בש"פ 456/11 מדינת ישראל נ. אסף לינג

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 29.1.2011 או עד למתן פסק דין בתיק ת"פ 41544-04-10 בבית משפט השלום בראשון לציון, לפי המוקדם.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק; סחיטה באיומים; פגיעה בפרטיות; איומים ומעשים מגונים. לבקשת המדינה תוקן כתב האישום מספר פעמים, לפי הנטען בנוסח המתוקן, המשיב נהג להטריד טלפונית קטינים, בעת בה ריצה עונש מאסר. בין היתר נטען, כי המשיב התקשר פעמים רבות לביתם של קטינים, ניסה לקשור עימם שיחות בעלות תוכן ואופי מיני, דרש מהם דרישות מיניות שונות ובחלק מן הפעמים אף איים עליהם, צעק וקילל אותם על מנת שאלו יענו לדרשותיו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה למעצר עד תום ההליכים. ביום 20.6.2010 הורה בית המשפט (מ"ת 41570-04-10, כבוד השופטת ש' זמיר ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, נוכח הסכמת הצדדים בעניין זה.

משחלפו תשעת החודשים וטרם הסתיים משפטו של המשיב, הגישה המדינה בקשה זו להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בגדרה של הבקשה טוענת המבקשת, כי במעשיו של המבקש, יחד עם נסיבות ביצועם יש כדי ללמד על מסוכנותו הרבה. לטענתה, המשיב פגע בקטינים ויצר קשר עמם, בין היתר בעודו שוהה בין כותלי הכלא, תוך שהוא חשף אותם לתכנים מיניים קשים ואף איים על חלקם, אם הללו לא יעשו כדבריו. לעניין המסוכנות, מפנה המבקשת אף להודעותיו של המשיב, אשר לשיטתה גם מהם ניתן ללמוד על הדחף החזק שלו לבצע את המעשים האמורים. כמו כן, המבקשת מציינת כי לחובתו של המשיב עומד עבר פלילי מכביד ומגוון, בין היתר בעבירות דומות וחמורות לאלו המיוחסות לו במסגרת כתב אישום זה.

מנגד, טען בא כוח המשיב כי משפטו של המשיב מתנהל באופן לא ראוי, מועדי הישיבות נדחו פעמים רבות, כתב האישום שונה ותוקן לא אחת והמשיב במעצרו משלם על התרשלותה של המדינה.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

כידוע, סעיף 62 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר,

אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את המשך מעצרו (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002), וכבר נקבע כי " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)).

עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה דנן, אני סבור כי מתקיימות אותן הנסיבות המצדיקות את הארכת מעצרו של המשיב. מבין הנסיבות אותן ניתן למנות, הן אופיין וחומרתן של העבירות המיוחסות לו, כמו גם אופן ביצוען אשר יש בו להעיד על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. שכן, לפי הנטען בכתב האישום המשיב, בין היתר, ביצע את המעשים כשהוא מצוי בין כותלי בית הסוהר. כאשר, עובדת היותו במאסר לא מנעה ממנו לשוב ולעבור על החוק, וליצור קשר באופן נמרץ ותכוף עם קטינים ולבצע בהם את המיוחס לו. יתרה מכך, גם כשהקטינים ניסו להדוף את פניותיו הוא לא הרפה, חזר והטרידם ואף איים עליהם בכדי שהללו ישעו לדרישותיו השונות. כמו כן, לחובת המשיב עומד עבר פלילי מכביד, בין היתר בעבירות דומות וחמורות לאלו המיוחסות לו בכתב האישום בתיק זה. אציין, כי בא כוח המשיב עצמו הסכים להארכת מעצרו של המשיב בשלושים יום.

באשר לטענותיו של בא כוח המשיב לעניין קצב התנהלותו של המשפט. לעת הזאת, קבועים ארבעה מועדים לשמיעת הוכחות בתיק במהלך החודשים ינואר ופברואר. אני סבור כי ראוי יהיה אם בית משפט השלום יזרז את קצב הדיונים בתיק זה, ויקבע מועדים נוספים ותכופים ככל הנדרש. אולם, אף על כתפי בא כוח המשיב רובצת אחריות על הימשכותו של ההליך, כמו גם על ביטולם ודחייתם של חלק מן הדיונים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 29.1.2011 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 41544-04-10 בבית משפט השלום בראשון לציון, לפי המוקדם.