בש"פ 2643/04 אביעד שמואל נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה על-פי כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים, הצתה (שני מעשים), התפרצות וקשירת קשר לביצוע פשע. עם הגשת כתב האישום נגדו ביקשה המאשימה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד לתום בירור המשפט. העורר הודיע, שמתוך שמירת זכותו לבקש עיון חוזר בצו המעצר, הוא מסכים להיעצר עד תום ההליכים. בדיון לפניי הוסבר כי הסכמתו להיעצר בתיק הזה נבעה מהיותו עצור ממילא בגדר הליך אחר. סניגוריתו הסבירה כי על-מנת שלא להטריד את בית המשפט לשווא, הסכים העורר למעצר. מקץ כשישה חודשים, ובעוד הליך שמיעת הראיות במשפטו מתנהל והולך, הגישה סניגוריתו של העורר בקשה לעיון חוזר בצדקת המעצר. בנימוקי הבקשה צוין כי העורר מגביל את טענותיו לאי קיומן של ראיות לכאורה לביסוס אשמתו. הבקשה לעיון חוזר נדונה בפני סגן הנשיא השופט ח' פיזם. משבדק ומצא, כי להאשמת העורר מצויה תשתית ראייתית מספקת, פסק לדחות את הבקשה.

בערר על החלטה זו חזרה הסניגורית וטענה לפניי, בפירוט רב, כל מה שניתן היה לטעון כנגד הקביעה בדבר קיומה של תשתית ראייתית. במהלך טיעונה התברר כי פרשת הראיות של התביעה קרובה לסיום וכי המשך הדיון לפני בית המשפט המחוזי קבוע בעוד יומיים. בתשובה לשאלתי לא שללה הפרקליטה את האפשרות שעם סיום פרשת התביעה תעלה בשם העורר טענה של "אין להשיב לאשמה". כשלעצמי סברתי, כי די בתשריט המתואר כדי לייתר את הערר; שהלוא, מי כבית המשפט השומע את פרשת הראיות מסוגל וראוי להחליט בשאלה אם התביעה ביססה בראיותיה, לפחות לכאורה, את אשמתו של העורר. משעמדה הסניגורית על הערר ביקשתי מבא-כוח המשיבה להשיב עליו. עתה התברר כי העורר נתון במעצר עד תום ההליכים גם בגין שני אישומים אחרים התלויים ועומדים בבתי-משפט. מכאן ברור שאפילו היה הערר מתקבל - ואני רחוק מלחוות דעה בעניין הזה – לא הייתה צומחת לעורר מכך כל טובת הנאה, שכן היה נותר במעצר בגין ההליכים האחרים התלויים ועומדים נגדו. יש להצטער על כך שהסניגורית המלומדת, בטיעונה הארוך והמייגע לפניי, לא מצאה לנכון להביא לידיעתי את העובדה הפשוטה שנגד שולחה תלויים הליכים נוספים שגם בגדרם הוצאו צווי מעצר עד תום ההליכים. אם מלכתחילה סברתי שהערר איננו ראוי בנסיבות העניין, משהוגש יומיים לפני המועד שבו תוכל הסניגורית לטעון טענת "אין להשיב על האשמה", הרי משהתבררה העובדה הנוספת, כי העורר נתון במעצר גם בגדר הליכים נוספים, אין מנוס מהמסקנה שהגשת הערר הייתה בבחינת הטרדת בית המשפט לשווא. רק משהערתי זאת לסניגורית, הודיעה, כי העורר חוזר בו מהערר תוך שמירת זכותו לטעון טענת "אין להשיב על האשמה" בפני בית המשפט המחוזי.

בית המשפט מצפה מסניגורים כי ינהגו כקציני בית-המשפט וימלאו את חובתם המקצועית, לא רק כלפי הלקוח שאותו הם מייצגים, אלא גם כלפי בית המשפט. אני מצטער לציין שהציפייה הזו לא התמלאה בערר שלפניי.

הערר נדחה.

היום, כ"ט באדר תשס"ד (22.3.2004).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

04026430_F01.doc הג

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il