בש"פ 7979/08 מדינת ישראל נ. מישל ג'אנו

בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על-פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בגין שלשה אישומים המייחסים לו ולניתאי תשובה (להלן: האחר) שלוש עבירות של סחיטה באיומים ועבירה של קשירת קשר לפשע (להלן: האישום הנוכחי ). ברקע הפרשה נשוא בקשה זו עומד כתב אישום נוסף המייחס למשיב ולשניים אחרים את רצח הילדה שקד שלחוב (להלן: התיק האחר ), אשר במסגרתו שוחרר המשיב למעצר בית מלא, תוך הפקדת ערבות. על פי עובדות כתב האישום נשוא בקשה זו בחודש אפריל 2005, פנה המשיב לסיגל ג'אנו (להלן: המתלוננת ), אלמנתו של אחיו, וביקש את עזרתה לנוכח מצוקתו הכספית. המתלוננת הסכימה ומסרה למשיב 50,000 ש"ח במזומן. כאשר המשיב המשיך לבקש כסף מן המתלוננת, סירבה זו לבקשותיו וניסתה לנתק את הקשר בניהם. בחודש פברואר 2007, כאשר היה המשיב זקוק לכסף כדי להשתחרר ממעצר שהיה נתון בו בקשר לתיק האחר, פנה שוב למתלוננת בבקשות לעזרה כספית אך זו סירבה, והתמידה בסירובה על אף פניותיו הרבות של המשיב. עוד באותו החודש, לאחר שהמתלוננת התמידה בסירובה למסור למשיב את הכספים שביקש, התקשר זה לביתה באשקלון ואיים עליה שאם לא תמסור לו 50,000 ש"ח לצורך שחרורו ממעצר, הוא ישבור לה את הרגליים ויעשה אותה נכה. ביום 29.2.2007 בעקבות איומי המשיב, רכשה המתלוננת שיק בנקאי על-סך 50,000 ש"ח ומסרה אותו למשיב לצורך שחרורו ממעצר. על פי האמור באישום השני, במהלך חודש אוגוסט 2007, בהזדמנויות שונות, החל לפנות למתלוננת ולדרוש כי תמסור לו סך של 180,000 דולר אמריקאי, שלטענתו היו ברשותו של אחיו המנוח ואשר מגיעים למשיב לאחר מות אחיו. ביום 3.9.2007 או בסמוך לכך, בשעה 21:00 לערך, פגש המשיב את המתלוננת ליד בית אמה באשקלון, איים עליה ואמר לה שהיא "בת זונה", שהיא לא עונה לו לטלפונים, שהוא "יפרק אותה", שתבוא אליו ותשלם את הכסף המגיע לו וכן אמר לה כי אף שהוא במעצר בית הוא יכול לצאת ולחזור אליה. כחמישה ימים לאחר האירוע המתואר לעיל, פגש המשיב את המתלוננת במכולת שליד ביתה, דרש ממנה שתעביר לו את הכסף המגיע לו, וכאשר היא הציעה להביא מסמכים מן הבנק המוכיחים שאין לה את הכסף שהוא דורש, אמר לה המשיב שאין זה מעניין אותו, שהוא רוצה את הכסף ואיים "לפרק" גם את בן-הזוג הנוכחי שלה אם לא תשלם לו את הכסף. על-פי עובדות האישום השלישי, לאחר שלא השיג את מבוקשו, קשר המשיב קשר עם האחר, שהוא גיסו, ועם דודו, לסחוט כסף מידי המתלוננת וזאת על-ידי איומים והטלת אימה עליה ועל בני משפחתה. ביום 1.10.2007, בשעות הלילה, הגיעו השלושה לביתה של אם המתלוננת, כאשר בני המשפחה חגגו את חג הסוכות בסוכה שנבנתה במקום, ואז האחר ודודו של המשיב התקרבו לסוכה בצעקות ואיומים, כאשר האחר ניפץ את השמשה של רכב המתלוננת שחנה במקום ותקף את אחיה של המתלוננת, בכך שדחף אותו. האחר ודודו של המשיב הוציאו סכינים ואיימו על המתלוננת בתנועות המצביעות על כוונתם להשתמש בהם כדי לדקור את המתלוננת. במעמד זה, עודד המשיב בנוכחותו את מעשיהם של השניים האחרים ועזב את המקום לאחר שחוללו את המהומה המתוארת לעיל.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב והאחר עד תום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים ביום 31.10.2007 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) את טענות המשיבה לפיהן קיימות לכאורה, וקבע כי עילת המעצר אינה נתונה במחלוקת נוכח חומרת העבירה של סחיטה באיומים. באשר לחלופה קבע בית המשפט "כי המקרה ראוי לבחינה יסודית ומקצועית של התכנות חלופת מעצר" והורה על הגשת תסקיר. תסקיר כאמור הוגש ושירות המבחן נמנע מלהמליץ בו על חלופת מעצר. אולם ביום 27.11.2007, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) על שחרור המשיב והאחר לחלופת מעצר. המבקשת לא השלימה עם ההחלטה על שחרור המשיב והאחר לחלופת מעצר והגישה ערר לבית משפט זה. ביום 3.12.2007 הורה בית משפט זה (כב' הנשיאה, ד' בייניש) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, ובאשר לאחר הותיר על כנה את ההחלטה לשחררו למעצר בית. ביום 23.6.2008 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) בקשה שהגיש המשיב לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים. משפטו של המשיב לא נסתיים בתוך תשעה חודשים ממעצרו ובהתאם הגישה המבקשת בקשה להארכת המעצר. ביום 7.7.2008 נענה בית משפט נכבד זה (כב' השופט א' לוי) לבקשת המשיבה והורה על הארכת מעצרו של המשיב מיום 10.7.2008 בתשעים ימים נוספים.

3.

הבקשה שבפניי ענינה הארכת מעצרו של המשיב בשנית בתשעים ימים נוספים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי ביום 7.11.2007 התקיימה הקראה פורמאלית. לאחר מספר דחיות של הדיון, הן בשל בקשות ההגנה והן נוכח העובדה שהמשיב לא הובא מספר פעמים לבית המשפט, נקבע התיק לשמיעת ראיות במספר מועדים החל מיום 5.3.2008. עם זאת, מועדים אלו בוטלו לבקשת הצדדים שהיו מצויים בעיצומו של משא ומתן להסדר טיעון בתיק האחר שעתיד היה להביא לסיום ההליכים גם בתיק נשוא בקשה זו. בדיון שהתקיים ביום 13.5.2008 לאחר שהמשיב הבהיר כי לא יהיה הסדר טיעון בתיק האחר, העידו המתלוננת ושני אחיה, ביום 25.5.2008 העידו שני עדי תביעה נוספים, והדיון נדחה לסיום פרשת התביעה ליום 2.7.2008. בדיון מיום 2.7.2008 העידו שני עדי תביעה נוספים, ומשלא נסתיימה פרשת התביעה התקיים דיון ביום 10.9.2008 בו העיד עד תביעה נוסף. ביום 15.9.2008 החלה להישמע פרשת ההגנה והעידו המשיב והאחר. הדיון נדחה לסיום פרשת ההגנה ליום 28.10.2008.

4.

המבקשת טוענת כי אף ששמיעת המשפט התארכה, הרי שהוא עומד בפניי סיום וניתן להניח במידה רבה של סבירות כי תינתן הכרעת דין בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת.

המבקשת מדגישה כי המשא ומתן להסדר טיעון שהתנהל בין הצדדים וחילופי ייצוג של המשיב, הם שגרמו להתארכות המשפט בתיק העיקרי ולגופו של עניין היא טוענת כי למשיב מיוחסים בכתב האישום מעשים חמורים ומכוערים, שכל מטרתם להטיל אימה על המתלוננת ועל משפחתה הקרובה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי המשיב הראה במעשיו שאין לו מורא מפני החוק ובעבר אף לא היסס להפר את מעצר הבית שבו היה נתון, אף שידע כי מעשה כזה עלול להוביל למעצרו. כמו כן טוענת המבקשת כי מסוכנותו של המשיב מוחשית ביותר נוכח האימה שהטיל על המתלוננת ונוכח עברו הפלילי העשיר לרבות בעבירות אלימות. לבסוף טוענת המשיבה כי אין כל חלופה ראויה שתוכל לאיין את מסוכנותו של המשיב, וכי הוא הוכיח המשיב שלא ניתן ליתן בו את האמון הנדרש לצורך שחרורו למעצר בית.

המשיב מצדו מתנגד להארכת המעצר המבוקשת וטוען כי משפטו עתיד להימשך זמן רב, ולמצער מעבר להארכה המבוקשת היות וטרם נקבע מועד להגשת סיכומים שככל הנראה יוגשו בכתב, וכן משום שאין וודאות שעדי ההגנה שהוזמנו יתייצבו במועד. המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת היא האחראית לניהולו המסורבל של ההליך בתיק העיקרי ולהימשכותו כשנה מאז הוגש כתב האישום שכן במספר מקרים לא התייצבו עדים מטעמה לדיונים לרבות שוטרים וכי פעם נוספת אף לא זומנה המתלוננת. עוד טוען המשיב כי מעולם לא הואשם בהפרת מעצר הבית ואף התייצב לכל הדיונים במשפטו בלא שניסה להימלט עת היה נתון בחלופת מעצר, והוא מוסיף כי פרשת התביעה הסתיימה ועל-כן אין כל חשש לשיבוש הליכי משפט.

5.

דין הבקשה להתקבל. אכן ככל שההליך הולך ונמשך כך יש ליתן משקל רב יותר לחזקת החפות העומדת לנאשם, אך זהו רק שיקול אחד במכלול השיקולים ואין הוא השיקול היחיד (ראו: בש"פ 7847/08 מדינת ישראל נ' גבאי (טרם פורסם, 2.10.2008) ;

בש"פ 3262/07 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם, 25.4.2007) ; בש"פ 8639/05 מדינת ישראל נ' אלמרבוע (לא פורסם, 26.9.2005)). במקרה שלפנינו מסוכנתו של המשיב היא ברורה ומובהקת נוכח המעשים הקשים המיוחסים לו בכתב האישום, נוכח עבירת הרצח המיוחסת לו בתיק האחר ונוכח עברו הפלילי המכביד הכולל בין היתר עבירות אלימות. עבירות הסחיטה באיומים המיוחסות למשיב מקימות כשלעצמן את חזקת המסוכנות, אשר לא זו בלבד שלא נסתרה במקרה דנן, אלא שהעובדה שחלקן נעברו על-פי הנטען במהלך התקופה בה שהה במעצר בית מעצימה מסוכנות זו עוד יותר. עמדה על כך כב' הנשיאה ד' בייניש בדונה בערר הנוגע למעצר עד תום

ההליכים בקובעה:

במעשים נטענים אלה, אשר קיימות לגביהן בשלב זה ראיות לכאורה, הביע המשיב 1 זלזול בתנאי הערובה שהוטלו עליו ואת חוסר רתיעתו מפני החוק. אמת, אף אם אין ניתן לקבוע כי מעשי הסחיטה הנטענים שביצע המשיב 1 היוו הפרה של תנאי הערובה שהוטלו עליו בתיק האחר, הרי מעשים נטענים אלה מקימים חשש אינהרנטי שהמשיב 1 עשוי לשוב ולסכן את ביטחון הציבור בהנחה שישוחרר בתנאים אף בתיק נשוא הערר שלפניי. מעשי הסחיטה והאיומים שהמשיב 1 ביצע לכאורה, שעה שהיה משוחרר בגין עבירת רצח, מלמדת על מסוכנותו. לפיכך, מסוכנותו הכללית של המשיב 1, לצד מסוכנותו הקונקרטית כלפי המתלוננת עליה הטיל המשיב 1 אימה בעבירות הנוכחיות... (בש"פ 10122/07 מדינת ישראל נ' מישל ג'אני , (לא פורסם, 3.12.2007 ))

דברים אלו יפים אף לעת הזו ועל אף חלוף הזמן, אשר נבע בעיקרו מניסיון משותף של הצדדים להגיע להסדר טיעון כולל.

אשר על כן אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב

בתשעים ימים החל מיום 8.10.2008 או עד למתן פסק דין בת"פ 8287/07 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם, יש לקוות כי הארכה זו תנוצל כדבעי על-ידי כל הנוגעים בדבר על מנת לסיים את ההליך במסגרתה.