהלך ההארכה האחרונה של מעצר המשיבים חלה התקדמות משמעותית בשמיעת המשפט, ולאור מספר ישיבות ההוכחות הנוספות שנקבעו, סביר להניח כי תאוצה זו תחול גם בחודשים הקרובים.

6.

הסניגורים הדגישו בטיעוניהם כי כתב האישום כנגד המשיבים הוגש שנה וחצי לאחר מועד האירוע, ובין לבין, הסתובבו המשיבים חופשיים. מכאן שניתן, לטענתם, להסיק על דבר סבירות שחרורם בלא שיגרם מכך נזק. כן טענו כי עדים שלגביהם הובע חשש להשפעה על עדותם כבר העידו, ושוב אין חשש לשיבוש הליכים באם ישוחררו. המשיבים הם צעירים לימים, נטולי עבר פלילי, וניתן להחיל לגביהם חלופה מתאימה עם איזוק אלקטרוני שתגשים את תכלית המעצר.

בא-כוח משיב 2 עמד על השוני בינו לבין משיב 1 מבחינת עוצמת חומרתן של העבירות המיוחסות לו. משיב 2 מואשם בעבירות בתור מי שנהג ברכב – ענין המצוי כשלעצמו במחלוקת – והוא אינו מעורב במעשה הקונקרטי של ההמתה עצמה. כן נטען כי נמצאה בעניינו חלופה ראויה, ויש להחילה בנסיבות הענין.

7.

באת-כוח המדינה השיבה לטענות אלה, בציינה כי מסע ההפחדה כלפי עדים שהעידו ועוד יעידו, אשר נועד לסכל את עדויותיהם ולשבש את הליכי המשפט, מצביע על המסוכנות המתמשכת של המשיבים, לרבות משיב 2, ושולל אפשרות לשחררו גם אחרי מתן עדותה של רעות רובין ועדים מהותיים אחרים. היא הוסיפה, כי ההרכב הדן בתיק הפלילי עושה מאמץ כביר להתקדם במשפט, והתביעה עצמה מתכוונת לוותר על חלק מעדי התביעה כדי לקצר את הזמן הנדרש לניהול המשפט.

8.

יש להיענות לבקשת המדינה ולהאריך את מעצר המשיבים, כמבוקש. המשיבים מואשמים בעבירה החמורה מכל - רצח בכוונה תחילה. נסיבות אירוע העבירה מזעזעות, ומצביעות, כשלעצמן, על מסוכנותם המופלגת של המשיבים. גם אם ניתן היה לחשוב כי, אפשר, שמעורבותו בעבירה של משיב 2 חמורה פחות מזו של משיב 1, בא מסע ההפחדה שהוא ניהל כלפי העדים, ובכלל זה כלפי רעות רובין, מאיים לשבש את הליכי המשפט, ואף לסכן את שלומם של עדים במשפט. בנסיבות אלה, שחרורם של המשיבים - ומשיב 2 בכלל זה - אינו אפשרי, חרף התארכות המשפט, וחרף העובדה, שהמדינה אינה מתכחשת לה, כי בתחילתו התנהל המשפט בעצלתיים.

בנסיבות קשות אלה, שיקולי ביטחון הציבור, והבטחת תקינות ההליך השיפוטי מפני שיבוש אפשרי, גוברים על שיקולי ההגנה על חירותם של הנאשמים במהלך המשפט.

נראה, כי המותב הדן במשפט בערכאה הדיונית עושה כל שביכולתו כדי להאיץ את תהליך שמיעת הראיות, כדי לסיים את המשפט בהקדם ככל הניתן.

במכלול נסיבות אלה, הכף נוטה להארכת המעצר, כמבוקש על ידי המדינה. מעצר המשיבים יוארך, איפוא, לתשעים יום מיום 16.1.08, או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.