בש"פ 3621/09 מדינת ישראל נ. ויקטור פלד

לפניי בקשת המדינה להארכת מעצרו השנייה של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 21.5.2009, או עד למתן פסק דין בת.פ. 7089/08 בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון ), הכל לפי המוקדם.

1.

ביום 20.5.2008 הוגש נגד המשיב ונגד מספר נאשמים נוספים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה. כתב האישום, הכולל 20 סעיפי אישום שונים, מייחס למשיב עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 415 ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) וכן קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום, נטל המשיב חלק בשורה ארוכה של עסקאות תרמית, אותן ביצע באמצעות "חברת עוקץ" אשר בבעלות נאשם 2. באמצעות חברת ה"עוקץ" נהגו המשיב ויתר הנאשמים להתקשר עם מספר רב של ספקי סחורות ובנקים בעסקאות שווא, שכל ייעודן מרמה והונאה. משקרב מועד פירעון התחייבויותיה של החברה, התנערו המשיב ויתר הנאשמים מהעסקאות אותן ביצעו ועליהן התחייבו, תוך שהם מותירים בידם סחורות ושירותים בסכום כולל של כ-1,750,000 ש"ח.

2.

עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית המשפט המחוזי (השופט ר' שפירא) בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה, טענה המדינה לקיומן של ראיות לכאורה כנגד המשיב ולהתקיימותן של שתי עילות מעצר עיקריות: חשש לשיבוש הליכי משפט וחשש מפני הימלטותו מאימת הדין. בתום מספר דיונים, דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו והורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בתנאים מגבילים. על החלטה זו הגישה המדינה ערר לבית משפט זה, ובו טענה אף למסוכנתו של המשיב לציבור. בהחלטתו מיום 2.7.2008, עמד בית משפט זה (השופט א' א' לוי ) על מסוכנתו של המשיב לציבור ועל הרשעותיו הקודמות בעבירות מרמה. על בסיס שני אלה, קבע בית המשפט, כי אין מנוס מן המסקנה שכאשר המשיב מתהלך חופשי, הוא מהווה סכנה של ממש לציבור (ראו: בש"פ 5862/08 מדינת ישראל נ' ויקטור פלד , (לא פורסם, 2.7.2008)). עוד צוין, כי אין בשחרורם של שאר הנאשמים כדי לשנות מקביעתו בדבר מסוכנותו של המשיב, ומשכך, הורה בית משפט זה על מעצרו עד תום ההליכים.

3.

משלא נסתיים משפטו של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב, כאמור בסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. ביום 1.3.2009 האריך בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן ) את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, אשר מניינם החל ביום 20.2.2009.

כעת, מתבקשת הארכת מעצרו של המשיב פעם שניה, וזאת ממספר טעמים. ראשית, נטען כי ריבוי המעשים המיוחסים למשיב, העובדה כי פעל בתחכום ובשיטתיות במשך תקופה ארוכה וכן היקפי המרמה, מעידים על מסוכנתו לשלום הציבור ורכושו. בעניין זה, ציינה המדינה את היות המשיב מורשע בגין מעשים דומים, וכן את עונש המאסר בפועל ומאסר על תנאי שהושתו עליו. שנית, נטען, כי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בלתי מספקת, יחשוף את הציבור לפגיעתו הרעה, שכן מדובר, לכאורה, במי שעשה לו את דרך המרמה למנהג. כמו-כן, ציינה המדינה את מספרן הרב של הישיבות שקבע בית המשפט המחוזי, כ-23 עד סוף חודש אוקטובר, במטרה להביא את המשפט לכדי סיום.

4.

ביום 11.5.2009 התקיים בפניי דיון בבקשה להארכת מעצרו של המשיב. באת-כוח המשיב טענה, כי נוכח חלוף הזמן ולאור התמשכותו הצפויה של המשפט בבית המשפט המחוזי, מן הראוי להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בעניין זה, הוסיפה באת-כוח המשיב וטענה, כי נוכח סוג העבירות המיוחסות למשיב, קרי עבירות רכוש בלבד, ניתן יהיה לאיין את מסוכנתו באמצעות מעצר בית מלא במנחמיה, תחת פיקוחה של חברה פרטית. בין היתר טענה באת-כוח המשיב כי היות שאר שותפיו לכתב האישום משוחררים לחלופת מעצר, תומכת בהיתכנותה של חלופת מעצר אפקטיבית.

מנגד, טען בא-כוח המדינה כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב, על אף היותו מואשם בעבירות רכוש, הינה גבוהה ומשמעותית. מסוכנות זו, נלמדת לדעת המדינה, מהשיטתיות, מהתחכום ומחזרתו של המשיב לסורו, פעם אחר פעם – כ-60 מעשי עבירה. בנוסף, נטען כי כמות קורבנותיו של המשיב מלמדת גם היא על הפגיעה הקשה אליה ייחשף הציבור, היה וישוחרר המשיב לחלופת מעצר.

5.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ומשעיינתי בחומר שהונח לפניי ובהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. על פי עובדות כתב האישום, הפך המשיב את דרך המרמה לדרך חיים של ממש. עיון בהרשעותיו הקודמות של המשיב מגלה כי הוא אינו ירא מן הדין וכי החשש מפני שובו לסורו הוא ממשי. הלכה היא, כי בחינת היתכנותה של חלופת מעצר תעשה בשים לב למידת האמון שניתן לייחס לנאשם (ראו: בש"פ 11136/03 מדינת ישראל נ' עופר איטח ואח' (לא פורסם, 25.12.2003); בש"פ 412/07 סלימאן אבו קרינאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.1.2007)). אמון זה הוא בבחינת תנאי הכרחי. בענייננו, פעל המשיב בתחכום, בשיטתיות ולאורך מספר שנים, על מנת להונות ולהוליך שולל מספר רב של ספקי סחורות ובנקים. הוא עשה כן, תוך הצגת מצג שווא ותוך ידיעה כי אין להבטחותיו כל כיסוי. כמו-כן, לא ניתן להתעלם מהקלות בה בוצעה התרמית ומהחשש שמא לא יהיה בחלופת המעצר כדי להציב גבולות של ממש אל מול תחכומו של המשיב. צירופם של כל אלה מלמד כי, לעת הזו, לא ניתן לתת במשיב את האמון ההכרחי עבור שחרורו לחלופת מעצר.

6.

אכן, יש ממש בטענה כי על פי רוב אין בעבירות רכוש, לכשעצמן, כדי להצביע בהכרח על מסוכנות המצריכה מעצר עד תום ההליכים. כך בדרך כלל, אך לא כך בעניינים אשר בהם כמות העבירות המיוחסות, השיטתיות והתחכום בהן בוצעו וכן

הארגון הכרוך בביצוע עם שותפים, מלמדים על מסוכנות. בעניינו של המשיב, סעיפי האישום הרבים, כמו גם עברו הפלילי בעבירות דומות, מקימים חשש משמעותי שמא ישוב המשיב וייבצע עסקאות תרמית נוספות. לשון אחר, המסוכנות הנשקפת מהמשיב נלמדת הן מכמות המעשים המיוחסים לו והן מתחכומם, בבחינת הכמות העושה את האיכות. לא זו אף זו, אלא שמעובדות כתב האישום עולה כי המשיב הוא שיזם את ה"עוקץ", הוא שהתווה את דרכי פעולתו והוא שקבע את מועד סיומו. במעשיו אלה נבדל המשיב מיתר הנאשמים, אשר חלקם שוחררו לחלופות מעצר.

7.

יצוין, כי הבאתי בחשבון את התמשכות משפטו של המשיב ואת העובדה כי מדובר בהארכת מעצר שנייה. אכן התמשכות זו היא שיקול בעל משקל בשאלת הארכת המעצר. אלא שהוברר כי

נכון לעת הזו נקבעו דיונים רבים להמשך שמיעת משפטו של המשיב וכבר נקבעו עד לפגרה 15 ישיבות רצופות ותאריכים נוספים אם ידרשו לאחר מכן. כאשר אנו בוחנים את השפעת התמשכות ההליכים על הארכת המעצר, יש חשיבות רבה לשמיעה הרצופה הצפויה של המשפט. בהתחשב בעשרות הדיונים שנקבעו, יש להניח כי הדיון בעניינו של המשיב יבוא על סיומו בתוך תקופת הארכה המבוקשת, וגם בכך יש כדי לתמוך בהארכת מעצרו של המשיב פעם נוספת.

על יסוד כל אלה, ולאור המסוכנות הנלמדת מכתב האישום ובהעדר חלופת מעצר ראויה, מצאתי כי דין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב להתקבל. לפיכך, יוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 21.5.2009, או עד למתן פסק דין בעניינו בת.פ. 7089/08, הכל לפי המוקדם.