בש"פ 654/11 מדינת ישראל נ. תאר הייבי

לפניי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 3.2.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 3058-05-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

כנגד המשיב ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע ועבירות שונות בנשק, כולל סחר בנשק. כתב האישום מייחס למשיב שמונה אישומים, בהם נטען כי הוא עסק בהחזקת נשק ובסחר בנשק במועדים שונים. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו. ביום 11.5.2010 הסכים בא כוח המשיב למעצרו עד תום ההליכים, וזאת תוך שמירה על זכותו לפנות בכל עת לבקשה לעיון חוזר ללא צורך להצביע על נסיבות חדשות. אשר על כן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד תום ההליכים (מ"ת 3086-05-10, כבוד השופט ר' שפירא ).

משפטו של המשיב לא הסתיים, ולכן בחלוף תשעת החודשים כמצוות סעיפים 61 ו- 62 לחוק המעצרים, הוגשה בקשה זו שבפניי.

המבקשת טוענת כי למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר, אשר בשילוב עברו הפלילי המכביד והעובדה כי הם בוצעו בהיותו אסיר משוחרר, מעידות על מסוכנות, המחייבת את השארתו במעצר. באת כוח המבקשת סקרה את מהלך הדיונים עד כה, ומסקירה זו עולה כי עד כה התקיימו רק 3 ישיבות הוכחות, בהן החלה פרשת התביעה וכעת קבועים 4 מועדים נוספים לחודשים פברואר ומרץ.

בא כוח המשיב טוען כי אין מקום לקבל בקשה זו, ולאור הימשכות ההליכים ובזבוז הדיונים הקודמים בעדויות סרק יש מקום לשנות את נקודת האיזון ולשחרר את המשיב לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הלכה ידועה היא, כי עם חלוף הזמן והתמשכות ההליך, הולכות וגוברות משקלן של חזקת חפותו של נאשם וזכותו לחירות, על פני שיקולים אחרים (ראו, בין היתר, בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם, 2.4.2003); בש"פ 1875/06 מדינת ישראל נ' גבועה (לא פורסם, 14.3.2006); בש"פ 5827/06 מדינת ישראל נ' ליברטי (לא פורסם, 25.7.2006)). חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק המעצרים, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות המצדיקות את הארכת המעצר (בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג (לא פורסם, 1.12.2002)) " ככל שאנו מתרחקים על ציר הזמן מנקודת הגשתו של כתב האישום, הולך ופוחת משקלם של שיקולים כמו הסכנה הנשקפת מהנאשם, החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, ומאידך, הולך ומתעצם משקלה של זכות הנאשם לחרות" (בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו (לא פורסם, 24.1.2007)). עם זאת, ישנם מקרים, שבהם חובה על בית משפט זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 62 לחוק המעצרים ולהאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים, מפעם לפעם. השיקולים העיקריים אותם יש לשקול על מנת להכריע בשאלה זו הם, מחד גיסא, קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק ומאידך גיסא, אופייה של העבירה ומידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב (ראו בש"פ 926/06 מדינת ישראל נ' מחמיר (לא פורסם, 6.3.2006); בש"פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (לא פורסם, 21.2.2007)).

במקרה שלפניי נראה כי קצב התקדמות הדיונים בתיק אינו משביע רצון, ולמרות שכתב האישום הוגש בחודש מאי 2010, רק 3 ישיבות הוכחות התקיימו עד כה. יש לזכור כי קביעת המחוקק ברורה וחדה בעניין זה, על כן חובה על כל הצדדים לעשות כל מאמץ להגיע לסיום המשפט, תוך תשעה חודשים, או לכל הפחות במקרים מיוחדים להראות על התקדמות משמעותית בניהול התיק. על אף זאת, המשקל שיש ליתן לחלוף הזמן והעיכוב בדיונים בתיק הוא פחות במקרה הנדון, שכן, כף המאזניים שמנגד כבדה והיא ומחייבת את השארתו של המשיב במעצר לעת הזו. למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר וכתב האישום מגולל סעיפי אישום רבים וחמורים של סחר בנשק מהם עולה כי המשיב היה הרוח החיה ולקח חלק ממשי בביצוע העסקאות. לטעמי, הנטען בכתב האישום בשילוב עם עברו הפלילי מחייבים בשלב הזה את השארתו של המשיב מאחורי סורג ובריח, בייחוד לאור העובדה כי כעת קבועים 4 מועדים דיונים, ונראה כי בתקופת הארכת המעצר המבוקשת תהיה התקדמות בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי. לאור כל האמור לא מצאתי לנכון לשנות את נקודת האיזון ועדיין האיזון בין השיקולים השונים והנוגדים מטים את הכף אל עבר המשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.

הצדדים ובית המשפט המחוזי מתבקשים לעשות כל מאמץ לזרז את קצב הדיונים בתיק זה, ולקבוע מועדים נוספים, מעבר למועדים הקבועים כיום, וזאת על מנת שתהיה התקדמות משמעותית ביותר בשלושת החודשים הקרובים.

לאור האמור לעיל, אני מאריך בזה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 3.2.2011 או עד למתן פסק דין בת"פ 3058-05-10 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.