בש"פ 3191/08 מדינת ישראל נ. פרנסואה אבוטבול

1.

המדינה מבקשת להאריך זו הפעם הרביעית את מעצרם של המשיבים שבכאן בתשעים ימים.

2.

המשיבים, ילידי 1984, עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב באישום בעבירת רצח. לאחר קטטה בכניסה למועדון ריקודים, כך כתב האישום, רדפו המשיבים ונאשם נוסף(שי בן פנחס מכלוף), המואשם בקשירת קשר לביצוע פשע - ברכבם אחרי אחד המעורבים באותה קטטה, שנס מפניהם. המשיבים על פי הנטען פגעו בו וחסמו את דרכו, וזה גונן על פניו בידיו וזעק "זה לא אני, זה לא אני". או אז, לפי האמור בכתב האישום, שלף המשיב 1 סכין, דקר את קורבנו בלב ובחזה, והרגו.

3.

עם הגשת כתב האישום, לפני שנה ושבעה חודשים, עתרה המבקשת למעצר עד לתום ההליכים ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. מעצרם של המשיבים הוארך לאחר תקופה של תשעה חודשים בשלוש הזדמנויות שונות. לראשונה הוארך מעצרם בתשעים ימים (בש"פ 6932/07, השופטת ע' ארבל). אחר-כך הוארך המעצר בשישים ימים (בש"פ 9498/07, השופט ס' ג'ובראן), ולאחרונה הוארך שוב המעצר בתשעים ימים נוספים (בש"פ 22/08, השופטת א' פרוקצ'יה).

4.

הדיון בתיק בבית המשפט הנכבד קמא זה התארך מסיבות שונות. בתחילה היו עיכובים רבים שנבעו, בין היתר, מבקשות דחיה שונות שהגישו באי-כוח המשיבים, שעילתן סיבות כגון בקשה לפסלות מותב, בקשות דחיה לשם הסדרת הייצוג ועיון בחומר החקירה, עתירה לגילוי ראיה חסויה ובקשה להפרדת משפטיהם של הנאשמים. מאוחר יותר הופסק הדיון למשך כחודשיים בשל נסיבותיה האישיות של באת-כוחו של נאשם שלישי, העומד יחד עם המשיבים לדין (באישום קשירת קשר לביצוע פשע). כך היה המצב עת ניתנה החלטת השופט ג'ובראן, אשר האריך את המעצר בשישים יום תחת תשעים ימים להם עתרה המדינה. מאז התקיימו דיונים רבים, ובהחלטת השופטת פרוקצ'יה אף צוין כי "נראה כי המותב הדן במשפט בערכאה הדיונית עושה כל שביכולתו כדי להאיץ את תהליך שמיעת הראיות, כדי לסיים את המשפט בהקדם". לכך יש להוסיף שנראה כי התביעה עושה אף היא כל שלאל ידה כדי לקדם את שמיעת המשפט. מספר עדי התביעה קוצר משמעותית וירד ל-49. לאחרונה הסתיימה פרשת התביעה, ולאחר שנדחתה טענת "אין להשיב לאשמה" החלה והסתיימה כבר גם פרשת ההגנה. כן נקבעו כבר מועדים להגשת סיכומים. אמנם, ששה ימי דיונים בוטלו, אך זאת שלוש פעמים לבקשת ב"כ המשיבים, פעמיים בשל אי התייצבות של אחד מב"כ המשיבים לדיון מפאת מחלה, ופעם אחת בשל אי התייצבותם של עדים.

5.

פרקליטי המשיבים מבקשים להיתלות בהחלטת חברי, השופט ג'ובראן, וללמוד מכך שהאריך את המעצר בשישים ימים בלבד על מנת לנסות ולהסיק שכוונתו היתה שהמשפט יסתיים בתוך תקופה זו. ברם מקריאת האמור בהחלטה עולה בבירור, כפי שציינה ב"כ המדינה, כי זו נועדה בעיקרה לזירוז הדיונים בבית המשפט המחוזי לאחר העיכובים הרבים, שהיו מנת חלקו של התיק עד אותו שלב, ולאפשר לבית משפט זה לבחון תוך פרק זמן קצר את התקדמותו של המשפט וההצדקה הקורֶלטיבית להמשך המעצר. ואכן, המשפט החל מתנהל מאז בקצב מהיר יותר, כפי שציינה גם השופטת פרוקצ'יה בין נימוקיה להארכת המעצר בתשעים ימים נוספים.

6.

ב"כ המשיב 2 העלתה בפניי טענות שונות ביחס לתשתית הראייתית עליה מתבסס האישום כנגדו, אולם התשובה לטענות אלו ניתנה כבר בהחלטת השופטת ארבל מיום 10.9.07 (פסקאות 8-5 שם). בקצירת האומר נציין שוב, כי טענה של כרסום בראיות מקומה להתברר במסגרת הליך של בקשה לעיון חוזר ולא בהליך של הארכת מעצר, בו נקודת המוצא הינה כי התנאים הבסיסיים של המעצר – קרי קיומה של עילת מעצר וקיומן של ראיות לכאורה – התמלאו, והבחינה השיפוטית מתמקדת באיזון בין קצב המשפט המתנהל והטעמים להתמשכותו לבין המסוכנות ומהותן של עילות המעצר נגד הנאשם. שוב נבהיר, כי רק בנסיבות מיוחדות תהא הצדקה לסטות מסדר הדין בעניין זה, כגון מקום שסמוך מאוד למועד הדיון בבקשת ההארכה מתברר כי נשמט לחלוטין הבסיס הראייתי למעצר. עניינו של המשיב 2 אינו עומד בתנאים אלו. מבחינה מהותית, רוב הטענות שהעלתה ב"כ המשיב 2 אינן חדשות. הן עמדו בפני בית משפט זה כבר בערר על ההחלטה המקורית לעצור את המשיב 2 עד תום ההליכים, ונדחו כבר אז (בש"פ 3349/07, השופט ע' פוגלמן). לא הוכח כי חל מאז כרסום מהותי וחריג המצדיק את ההיזקקות לו במסגרת בקשה להארכת מעצר, בייחוד שעיקר טענתה של המשיבה 2 לכרסום מבוססת על דברי עד שהפריך לדעתה את טענותיה של עדה אחרת - שביכולתו לבסס כרסום בראיות הלכאוריות מוגבל מעצם טיבו וטבעו למקרים נדירים בלבד. ואם לא די בכל אלה, הרי לא מכבר דחתה הערכאה הדיונית טענת "אין להשיב לאשמה", ואף זו אינדיקציה (חלקית אמנם) לכך שקיימת תשתית לכאורית ברמה הנדרשת - לענייננו (בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה , פ"ד נב(1) 625 (1998); בש"פ 2643/04 שמואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.3.04)).

7.

ב"כ המשיבים חוזרים על טענות נוספות שהעלו כבר בעבר. לדעתם אין נשקפת מהמשיבים מסוכנות, נוכח עברם וגילם. נטען גם שהמשיב 1 היה משוחרר במשך שנה וחצי בטרם נעצר בפרשה זו ואף כי ידע שהוא עלול להיעצר בפרשה זו הוא טס בתקופה זו מספר פעמים לחו"ל אך חזר ארצה ולא ברח מאימת הדין. טענות אלו, כאמור, אינן חדשות ואינן מפחיתות מעילת המעצר, אשר בעבר כבר הוכרע כי עומדת היא כנגדם.

8.

אשר לחשש מפני שיבוש הליכי משפט ולפגיעה בעדים – חשש אשר התחזק נוכח איומים ואלימות שעל פי הטענה הופנו כלפי העדה הראשית ומקורביה ולאור חשש כבד של עדים אחרים מפני מתן עדות – טוענים כעת ב"כ המשיבים כי חשש זה פג לאחר סיום פרשת התביעה. המדינה, מנגד, מציינת כי ב"כ המשיב 1 הודיע כי יפעל לזמן שוב את העדה הראשית, ואף שבקשתו נדחתה הוא מסר כי יעתור בעניין לבית המשפט הגבוה לצדק – דבר שלמיטב ידיעתי לא נעשה עד כה. תשובה לטענות אלו תבוא בהכרעתי לגופו של עניין (בפסקה הבאה).

9.

שוכנעתי כי פרק הזמן שניתן במסגרת ההארכה השלישית נוצל ככל הניתן לקידומו של המשפט, ועיכובים שאירעו היו רובם ככולם ביוזמת ב"כ המשיבים. העבירות המיוחסות למשיבים הינן חמורות והשלכתן על שלום הציבור וביטחונו ברורה. בית משפט זה עמד באריכות ובפירוט על מסוכנות זו של המשיבים בהחלטותיו הקודמות, ואין אני רואה טעם לחזור על הדברים ולו משום השלב שבו מצוי עתה המשפט וכדי לתת לתביעה ולהגנה – כאחד – את יומם.

10.

נוכח העקרונות שפורטו לעיל ונוכח ההתקדמות שהושגה בשמיעת התיק בערכאה הדיונית עד הנה - יש מקום להיענות אף זו הפעם לבקשת המדינה שבפני.

11.

הנני מורה, איפוא, על הארכת מעצרם של המשיבים החל מיום 15.4.08 בתשעים ימים, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1138/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.