בש"פ 9901/16 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד ), במ"ת 23879-10-16, מיום 18.12.2016, בגדרה הוחלט לשחרר את המשיב ממעצר, בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית בפיקוח אלקטרוני.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); מעשה סדום, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין; ותקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, בצירוף סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 12.10.2016, יצאו המשיב ורעייתו (להלן: המתלוננת ) לטיול, יחד עם בני משפחתה. במהלך אותו יום, הצטרפו לטיול אחיה של המתלוננת ורעייתו, למורת רוחו של המשיב, אשר מצוי בסכסוך עם האח. בסמוך לשעה 16:00, קרא המשיב למתלוננת להגיע לרכבם, וכשהיא נכנסה, הניע המשיב את הרכב ונסע מהמקום. במהלך הנסיעה, צעק המשיב על המתלוננת, וקילל אותה, ובתום הנסיעה הוא עצר את הרכב במקום נידח במדבר, יצא מהרכב, ופשט את חולצתו, כשהוא ממשיך לצעוק על המתלוננת ולקלל אותה. המשיב הפשיל את מכנסיו, והורה למתלוננת לקיים עמו מין אוראלי. המתלוננת סירבה לעשות כן, אולם בהמשך עשתה כבקשת המשיב, משום שחששה ממנו. המתלוננת נכנסה לרכב, והמשיב נכנס אחריה, והורה לה לבצע בו מין אוראלי פעם נוספת. המתלוננת סירבה, ובתגובה לכך כפה עליה המשיב לעשות זאת, שעה שהוא מכה אותה בעינה ותופס אותה בשערותיה. בשלב מאוחר יותר, בעל המשיב את המתלוננת שלא בהסכמתה, כאשר כל העת היא ביקשה ממנו בבכי לחדול ממעשיו. לאחר נסיעה קצרה ברכב, דרש המשיב מהמתלוננת לקיים עמו יחסים מיניים בשנית. המתלוננת סירבה לעשות כן, וכאשר ניסה המשיב להתקרב אליה, היא יצאה מהרכב על מנת לזעוק לעזרה, אך לא היה איש בסביבה. המשיב הרים אבן, והמתלוננת חזרה לרכב תחת איומיו כי יכה אותה בראשה. בהמשך הדברים, כאשר עצר המשיב כדי למלא דלק, התקשרה המתלוננת לאחותה, סיפרה לה כי היא רבה עם המשיב, וביקשה ממנה שתיקח את ילדיה חזרה לביתם. כששמע זאת המשיב, הוא סטר למתלוננת בפיה, ניתק את השיחה, והמשיך בנסיעה לביתם.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, הוגשה בקשה להאריך את מעצרו, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה טענה העוררת, כי יש בידיה ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, ובכלל זאת עדותה של המתלוננת וצילום החבלות שנגרמו לה בעקבות האירוע המתואר בכתב האישום. כמו כן, טענה העוררת כי המעשים המיוחסים למשיב יוצרים חשש סביר כי הלה יסכן את שלום הציבור, ולפיכך מקימים עילות מעצר מכוח סעיפים 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(ג)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). בנוסף, טענה העוררת, כי נוכח מהות העבירות, קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, המגבש עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים.

ההליכים בפני בית משפט קמא

4.

בהחלטה מיום 25.10.2016, ציין בית משפט קמא כי " העבירה בוצעה, ככל הנראה, כאשר המשיב מצוי תחת השפעת אלכוהול, ואף שאין בכך כדי להפחית מהמסוכנות הנשקפת ממעשים אלה, יש לבחון האם מדובר בהתנהלות חוזרת, מה טיב התנהגותו של המשיב בדרך כלל, ומה התמונה הכוללת הנוגעת לו ". לצורך קבלת מענה בסוגיות אלו, הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ועל עריכת דיון, ביום 10.11.2016, לאחר קבלת התסקיר האמור.

5.

ביום 10.11.2016, לאחר עיון בתסקיר המבחן והאזנה לטיעוני הצדדים, החליט בית משפט קמא כי " ניתן יהיה לשקול חלופה אם תוצע חלופה הדוקה דיה ", לאור " שקלול המעשים המיוחסים למשיב, עמדת המתלוננת, רמת הסיכון שנקבעה בתסקיר ", וכן העובדה כי " מדובר בסיכון כלפי המתלוננת ". בהמשך לכך, הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר מעצר משלים, במסגרתו יבחן שירות המבחן את המפקחים הנוספים שהוצעו על ידי המשיב, ויבהיר " מה האפיק הטיפולי המתאים במקרה דנא, אם ישוחרר המשיב ממעצר ".

6.

ביום 21.11.2016, הוגש לבית משפט קמא תסקיר משלים, ממנו עולה כי שירות המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים הינם בעלי גישה מגוננת כלפי המשיב; הם מטשטשים את נסיבות מעצרו; ואינם ערים למהות הפיקוח לו הם נדרשים. לאחר עיון בתסקיר זה, ולאור בקשת המשיב " להציג חלופה מחוץ לעיר בפיקוח אלקטרוני ובליווי מפקחים נוספים ", הורה בית משפט קמא, בהחלטה מיום 22.11.2016, על עריכת תסקיר משלים נוסף, ככל שתוצג בפני שירות המבחן חלופת מעצר מתאימה " בימים הקרובים ". בנוסף, הורה בית משפט קמא על עריכת דיון ביום 7.12.2016, " מתוך תקווה שעד לאותה עת תוצג חלופה מתאימה ".

7.

לאחר עיון בתסקיר המשלים שהוגש ביום 4.12.2016, והאזנה לטיעוני הצדדים בפניו, החליט בית משפט קמא, ביום 7.12.2016, כי " במקרה זה

ניתן להורות על השחרור מהמעצר לצורך מעצר בפיקוח אלקטרוני כבר בשלב זה, בכפוף להמלצה של שירות המבחן ולבחינה על ידי הממונה על הפיקוח ". אולם, " מאחר ושירות המבחן לא התייחס לאפשרות של פיקוח אלקטרוני, ועל פי הוראות החוק לא ניתן להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני ללא תסקיר המתייחס לעניין זה ", הורה בית משפט קמא לשירות המבחן " לערוך תסקיר משלים שיבחן עניין זה ".

8.

ביום 11.12.2016, הוגש לבית משפט קמא תסקיר משלים כאמור, במסגרתו הומלץ על שחרורו של המשיב למעצר בית. שירות המבחן העריך, כי אין צורך במעצר באיזוק אלקטרוני, בין היתר, כדי שניתן יהיה לאפשר למשיב לצאת לצורך אבחון וטיפולים בעמותת " אפשר ", וכן לצורך הגעה לטיפול בשירות המבחן. בהחלטה מיום 13.12.2016, הורה בית משפט קמא על עריכת תסקיר משלים נוסף, אשר יבהיר במפורש " האם התקיימו כל התנאים למעצר בפיקוח אלקטרוני ", שכן " לשירות המבחן לא מוקנית סמכות להתעלם מהחלטות בית המשפט, וכאשר ניתנה הוראה מפורשת להתייחס להתאמת המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, לא יכול היה שירות המבחן לעשות שבת לעצמו ".

9.

בהחלטה מיום 18.12.2016, בתום דיון שהתקיים במעמד הצדדים, מתח בית משפט קמא ביקורת על שירות המבחן אשר " התעלם מהחלטת בית המשפט, ואך במהלך הדיון הגיש בקשת דחייה להגשת התסקיר ". ואולם, קבע בית משפט קמא, כי ניתן לדלות מהתסקירים הקודמים " התייחסות הן לשאלת התאמת העצור למעצר בפיקוח אלקטרוני והן לשאלת התאמתם של המפקחים ", שעה שמחוות הדעת בנוגע להיתכנות הפיקוח האמור, " ניתן לעמוד על הנתונים הטכניים של המקום המוצע ועל התאמתו לפיקוח אלקטרוני ". לאור זאת, נקבע כי " ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באופן סביר ", באמצעות חלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני.

הערר

10.

העוררת הגישה את הערר שלפניי, במסגרתו טענה כי שגה בית משפט קמא בכך שהורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, חרף חומרת העבירות המיוחסות לו, אשר אף מקימות חזקת מסוכנות, לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק המעצרים; ועל אף התמונה העולה מתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו של המשיב, לפיה עסקינן ב" אדם בעל אובססיה לרעייתו ", " אדם אשר אינו מבין את חומרת מעשיו ואינו בעל מוטיבציה לשינוי או טיפול ". לכך יש להוסיף, כך נטען בערר, את החשש המובנה מפני שיבוש מהלכי משפט על ידי המשיב; וכן את הבעיה המוחשית של שימוש מוגבר באלכוהול על ידו, דבר המעצים את הסיכון ביחס לשני סוגי העבירות בהן מואשם המשיב – מין ואלימות. לבסוף, טענה העוררת כי אין בנימוקו של בית משפט קמא כי עדות המתלוננת תישמע, ככל הנראה, בעוד חודשים רבים, כדי להצדיק, כשלעצמה, את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בפיקוח אלקטרוני.

תגובת המשיב

11.

בדיון שנערך בפניי היום, 20.12.2016, טען המשיב, באמצעות בא-כוחו, עו"ד ואסים דראושה, כי אין הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, אשר " המתין עד שהיתה לו תמונה ברורה לחלוטין ", שעה ש" הערר מבוסס על תסקיר שירות המבחן הראשון שהוגש לבית המשפט ". כמו כן, טען עו"ד דראושה, כי בית משפט קמא התייחס לעילת שיבוש הליכי משפט, ואסר על המשיב " להיות בקשר עם המתלוננת ואף יותר מזה, אסר עליו לעשות שימוש בכל טלפון קווי או לא קווי ". לסיכום, הדגיש עו"ד דראושה כי " אי אפשר כשהתסקיר נוח לעוררת להסתמך עליו, כשהוא לא נוח להתנער ממנו ", ואף " אם לא ניתן לקבל את כל התכנית הטיפולית המחייבת בנסיבות העניין ולא מתאפשרת, אפשר להסתפק בחלק ".

דיון והכרעה

12.

לאחר שבחנתי את הערר שלפניי, כמו גם את החלטתו של בית משפט קמא, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להתקבל, והמשיב יימצא במעצר עד תום ההליכים במשפטו.

13.

בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי יש להורות על שחרורו של המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, וזאת בין היתר לנוכח המלצתו של שירות המבחן על שחרורו של המשיב למעצר בית; והצפי כי עדותה של המתלוננת תישמע בעוד חודשים רבים.

אינני שותף למסקנה זו. אכן, מצוות המחוקק היא, כי על בית המשפט להידרש לשאלה כלום ניתן להשיג את מטרת המעצר, " בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה " (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). כמו כן, הלכה היא, כי היתכנותה של חלופת מעצר טעונה בחינה דו שלבית. תחילה, יש לבחון האם מתקיימת חלופת מעצר העשויה, ברמה העקרונית, לאיין את מסוכנותו של הנאשם. ככל שהתשובה לשאלה האמורה הינה חיובית, על בית המשפט לבחון את מידת התאמתן של חלופות מעצר קונקרטיות, בנסיבות העניין שלפניו (בש"פ 7829/16 דעדוש נ' מדינת ישראל (31.10.2016); בש"פ 5760/15 דעיס נ' מדינת ישראל (3.9.2015); בש"פ 5109/15 ביטון נ' מדינת ישראל

(30.7.2015)). טיב חלופת המעצר נגזרת, בין השאר, מעוצמתן של הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, וכן ממעמדה ועוצמתה של עילת המעצר העומדת נגדו (בש"פ 726/16 אלחייק נ' מדינת ישראל (23.2.2016); בש"פ 6722/15 ניג'ם נ' מדינת ישראל (26.10.2015); בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' אביתר (10.10.2013)).

אם ניישם דברים אלה לענייננו, ברי כי אף בהנחה לפיה עוצמת הראיות אינה מן הגבוהות (אף שאינני סבור כך), יש בעובדה כי עילות המעצר הינן בעלות עוצמה גבוהה מאוד, כדי להשליך על התכנותה של חלופת המעצר. בנידון דידן, יוחסו למשיב עבירות מין חמורות ברעייתו, אשר בוצעו תוך הפעלת אלימות פיזית קשה כלפיה. נסיבות ביצוע העבירות, כפי שמתוארות בכתב האישום, כמו גם החבלות הקשות שנגרמו למתלוננת בעטיין, מצביעות על מסוכנות רבה אשר נשקפת מהמשיב, מסוכנות אשר שוכנעתי כי אינה ניתנת לאיון בחלופת מעצר כלשהי. וזאת, מבלי להידרש לעילת השיבוש בענייננו, שעה שידוע כי עבירות מין במשפחה מקימות חשש לשיבוש הליכי משפט, וקיימת בהן מסוכנות טבועה, נוכח יחסי הקרבה ופערי הכוחות בין הצדדים (ראו, למשל: בש"פ 5724/16 פלוני נ' מדינת ישראל

(27.7.2016); בש"פ 8567/16 פלוני נ' מדינת ישראל (10.11.2016); בש"פ 836/15 מדינת ישראל נ' פלוני (5.2.2015)).

14.

לאור האמור, דינו של הערר להתקבל.

החלטתו של בית משפט קמא, מיום 18.12.2016, מתבטלת בזאת, והמשיב ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.