בש"פ 10037/16בש"פ 10037/16

1.

זהו ערר שהוגש מטעם המדינה (להלן: העוררת ) על החלטה מיום 22.12.2016, שניתנה בבית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת ת' ניסים שי ), בגדרה הוחלט על מעצרם של המשיבים באיזוק אלקטרוני, בתוספת תנאים נלווים.

רקע והליכים קודמים

2.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות כדלקמן: עבירות בנשק (נשיאה והובלה), לפי סעיף 144(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות בנשק (החזקה), לפי סעיף 144(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; יריות באזור מגורים, לפי סעיף 340א' ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; היזק בזדון לרכוש, לפי סעיף 452 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין; נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ); נהיגה ללא רישיון רכב תקף, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

3.

מעובדות כתב האישום שהוגש נגד המשיבים עולה, כי עובר ליום 6.10.2016 הם קשרו קשר לירות, באמצעות נשק חם, לעבר ביתו של תושב נצרת, עיסאם סלטי (להלן: המתלונן ), על מנת להפחידו. לצורך מימוש תוכנית הקשר רכשו המשיבים יחדיו קטנוע (להלן: הקטנוע ), אשר לא היה לו רישיון רכב בתוקף, והוא לא נשא לוחית זיהוי כדין. עוד הובהר בכתב האישום, כי למשיב 1 לא היה מעולם רישיון נהיגה לכל סוג של רכב, ואילו למשיב 2 לא היה רישיון לנהיגת אופנוע מכל סוג שהוא. נטען בכתב האישום, כי לאחר רכישת הקטנוע, כל אחד מהמשיבים נהג בו – מבלי שהיה ברשותו רישיון נהיגה מתאים. ביום 6.10.2016 בסמוך לשעה 23:00, הגיעו המשיבים, כאשר מי מהם נוהג בקטנוע, בסמוך לביתו של המתלונן, כש" הם נושאים ומובילים עמם נשק, אותו החזיק שלא כדין ". בהגיעם לקרבת ביתו של המתלונן, פתח הנוסע שעל הקטנוע באש לכיוון הבית, תוך ירי של מספר יריות לעברו, כאשר באותה שעה ישבו בחצר, המתלונן, אשתו, שתי בנותיו, אחיו וגיסתו. כנטען בכתב האישום, כתוצאה מהירי נגרם נזק לגדר הבית. לאחר הירי, עזבו המשיבים את המקום בנסיעה כאשר אחיינו של המתלונן, מוחמד סלטי (להלן: מוחמד ) החליט לנסוע ברכבו בעקבות המשיבים. בשלב כלשהו, הבחינו המשיבים במוחמד הדולק אחריהם, ואו אז ירה מי מבין המשיבים באוויר " על מנת להרתיע את מוחמד מלרדוף אחריהם ". כתוצאה מהירי מוחמד התכופף, ועקב כך התנגש רכבו בקטנוע, מה שגרם לפציעתם של המשיבים. חרף אותה פציעה, החלו המשיבים להימלט רגלית מהמקום " ותיאמו ביניהם את גרסאותיהם על מנת לשבש חקירת משטרה עתידית ". עוד נטען, כי המשיב 2 התייצב למחרת היום בבית חולים " אסף הרופא " וטען בכזב כי הוא נפל מפיגום באתר עבודתו בלוד. המשיב 1 התייצב בבית החולים " המשפחה הקדושה " בנצרת, וטען אף הוא בכזב כי נפל מפיגום במהלך עבודתו. כל זאת עשו המשיבים " על מנת להמשיך ולשבש את החקירה ".

4.

לכתב האישום צורפה בקשה מטעמה של העוררת לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים בעניינם. בבקשה נטען, כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, ובכלל זה: הודעות המתלונן; סרטונים המתעדים את הירי: עדותו של מי שמסר את הקטנוע למשיבים; הודעת המשיב 1 המפליל את המשיב 2 במיוחס לו, תוך שהוא מנסה לחלץ את עצמו; שקרי המשיבים, ועוד. נטען בנוסף, כי מעשיהם של המשיבים מקימים כנגדם את חזקת המסוכנות הסטטוטורית, שעה שמעשיהם נעשו באמצעות נשק חם. עוד נטען, כי קיים חשש ממשי לכך כי שחרורם של המשיבים ממעצר יוביל לשיבוש מהלכי המשפט, לאור תיאום העדויות ביניהם וניסיונם לשבש את הליכי החקירה. עברו הפלילי של המשיב 1 כולל הרשעה משנת 2009 בתיקי רכוש רבים, ואילו המשיב 2 הורשע בשנת 2013 בעבירת איומים, בגינה הוא ריצה עונש של מאסר בפועל, כאשר מאסר על תנאי בר הפעלה מרחף מעל לראשו.

החלטת בית משפט קמא

5.

בהחלטתו מיום 22.12.2016 (כב' השופטת ת' ניסים שי ), קבע בית משפט קמא כי ברשות העוררת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, וזאת " בעוצמה מספקת לצורך הליך זה ". אשר לעילת המעצר, נקבע בהחלטה כי עבירות הנשק מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח הוראות חוק המעצרים. מכאן נפנה בית משפט קמא לבחון היתכנותה של חלופת מעצר, בציינו כי תסקירי שירות המבחן בעניינם של המשיבים ממליצים על מעצרם באיזוק אלקטרוני. לאחר בחינת המפקחים המוצעים ומיקומו של האתר בו ימצאו המשיבים, החליט בית משפט קמא כי המשיב 1 ייעצר באיזוק אלקטרוני ביישוב עראבה והמשיב 2 ייעצר באיזוק אלקטרוני בכפר זמר. כמו כן, הוטלו על המשיבים מגבלות נוספות כמפורט בהחלטה.

הערר

6.

על החלטה זו הגישה העוררת את הערר שלפניי, במסגרתו טענה כי שגה בית משפט קמא, כאשר הורה על מעצרם של המשיבים בפיקוח אלקטרוני, חרף " העבירות המיוחסות למשיבים, נסיבות ביצוען, עברם הפלילי, האמור בתסקירים בעניינם ", וחזקת המסוכנות ה" מובהקת ", אשר קמה בעניינם. בהמשך לכך נטען, כי די היה בנכונותם של המשיבים לתכנן ולבצע ירי לעבר בית מגורים, בשעת לילה, " מתוך כוונה שקולה ", שעה שדיירים מצויים בבית, כדי ללמד על עוצמת מסוכנותם. לכך יש להוסיף, כך טענה העוררת, את עברם הפלילי של המשיבים, ואת העובדה שהעבירות בתיק דנן בוצעו בעת שמאסרים מותנים מרחפים מעל ראשם. בנסיבות אלו, כך נטען בערר, " פוחת עד מאוד המשקל שיש לתת לקיומם של אמצעי פיקוח ויכולתם להוות גורם מרסן עבורם ". אם בכך לא די, טענה העוררת, כי במקרה דנן עולה חשש שאינו מופרך לשיבוש מהלכי משפט, בעיקר שעה שישנן ראיות לפיהן המשיבים יצרו קשר עם גורמים שונים, ואיימו עליהם שמא ימסרו פרטים שידועים להם על שאירע.

תגובת המשיבים

7.

בדיון שנערך בפניי היום, 23.12.2016, טען המשיב 1, באמצעות בא כוחו, עו"ד ניזאר עבוד, כי כל הטענות שהועלו בערר, נבחנו ונשקלו על ידי בית משפט קמא, אשר מצא להורות על מעצרו של המשיב 1 באיזוק אלקטרוני. עו"ד עבוד הדגיש, כי עסקינן " באדם נורמטיבי, להבדיל ממה שמנסים לייחס לו ", אשר נעדר " רישום פלילי חריג ", ונסיבותיו האישיות קשות ומורכבות. בהקשר אחרון זה, ציין עו"ד עבוד, כי רעייתו של המשיב 1 הינה אישה צעירה, בחודשי הריונה הראשונים, אשר נעדרת כל תמיכה, ושוהה, מאז מעצרו של בעלה, אצל מי שאמורים לשמש ערבים בעניינו.

בא כוחו של המשיב 2, עו"ד פארס ג'ראיסי, סבור אף הוא, כי החלטתו של בית משפט קמא הינה נכונה ומאוזנת, וכי אין " לבחור משפטים מסוימים מכל התסקירים שהוגשו ", שכן " התמונה בכללותה ", מצביעה על כך ש" השורה התחתונה היא כן לשחרר ". וזאת, טען עו"ד ג'ראיסי, על רקע העובדה ש" מדובר במשיב שהוא לא מסוכן ", ועברו הפלילי מתמצה בעבירת איומים אותה ביצע בשנת 2013, בהיותו קטין. לבסוף, הפנה עו"ד ג'ראיסי לטעות טכנית אשר נפלה בהחלטתו של בית משפט קמא, לפיה " בעמ' 17 ש' 16 נרשם שההפרות מיוחדות למשיב 2 אך הכוונה היתה למשיב

1 ".

דיון והכרעה

8.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בערר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, ולהורות על הותרת המשיבים במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.

אינני שותף למסקנתו של בית משפט קמא, לפיה יש בחלופת מעצר בדמות פיקוח אלקטרוני, לרבות התרשמות חיובית מן המפקחים המוצעים, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיבים.

9.

אך לאחרונה נדרשתי, במסגרת בש"פ 9901/16

מדינת ישראל נ' פלוני (20.12.2016), לבחינת השאלה, האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של הנאשם פחותה; ולהלכה הפסוקה בדבר אופן בחינת חלופת מעצר ראויה. ציינתי בהקשר זה, דברים אלו:

"אכן, מצוות המחוקק היא, כי על בית המשפט להידרש לשאלה כלום ניתן להשיג את מטרת המעצר, " בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה " (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). כמו כן, הלכה היא, כי היתכנותה של חלופת מעצר טעונה בחינה דו שלבית. תחילה, יש לבחון האם מתקיימת חלופת מעצר העשויה, ברמה העקרונית, לאיין את מסוכנותו של הנאשם. ככל שהתשובה לשאלה האמורה הינה חיובית, על בית המשפט לבחון את מידת התאמתן של חלופות מעצר קונקרטיות, בנסיבות העניין שלפניו (שם, בפסקה 13; וראו גם את האסמכתאות שם).

בענייננו, מיוחסות למשיבים עבירות נשק חמורות, אשר מקימות כנגדם חזקת מסוכנות סטטוטורית. כפי שציינתי בבש"פ 7940/12 מדינת ישראל נ' ביומי (6.11.2012) (להלן: עניין ביומי ), " הכלל הוא כי רק במקרים חריגים ניתן יהיה לשלול את המסוכנות הנובעת מעבירה זו ולהצדיקה בחלופת מעצר תחתיה " (ראו גם: בש"פ 7792/12 ג'בארין נ' מדינת ישראל (1.11.2012); בש"פ 5730/12 אייטגב נ' מדינת ישראל (3.10.2013) . אינני סבור, לאחר עיון בהחלטתו של בית משפט קמא, כמו גם בתסקירי שירות המבחן בעניינם של המשיבים, כי עסקינן במקרים חריגים ויוצאי דופן, אשר מצדיקים את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. לא למותר הוא להזכיר, בהקשר זה, כי " עם כל ההערכה לעבודתו המקצועית של שירות המבחן, הרי שמדובר בהמלצה בלבד, שבית המשפט אינו מחויב לפעול על פיה, אם מצא שיש טעמים טובים לכך " (ענין ביומי , בפסקה 18). במקרה דנן, שוכנעתי כי נסיבות ביצוע העבירות מובילות למסקנה כי אין ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן. הירי בנשק חם, לעבר בית מגורים, שעה שככל הנראה היה ידוע למשיבים כי מצויים בו אנשים, כאשר אחד הקליעים פגע בגדר החצר – מלמד על כי חזקת המסוכנות לא נסתרה, וכי לא ניתן לאיינה בחלופת מעצר כלשהי. לא למותר הוא להידרש גם לעילת השיבוש, אשר על פניו מהווה אף היא עילת מעצר משמעותית במקרה דנן, וספק אם יש בכוחה של חלופת המעצר המוצעת להפיגהּ.

10.

לאור האמור, דינו של הערר להתקבל.

החלטתו של בית משפט קמא, מיום 22.12.2016, מתבטלת בזאת, והמשיבים ייעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.