בש"פ 9896/16 אימן מחיסן נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' פורת ), במ"ת 62519-11-16, מיום 6.12.2016, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

כתב האישום והליכים קודמים

2.נגד העורר הוגש, ביום 28.11.2016, כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו עבירות אלה: חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות בנשק (החזקה, נשיאה והובלת נשק), לפי סעיף 144(א)+(3) רישא וסיפא לחוק העונשין; איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; היזק לרכוש, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

3.בחלק הכללי של כתב האישום נטען, כי בין העורר לבין אדם בשם חוסין מסארווה (להלן: המתלונן ), שניהם תושבי כפר קרע, קיים סכסוך הנסב סביב קרקע שאותה רכש המתלונן מאביו של העורר, והתנגדותו של האחרון כי המתלונן יבנה על אותה קרקע. לטענת המשיבה, על רקע אותו סכסוך, הגיע העורר, בתאריך 13.11.2016 בשעה 01:30 או בסמוך לכך, לקרבת ביתו של המתלונן כשהוא נושא על גופו אקדח חצי אוטומטי מסוג FN , ותחמושת לאותו אקדח (להלן: הנשק ). עוד נטען, כי בסמוך לכך, נורו לעבר ביתו של המתלונן כ-12 קליעים, שלפחות את חלקם ירה העורר באמצעות הנשק. אחד הקליעים פגע במשקוף דלת הכניסה לבית וקליע נוסף פגע בקיר הקומה השנייה. כשעה וחצי לאחר מכן, היינו בשעה 03:00 לערך, הגיע העורר בשנית לקרבת ביתו של המתלונן כשהוא נושא בנשק. בסמוך לאחר מכן, נורו לעבר ביתו של המתלונן כ-14 קליעים, שלפחות את חלקם, כך לטענת המשיבה, ירה העורר באמצעות הנשק. קליע אחד פגע ברכבו של המתלונן, וקליע נוסף פגע בדלת הכניסה של הבית. בסמוך לשעה 05:00, הגיע העורר בשלישית לקרבת ביתו של המתלונן " כשהוא רעול פנים ונושא על גופו את הנשק ". נטען בכתב האישום, כי לעבר ביתו של המתלונן, שעה שבני המשפחה ישבו ברחבת הכניסה לבית, נורו כ-14 קליעים, שאת חלקם ירה העורר באמצעות הנשק. אחד הקליעים חדר לעקב שמאל של וואסף מסארווה, שישב ברחבת הכניסה לבית, וגרם לו לשבר מרוסק בעצם העקב. מיד לאחר הירי, עלה אחיו של המתלונן, מוחמד מסארווה (להלן: מוחמד ) על רכבו ורדף אחרי העורר, שנמלט מהמקום. כשהגיע מוחמד בסמוך לעורר, כיוון האחרון את נשקו לכיוונו של מוחמד וכתוצאה מכך איבד הלה את השליטה על רכבו ופגע בעורר. בעקבות הפגיעה, נגרמו לעורר חבלות שונות והוא הובהל לבית החולים " העמק " לקבלת טיפול. לבסוף, נטען בכתב האישום, כי בחיפוש על גופו של העורר בבית החולים נמצאה מחסנית לאקדח שהיה ברשותו.

4.בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשה נטען, כי ברשות המשיבה ראיות לכאורה למכביר להוכחת אשמתו של העורר. בין היתר, מדובר בהודעתו של מוחמד, אחיו של המתלונן, אשר רדף אחר היורה, לאחר אירוע הירי השלישי, והלה כיוון אקדח לעברו, דבר שגרם לפגיעת הרכב, בו נהג, ביורה. הסתבר כי אותו אדם רעול פנים, שנפגע בתאונה, הוא העורר עצמו, כשבקרבת מקום נתפס אקדח מסוג FN . מבדיקת האקדח עלה, כי הוא קשור לזירות הירי, ובחיפוש על גופו של העורר נתגלתה מחסנית לאותו אקדח. עוד נטען, כי רמת מסוכנותו של העורר הינה גבוהה ואין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

החלטתו של בית משפט קמא

5.החלטתו של כב' השופט פורת נסבה, בעיקרו של דבר, על שאלת קיומה של תשתית ראייתית להוכחת האשמה. בית המשפט סקר את הראיות שהוצגו בפניו, ולאחר זאת הגיע למסקנה כי " התשתית הראייתית שהוצגה מספקת כדי לבסס ראיות לכאורה ". במסגרת החלטתו, דחה כב' השופט פורת את הטענה כי המשטרה " שתלה " ראיות בזירת האירוע, בציינו כי הימצאות נעלו של העורר באחורי הטנדר שבו נהג מוחמד אינה מלמדת על שתילת ראיות. עוד קבע בית משפט קמא, כי אין טעם להורות על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, לנוכח מסוכנותו הגבוהה ועברו הפלילי. לאור האמור, הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

הערר

6.בערר רחב היקף, שהוגש על ידי עו"ד עלאא אלדין עתאמנה, בא כוחו של העורר, נטען כי גרסאות העדים, הקושרים את העורר למעשים המיוחסים לו, " מלאות בסתירות, תהיות ותמיהות רבות ", ולכן לא ניתן לרכוש להם כל אמון. זאת, בעיקר, כאשר אותם עדים הם בני משפחתו של המתלונן. עוד נטען, כי גורמים שונים " זיהמו " את זירת האירוע, וזאת באופן מכוון ולא בשוגג, כך שלא ניתן לקשור את התרמילים שנתפסו, לאירוע ספציפי הנטען בכתב האישום. בדיון בבית המשפט, טען עו"ד עתאמנה כי אין ראיות פורנזיות הקושרות את העורר לזירת האירוע, ועוד נטען כי על בגדיו של העורר לא נמצאו שרידי ירי. לחילופין, נטען כי בשל העובדה כי קיימת חולשה בעוצמת הראיות, מן הראוי לבחון אפשרות למעצרו של העורר באיזוק אלקטרוני.

תגובת המשיבה

7.המשיבה, אשר יוצגה על ידי עו"ד סיוון רוסו, מבקשת לדחות את הערר, בציינה כי בכל שלוש אירועי הירי נתפסו תרמילים של אקדח מסוג FN , שנמצא בסופו של דבר בקרבתו של העורר. עוד נטען, כי המתלונן ובני משפחתו הבחינו ביורה כשהוא רעול פנים, תוך כדי ביצוע הירי השלישי, ולאחר מרדף אחריו, נפגע היורה מרכבו של מוחמד, ובשלב זה הסתבר כי מדובר בעורר. עוד ציינה המשיבה, כי העורר התנגד להסרת בגדיו בבית החולים, והסתבר כי הטעם לכך היה הימצאות מחסנית אקדח על גופו. העורר שתק בחקירתו ולא נתן הסבר למעשיו באישון לילה, ולעובדה כי הוא כיסה את פניו בכובע גרב. בנסיבות אלה התבקשתי לדחות את הערר.

דיון והכרעה

8.לאחר שבחנתי את הערר וצרופותיו, והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. כפי שיובהר להלן, סבורני כי החלטתו של בית משפט קמא, לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, בדין יסודה. כמו כן, נחה דעתי כי לא ניתן להפיג או לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר כלשהיא.

9.כלל הוא, כי על מנת להיעתר לבקשה להאריך את מעצרו של נאשם, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, על בית המשפט להשתכנע כי מתקיימים בעניינו שלושה תנאים מצטברים, הקבועים בסעיף 21 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996, והם: קיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של הנאשם; קיומה של עילת מעצר; והיעדר חלופת מעצר אחרת, באמצעותה ניתן להגשים את מטרות המעצר, בדרך פוגענית פחות בחירותו ( בש"פ 5601/16 פלוני נ' מדינת ישראל (24.7.2016); בש"פ 2819/15 פלוני נ' מדינת ישראל (17.5.2016); בש"פ 1363/16 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה

(23.2.2016)).

10.כידוע, במסגרת בחינת קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמה, נדרש בית המשפט לפוטנציאל הגלום בחומר הראיות שהוצג על ידי המאשימה, ולהכרעה בשאלה כלום קיים סיכוי סביר שחומר הראיות בתיק יוביל להרשעתו של הנאשם ( בש"פ 3341/15 אוזנה נ' מדינת ישראל

(20.5.2015); בש"פ 1257/15 מחמוד נ' מדינת ישראל (10.3.2015). וראו גם: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל

(15.4.1996); בש"פ 3255/13 חרב נ' מדינת ישראל (20.5.2013)). זאת, בהתחשב בכך שעסקינן בראיות גולמיות, אשר טרם עברו את " כור ההיתוך " של ההליך הפלילי, במהלכו הן יחקרו וייקבעו לגביהן ממצאי מהימנות ומשקל ( בש"פ 1385/15 כהן נ' מדינת ישראל (10.3.2015); בש"פ 2754/14 צחייק נ' מדינת ישראל (20.5.2014); בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' אביתר

(10.10.2013)). בהמשך לכך, נקבע כי בשלב בחינת התשתית הראייתית לא יידרש בית המשפט לטענות הנוגעות למהימנות או למשקל הראיות, אלא במקרים חריגים, כאשר חומר הראיות מגלה על פניו סתירות או פירכות מהותיות, המלמדות על חולשה בולטת בתשתית הראייתית ( בש"פ 7362/15 פלוני נ' מדינת ישראל (1.12.2015); בש"פ 5191/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל

(29.7.2013); בש"פ 5899/12 כנעאני נ' מדינת ישראל (22.8.2012) ). עוד נקבע, כי על בית המשפט ליתן את דעתו ליחס שבין עוצמת הראיות לכאורה, לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם, ושעה שבחינת חומר החקירה מעוררת ספק וסתירות, ייטה בית המשפט להעדיף חלופת מעצר ( בש"פ 7465/15 אבו עסב נ' מדינת ישראל

(12.11.2015); בש"פ 6742/11 אלמכאווי נ' מדינת ישראל (26.9.2011)); בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (8.8.2011)).

11.ובחזרה לענייננו. במקרה דנן, קיימות ברשות המשיבה ראיות לכאורה, במידה ובעוצמה הנדרשת בשלב דיוני זה, לשם הוכחת אשמתו של העורר. מדובר בתשתית ראייתית איתנה, שממנה ניתן ללמוד על מעורבותו, לכאורה, של העורר באירועי הירי השונים, ולמצער באירוע השלישי. עולה מהראיות, כי היורה באירוע הירי השלישי נמלט מזירת האירוע, כשהוא רעול פנים ונושא בנשק. לאחר זמן קצר, נפגע היורה בתאונה, בעקבות מרדף אחריו, והסתבר כי מדובר בעורר שהיה באותה עת רעול פנים, כאשר במרחק קצר ממנו נתפס אקדח FN . חיפוש בגופו של העורר בבית החולים העלה כי ברשותו מחסנית לאקדח מאותו סוג. העורר לא מסר כל הסבר להימצאותו, באישון לילה, לא הרחק מזירת האירוע. יצוין עוד, כי טרם הוברר אם על בגדיו של העורר נמצאו שרידי ירי.

ראיות אלה ואחרות, די בהן כדי לעבור את המשוכה הנדרשת, במסגרת שלב דיוני זה, שבו מתבקש מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

12.אשר לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, די אם אפנה לבש"פ 10037/16 מדינת ישראל נ' עבאס (23.12.2016), שבו ציינתי כי כאשר מדובר בעבירות בנשק, אין מקום לשחרור לחלופת מעצר, אלא בנסיבות חריגות, שאינן מתקיימות בענייננו.

13.סוף דבר, הערר נדחה.