בש"פ 1325/06 מדינת ישראל נ. דוד מוסייב

בפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), לאחר שחלפו תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום ומשפטו טרם נסתיים.

1.המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעבירה של אינוס תוך גרימת חבלה גופנית וכן הוא מואשם בהשמדת ראייה, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. אחיו של המשיב, מילן מוסייב, עומד אף הוא לדין באותה פרשה יחד עם המשיב ומיוחסת לו עבירה של סיוע לאינוס, השמדת ראייה ושיבוש מהלכי משפט. המתלוננת והמשיב מכירים זה את זה ממקום עבודתם. על פי הנטען בכתב האישום, בילו המשיב, המתלוננת ואחיו של המשיב בבית קפה בתל אביב. בתום הבילוי הציע המשיב למתלוננת לקחתה הביתה אך כיוון שהיה בגילופין נסעו המשיב והמתלוננת במכוניתו של האח. בדרך, בעל המשיב את המתלוננת בניגוד לרצונה בכך שהחדיר את כף ידו לאיבר מינה וגרם לה דימום קשה וקרע בנרתיק, שהצריכו אשפוז וניתוח בהרדמה כללית. המשיב ואחיו, כך נטען, השליכו את תחתוניה הספוגים בדם של המתלוננת, ובשל כך הואשמו בהשמדת ראיה ובשיבוש מהלכי משפט. המשיב, כך נטען, אף התקשר אל המתלוננת לאחר האירוע וביקש את סליחתה ובהזדמנויות רבות לאחר מכן ביקש ממנה שלא תתלונן במשטרה ולא תהרוס את חייו. בשל כך הואשם המשיב בהדחה בחקירה ובשיבוש מהלכי משפט.

2.כתב האישום הוגש ביום 11.5.2005 ועימו הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אוהד) נעתר לבקשה זו ובהחלטתו מיום 26.6.2005 הורה על מעצרו של המשיב בקובעו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. כמו כן קבע בית המשפט כי חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקמה נגד המשיב בנסיבות המקרה דנן לא נסתרה וכי אין מקום להורות על חלופת מעצר. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור), בהחלטה מיום 30.6.2005.

3.ישיבת ההקראה של כתב האישום התקיימה בבית המשפט המחוזי ביום 7.6.2005, אך המענה הוגש על ידי המשיב בכתב רק ביום 5.9.2005, בשל מגעים שהתנהלו בין הצדדים (ולא צלחו) להשגת הסדר טיעון. באותו שלב קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ס' רוטלוי, ע' סלומון-צ'רניאק וד"ר ק' ורדי) מועדים לשמיעת הוכחות לימים 29.3.2006, 30.3.2006 ו-6.4.2006. לוח זמנים זה, לפיו נקבעה שמיעת ההוכחות כשבעה חודשים לאחר המענה לאישום, יצר מצב, שלצערי אנו נתקלים בו לאחרונה לעיתים קרובות מדי, לפיו נקפו תשעה חודשי מעצר בלא שבית המשפט החל כלל בשמיעת ההוכחות. אף על פי כן, סבורה המבקשת כי יש להורות על הארכת המעצר בתשעים ימים והיא מדגישה בהקשר זה את מסוכנותו הרבה של המשיב ואת החשש הממשי מפני שיבוש הליכי משפט על ידו. המשיב טוען מצידו כי הוא נעדר עבר פלילי, כי מדובר באירוע חד פעמי שבו נכשל בהיותו בגילופין וכי הסמכות הנתונה לבית המשפט העליון על פי סעיף 62 לחוק המעצרים להאריך את המעצר, לא נועדה ליתן מענה לעומס הרב שעימו מתמודדת מערכת בתי המשפט.

4.בבש"פ 8639/05 מדינת ישראל נ' אלמרבוע (לא פורסם) עמדתי על הקושי שעימו על בית משפט זה להתמודד במקרים כגון זה שלפנינו בהם חולפים תשעה חודשים מאז הגשת כתב האישום ומשפטו של הנאשם המוחזק במעצר טרם החל וציינתי:

"העובדה ששמיעת ההוכחות טרם החלה בחלוף תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום נושאת משקל רב בבוא בית משפט זה להכריע בבקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים. אולם, עובדה זו לבדה אינה יכולה להכריע את הכף, וגם במקרה כזה חובתנו להביא בחשבון ולבחון את כל השיקולים הצריכים לעניין ובהם העילות שהובילו למעצרו של הנאשם לכתחילה, משך הזמן שיידרש לניהול המשפט עד שיסתיים, עברו הפלילי של הנאשם והאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופה מתאימה".

במקרה שלפנינו, נעדר אומנם המשיב עבר פלילי אך המעשה המיוחס לו מתאפיין באכזריות ונגוע באלימות קשה. בכך יש כדי להצביע על מסוכנותו הרבה ולא רק כלפי המתלוננת. כמו כן, ניסה המשיב, על פי הנטען, להניא את המתלוננת מלפנות למשטרה ולחשוף את המקרה במספר רב של הזדמנויות. בנסיבות אלה, אני סבורה כי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בשלב זה ובטרם נשמעה עדותה של המתלוננת, אין לו מקום. המבקשת העריכה כי המשפט לא יארך זמן רב והצביעה בהקשר זה על כך שהמשיב ויתר על חקירתם של מספר עדי תביעה וכן על כך שפרט לעדותה של המתלוננת צפויה שמיעתם של מספר לא גדול של עדים נוספים, שהינם עדים "טכניים" בעיקרם. בין אם יסתיים המשפט כולו במהלך שלושה המועדים שקבע בית המשפט המחוזי כמפורט לעיל ובין אם לאו, אני סבורה כי מסוכנותו של המשיב והחשש לשיבוש הליכי משפט מצידו מצדיקים כאמור את הארכת מעצרו בשלב זה. עם זאת, נוכח ההתמשכות הבלתי מוצדקת של ההליך מחייב האיזון הנכון כי הארכה זו לא תהא למשך מלוא התקופה שנתבקשה, אלא למשך חלק ממנה בלבד, על מנת שבתוך פרק זמן זה תישמע עדות המתלוננת ובמידת האפשר תישמענה העדויות כולן ויסתיים המשפט.

סיכומו של דבר, מכל הטעמים שפורטו לעיל אני נעתרת לבקשה באופן חלקי ומורה על הארכת מעצרו של המשיב לפרק זמן של ששים ימים, החל מיום 11.2.2006, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1074/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.