בש"פ 1724/07 מדינת ישראל נ. עיזאת חמאד

בפניי בקשה שניה להארכת מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בתשעים ימים נוספים או עד למתן פסק-דין בת.פ.ח. 1010/06 בעניינם, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

ביום 22.01.06 הוגש כנגד המשיבים כתב אישום לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, המייחס להם עבירה של רצח, לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירה של חטיפה לשם רצח, לפי סעיף 372 לחוק; עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 לחוק; וכן עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, המשיבים היו מעורבים בחטיפתו ורציחתו של אדם וכן בחטיפה וניסיון לרצוח אדם נוסף וזאת במסגרת סכסוך בין אדם בשם בנימין רבה (המכונה " בני הדייג ") (להלן: בני ) לבין ג'וואד בלעוני, לו היה חייב כספים בתקופה הרלוונטית (להלן: ג'וואד ). ג'וואד פנה למשיב 1 על-מנת שיפעל לגביית החוב ולאחר שהמשיב 1 פנה לבני ודרש ממנו לשלם את חובו, פנה בני לאדם בשם חאדר דכה (להלן: המנוח ) על מנת שיסייע לו בפתרון הסכסוך. ביום 16.7.05 נסע המנוח ביחד עם בן-דודו לביתו של המשיב 1 שם הוכנסו השניים לחדרון הנמצא בסמוך לבית. בשלב זה הגיעו המשיבים 5-2, כאשר המשיבים 2 ו-3 כוונו את אקדחיהם אל עבר השניים והמשיב 1 חבט במנוח בכל חלקי גופו ולאחר מכן כפת את השניים והם הוכנסו בכוח אל תא המטען של הרכב. במהלך הנסיעה הצליחו השניים להימלט, אך משיב 2 ירה במנוח בעת שנמלט והוא מת מפצעיו תוך זמן קצר. בן-דודו הצליח להימלט מהמקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי, בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם.

בבקשה הושם דגש על מסוכנותם של המשיבים וכן על החשש מפני שיבוש הליכי משפט.

ביום 15.5.06 הורה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ד' רוזן ) על מעצרם של המשיבים 4-1 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם, וזאת לאור הסכמתם. ביום 25.5.06 הורה בית-המשפט לעצור אף את משיב 5 עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו וזאת לאחר שקבע כי עוצמת הראיות בתיק מקימה סיכוי סביר להרשעתו וכי העבירות המיוחסות לו מקימות עילת מעצר, אשר לא ניתן להפיג בחלופת מעצר כלשהיא. ערר שהגיש המשיב 5 לבית-המשפט העליון נדחה ביום 14.8.06.

ביום 29.1.06 התקיימה הקראה פורמלית לכתב האישום והמשך הדיון נקבע ליום 30.3.06 וזאת לאחר בקשת דחייה מצד בא-כוחם של המשיבים דאז. לבסוף התקיים דיון ביום 2.4.06 ונקבעו שבעה מועדים נוספים עד לחודש יוני 2006. ביום 9.5.06 ביטל בית-המשפט את הישיבות שנקבעו וזאת לאור בקשת בא-כוחם של המשיבים דאז להשתחרר מייצוגם של המשיבים. ביום 7.6.06 התייצבו באי-כוחם של המשיבים ובקשו לדחות את מועדי ההוכחות ואלו נקבעו לחודש אוגוסט 2006.

ביום 15.10.06 הגישה המבקשת בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, אשר התקבלה על-ידי בית-משפט זה (בש"פ 8356/06) ביום 26.11.06.

במהלך תקופת ההארכה הראשונה, עתרו באי-כוח המשיבים להסרת החיסיון מזהותם של עדים מסוימים, כולל מזהות מקור משטרתי בתיק, המכונה נ"ז 238 (להלן: המקור ). ביום 15.11.06 הציע בית-המשפט המחוזי למבקשת לשקול את חקירתו של המקור בחקירה משטרתית, תוך שמירה על חיסיון זהותו והבאתו כעד תביעה. המבקשת הורתה למשטרה לחקור את המקור, אך השחירה בהודעתו פרטים אשר עשויים להביא לזיהויו. ביום 26.11.06 הוצאה תעודת חיסיון על אותם פרטים.

ביום 4.12.06 החליט בית-המשפט בעתירת המשיבים להסרת החיסיון וקבע, בין היתר, כי יש לחשוף את זהותו של המקור. לאור ההחלטה, הגישה המבקשת לבית-המשפט, ביום 28.12.06 בקשה למתן הנחיות אליה צרפה מסמך חסוי המפרט את הצעדים אותם היא מבקשת לנקוט על מנת לבחון חלופה לחשיפה גורפת של זהות המקור. בית-המשפט דחה את בקשת המבקשת ביום 2.1.07, מבלי שעיין במסמך החסוי שצורף לה בקובעו כי הוא אינו מוכן לקבל מסמכים חסויים במעמד צד אחד. לאור החלטה זו הודיעה המבקשת ביום 7.1.07 כי אין ביכולתה למלא אחר החלטת בית המשפט. ביום 15.1.07 זיכה בית-המשפט המחוזי את המשיבים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום וזאת לאור הודעת המבקשת כי לא תוכל להמשיך בהצגת ראיות התביעה.

על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגישה המבקשת ערעור לבית-משפט זה וכן בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום שמיעת הערעור בעניינם. ביום 17.1.07 הורה בית-המשפט על הארכת מעצרם של המשיבים עד למתן פסק-הדין בערעור (בש"פ 463/07). ביום 20.2.07 קיבל בית-המשפט את הערעור, ביטל את הכרעת הדין של בית-המשפט המחוזי והורה לו לעיין במסמך הסודי שהגישה המבקשת בעניין החיסיון שהוטל על זהותו של המקור (ע"פ 462/07). בנוסף, הורה בית-המשפט על הארכת מעצרם של המשיבים בעשרה ימים.

לאחר מתן פסק-הדין הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר לבית-המשפט המחוזי בו בקשה לאפשר לה לגבש הצעה חלופית לחשיפת זהות המקור ובית-המשפט קבע תזכורת פנימית לקבלת עמדת התביעה, ליום 22.3.07.

בבקשה שבפניי טוענת באת-כוח המבקשת, כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים לאור המסוכנות הרבה הנשקפת מהם, הנלמדת מחומרת העבירות המיוחסות להן ומעברם הפלילי (ביחס למשיבים 4-1). כמו-כן, טוענת באת-כוח המבקשת, כי משהוחזר הדיון לבית-המשפט המחוזי, שחרורם של המשיבים עלול לסכן את העדים שטרם הועידו וכן לשבש את הליכי המשפט.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבים, כי המשיבים עצורים במשך תקופה ארוכה וכי שמיעת ההוכחות בתיק לא תימשך בשלושת החודשים הקרובים וכי שמיעת התיק תימשך זמן רב.

בנוסף טען בא-כוח המשיבים בענייננו של המשיב 5, כי יש לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, היות וחלקו בפרשה הינו קטן ואין לו עבר פלילי רלוונטי.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא, כי נאשם הנתון במעצר ישוחרר עם חלוף תשעה חודשים ממעצרו, אם טרם נגמר משפטו בהכרעת דין (ראו למשל בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם)). כאשר בית-המשפט דן בשאלה האם להאריך את מעצרו של הנאשם, עליו לבחון את קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ואת חומרת העבירה המיוחסת לנאשם ומסוכנותו (ראו למשל בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (לא פורסם)). בענייננו, היות ומדובר בבקשה שנייה להארכת מעצר, יש לציין גם את ההלכה, לפיה עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו למשל בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (טרם פורסם)).

בענייננו, הגעתי למסקנה, כי יש להאריך את מעצרם של המשיבים, וזאת חרף ההתקדמות האיטית בשמיעת ההוכחות בתיק העיקרי עקב התמשכות הדיונים בנוגע לעניין הסרת החיסיון. מסקנתי זו מבוססת על מסוכנותם של המשיבים אשר נלמדת מהמעשים המיוחסים להם ומעברם הפלילי. אמנם, למשיב 5 אין עבר פלילי אך כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 25.5.06, ניתן ללמוד מחומר הראיות כי הוא נטל חלק פעיל באירועים שהתרחשו ואשר הובילו לרצח המנוח. בנסיבות אלו אינני סבור כי יש לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר וזאת לאור הצורך להגן על האינטרס הציבורי ועל העדים שטרם העידו כנגד המשיבים בתיק העיקרי.

אשר על-כן, הבקשה מתקבלת. הריני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים יום נוספים, החל מיום 02.03.07 או עד למתן פסק-דין בת.פ.ח. 1010/06 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

בית-המשפט המחוזי מתבקש בזה לעשות את מירב המאמצים לקביעת מועדים נוספים בתיק בהקדם, לפי תפוסת יומנו וזאת על-מנת להתקדם בשמיעת התיק אף במסגרת הארכת המעצר הנוכחית.