בש"פ 2754/14 שי צחייק נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום ), במ"ת 11423-02-14, מיום 13.3.2014, בגדרה נקבע כי העורר ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

רקע והליכים קודמים

2.

מעובדות כתב האישום שהוגש נגד העורר עולה, כי ביום 27.1.2014, בשעה 21:00 או בסמוך לכך, הגיע העורר במכוניתו לעיר לוד שם רכש סם מסוכן מסוג קוקאין, סיגריות וכלי לעישון סם. בהמשכו של אותו הלילה, צרך הנאשם סמים מסוכנים מסוגים שונים, ובכלל זאת: הרואין, קוקאין וקנבוס (להלן: הסמים המסוכנים ). לאחר מכן, בעודו מצוי תחת השפעת הסמים המסוכנים, יצא העורר במכוניתו מלוד, ונסע על כביש 1 לכיוון יפו. במהלך כל אותו זמן, עקבו אחרי רכבו של העורר שלוש ניידות בילוש אזרחיות. באחת הניידות נסעו הבלשים תומר גיישט (להלן: תומר ), ודודו אסור (להלן: דודו ) (להלן: הניידת הראשונה ), ובניידת אחרת נסעו הבלשים איתי בשן (להלן: איתי ), איתמר עמר (להלן: איתמר ), אמיר פולק (להלן: אמיר ) וערן קוריש (להלן: ערן ) (להלן: הניידת השנייה ).

3.

העורר יצא מכביש 1 במחלף קיבוץ גלויות, שם עצר ברמזור אדום. בעקבותיו, עצרה הניידת הראשונה במקביל ומימין לרכבו, ואילו הניידת השנייה עצרה מאחוריו. בשלב זה, התקבלה ההוראה לעצור את העורר, והבלשים שבתוך הניידת הראשונה חבשו כובעי משטרה לראשם, תוך ששלושה מהבלשים שנמצאו בניידת השנייה, החלו להתקדם רגלית לעבר רכבו של העורר, כאשר הם חובשים לראשם כובעי זיהוי משטרתיים. משהבחין העורר בבלשים המתקרבים לרכבו, הוא הסיט את הרכב באופן חד ימינה ונגח באמצעותו בניידת הראשונה, תוך שהוא גורר אותה לצומת הרחובות קיבוץ גלויות-לח"י, עד שהיא הוטחה בעמוד שהיה בצומת. כל זאת תוך שהבלשים דודו ותומר, אשר נמצאו בתוך הניידת הראשונה, כורזים לו לעצור. בעקבות זאת, המשיך העורר בנסיעה פרועה ברחוב הלח"י, במהלכה הוא נסע נגד כיוון התנועה, תוך שהוא עולה על אי תנועה, חוצה במהירות רמזור אדום, וגורם לכלי רכב אחרים לסטות מהכביש או לבלום בפתאומיות. יצוין, כי כל אותה עת, דלקו אחרי העורר ניידות המשטרה אשר כרזו לו לעצור. לבסוף, נעצר העורר לפני צומת הרחובות לח"י – אצ"ל, מאחורי רכבים שעמדו שם ברמזור אדום.

משנעצר רכבו של העורר, יצא לעברו מהניידת השנייה הבלש איתי, אשר צעק לעבר העורר " משטרה עצור ", נעמד בסמוך לרכבו עם אקדח שלוף, והורה לעורר: " צא מהרכב, משטרה, דומם מנוע ". העורר סירב לפתוח את דלת רכבו, ובתגובה לכך, הבלשים תומר ודודו הוציאו אותו מהרכב תוך שהוא מתנגד למעצרו, בועט לכל עבר ומנופף באגרופיו. בכתב האישום נאמר, כי בשלב כלשהו, השליך העורר בסמוך לרכבו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 0.0747 גרם , וטבלית סם מסוכן מסוג בופרנורפין. עוד נטען, כי כתוצאה ממעשיו של העורר פונו הבלשים דודו ותומר לביה"ח אסף הרופא, שום אובחן כי נגרמו להם חבלות מסוג קונטוזיה בשורש כף יד ימין. עוד צוין, כי כתוצאה ממעשיו של העורר נגרם לניידת הראשונה נזק רב.

בגין מעשים אלו, ייוחסו לעורר העבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ). נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה ניזוק רכוש ונחבל אדם, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], (להלן: פקודת התעבורה ); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק

העונשין; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; נהיגה ברכב בשכרות, לפי סעיפים 62(3), 64(ב) ו-39א' לפקודת התעבורה; שתי עבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973; ואי ציות לאור אדום ברמזור, לפי סעיף 62(8) לפקודת התעבורה וסעיף 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. המשיבה סקרה את חומר ראיות המצוי בתיק, ובין היתר ציינה את הראיות הבאות: דוחות פעולה של השוטרים המעורבים באירוע; הודייתו של העורר ברכישת וצריכת סם מסוכן מסוג קוקאין, וכן הודייתו בנהיגה תחת

השפעת סם מסוכן; סמים שנתפסו בכליו של המשיב, ובסמוך לרכבו; ותעודות רפואיות של הבלשים שנחבלו כתוצאה מניגוח הניידת. נטען, כי יש בידי המשיבה די ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בקשר לעילת המעצר נטען, כי הימלטותו הפראית של העורר מפני כוחות המשטרה מלמדת על קיומו של לחשש כי העורר יסכן את ביטחון הציבור, וכן כי הוא ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מהדין, באם ישוחרר. עוד לעניין מסוכנותו, ציינה המשיבה כי לעורר עבר תעבורתי מכביד, ורק כחודש לפני התרחשות האירועים, מושא כתב האישום בתיק דנן, נגזר דינו לאחר שהורשע בעבירות של נהיגה בפסילה ונהיגה בשכרות. עוד הודגש, כי בעת ביצוע המעשים עמדו כנגד העורר שני עונשי מאסר על-תנאי ברי הפעלה.

5.

ביום 13.3.2014, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בפתח הדברים, התייחס בית המשפט המחוזי לטענת העורר, לפיה קיימת חולשה בתשתית הראייתית נגדו. בית המשפט המחוזי סקר את עיקרי הראיות בתיק, תוך שהוא עומד בהרחבה על הודעותיהם של השוטרים והודעותיו של העורר. לאחר זאת, קבע בית משפט קמא, כי ממכלול הראיות עולה תשתית ראייתית לכאורית, נטולת חולשה או כרסום. בית משפט הוסיף וקבע, כי " דוחות השוטרים מעלים כולם תמונה אחידה וקוהרנטית ", לפיה העורר נגח במכוון את ניידת המשטרה, ונסע ברכבו בצורה פראית, תוך שהוא מסכן חיי אדם. עוד ציין בית משפט קמא, כי העורר הודה ברכישת הסמים המסוכנים ונהיגה ברכב תחת השפעתם, כמפורט בכתב האישום, דבר המשתלב עם תוצאות בדיקת השתן שנערכה לעורר ועם שקית הסם המסוכן שנמצאה מחוץ לרכבו.

אשר לעילת המעצר, קבע בית משפט קמא, כי מעשיו של העורר מלמדים על מסוכנותו לציבור, כמו גם על " העדר מורא מהחוק ". עוד ציין בית משפט קמא, בהקשר זה, את עברו התעבורתי המכביד של העורר, הכולל הרשעות מהעת האחרונה. בית המשפט קבע עוד, כי ממכלול הנתונים בתיק, עולה כי לא ניתן ליתן אמון בעורר במידה הנדרשת לשחרורו לחלופת מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הערר

6.

העורר הגיש ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו טען כנגד עוצמתה של התשתית הראייתית הלכאורית הקיימת נגדו. לטענת העורר, התשתית הראייתית בענייננו מבוססת בעיקרה על הודעותיו שלו, וכן על הודעותיהם של שניים מבין השוטרים, אשר היו מעורבים במעצרו. עיון בהודעות אלו, כך נטען, מעלה מספר תמיהות שלא ניתן להן מענה. כך, נטען כי לא ברור מדוע השוטרים, שביצעו את מעצרו של העורר, יצאו מהניידת השנייה, אשר עמדה מאחורי רכבו של העורר, ולא מהניידת הראשונה, אשר עמדה במקביל לרכבו של העורר. העורר הוסיף עוד, כי הטענה בדבר גרירתה והטחתה של

הניידת הראשונה אל תוך עמוד הרמזור " נוגדת את ההיגיון ואף את חוקי הפיסיקה ", וזאת בנוסף לכך שעל הרכב המוסווה לא נמצאו סימנים המאששים את גרירתו של הרכב. עוד טען העורר, כי אין ולו בעל רכב אחד, אשר תומך בטענותיהם של השוטרים בקשר לנהיגתו הפרועה של העורר, וכן הוסיף כי הנזקים הגופניים בגינם טופלו שניים מהשוטרים – היינו: כאבים בידיהם – מחזקים את טענתו של העורר כי הוא הוכה על-ידי השוטרים שעצרו אותו. לעניין עילת המעצר, טען העורר כי לא ניתן ללמוד על מסוכנותו של העורר מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, שכן אין מדובר בעבירה " קלאסית " של סיכון חיי אדם, שנעברה תוך הימלטות מהמשטרה. עוד הלין העורר כנגד החלטת בית משפט קמא שלא לבחון בעניינו חלופת מעצר, וטען כי נסיבות העבירה אינן חמורות במידה שאינה מאפשרת ליתן אמון בעורר.

הדיון בערר

7.

ביום 7.5.2014, נערך לפניי דיון בערר. באת-כוח העורר, עו"ד שילה דורפמן-אלגאי, ציינה שטענתו המרכזית של העורר היא שהוא לא ידע שהאנשים, אשר התקרבו לרכבו במחלף קיבוץ גלויות הם שוטרים, ולכן ברח מהמקום. נטען בנוסף, כי השוטרים לא השתמשו במערכת הכריזה ולא הציגו לעורר תעודות מנוי, לצורך זיהויים כשוטרים. עו"ד דורפמן-אלגאי טענה בנוסף, כי התיאור בדבר גרירתה של הניידת הראשונה אינה נתמכת בראיות, וכי על ניידת זו לא נמצאו סימני שפשוף, התואמים את גרסתם של השוטרים. עוד טענה עו"ד דורפמן-אלגאי נגד החלטתו של בית משפט קמא שלא להפנות את העורר לשירות המבחן, לשם עריכת תסקיר מעצר בעניינו, כאשר במקרים חמורים מאלו ניאותו בתי המשפט לשחרר עצורים לחלופת מעצר.

8.

המשיבה, באמצעות באת-כוחה עו"ד רחל זוארץ-לוי, ביקשה לדחות את הערר. נטען, כי חומר הראיות מבסס היטב את האישומים המיוחסים לעורר, כאשר הודעותיהם של השוטרים מתיישבות עם הדוח שנערך בקשר לנזק שנגרם לניידת הראשונה. עוד ציינה עו"ד זוארץ-לוי, כי לעורר עבר תעבורתי מכביד אשר כולל מספר הרשעות מהעת האחרונה, וכי בעת ביצוע העבירות מושא תיק זה, היו תלויים ועומדים כנגד העורר שני עונשי מאסר על-תנאי.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בחומר שהונחו לפניי על-ידי הצדדים, והאזנתי בקשב רב לטענותיהם במהלך הדיון בערר, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להידחות.

10.

נקודת המוצא לבחינתה של בקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם, מצויה בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ). סעיף 21 לחוק המעצרים קובע, כי ניתן להורות על מעצרו של נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: א. קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ב. קיומה של עילת מעצר ג. העדר חלופת מעצר ראויה שתוכל לאיין את עילת מעצר (בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' איציק אביתר (10.10.2013); בש"פ 8082/12 אוסקר אברהם נ' מדינת ישראל (23.12.2012); בש"פ 3526/13 כיאל נ' מדינת ישראל (27.5.2013)). בענייננו, טענותיו של העורר מכוונים כנגד קביעותיו של בית משפט קמא בנוגע לכל שלושת התנאים הנזכרים בסעיף 21 לחוק המעצרים.

ראיות לכאורה

11.

במסגרת בחינת קיומן של " ראיות לכאורה להוכחת האשמה ", בית המשפט

נדרש לפוטנציאל הגלום בחומר הראיות שהוצג על-ידי המאשימה. השאלה הניצבת אל מול בית המשפט, היא האם קיים סיכוי סביר שחומר הראיות בתיק יוביל להרשעתו של הנאשם. זאת, בהתחשב בכך שמדובר בראיות גולמיות, אשר טרם עברו את " כור ההיתוך " של ההליך הפלילי, במהלכו הן יחקרו וייקבעו לגביהן ממצאי מהימנות ומשקל (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133, 147 (1996); בש"פ 6742/11 אלמכאווי נ' מדינת ישראל (26.9.2011)(להלן: עניין אלמכאווי ); בש"פ 3526/13 כיאל נ' מדינת ישראל (27.5.2013)). בהמשך לכך, בשלב בחינת התשתית הראייתית לא ידרש בית המשפט לטענות הנוגעות למהימנות או למשקל הראיות, אלא במקרים חריגים, כאשר חומר הראיות מגלה על פניו סתירות או פירכות מהותיות, המלמדות על חולשה בולטת בתשתית הראייתית (בש"פ 5191/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל (29.7.2013); בש"פ 8477/12 פיניש נ' מדינת ישראל (29.11.2012);

בש"פ 4692/06 אלמוגרבי נ' מדינת ישראל (20.6.2006)). עוד נקבע, כי על בית המשפט ליתן את דעתו ליחס שבין עוצמת הראיות לכאורה, לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם, ו-" מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, יטה בית המשפט להעדיף חלופת מעצר, גם בהתקיים התנאים האחרים למעצר " (עניין אלמכאווי , בפסקה 8 ). בענייננו, בחינת הראיות על רקע הכללים הרלבנטיים, מגלה כי אין ממש בטענותיו של העורר בנוגע לחולשה בחומר הראיות.

12.

עיקר חומר הראיות מורכב מדוחות פעולה של שוטרים, אשר היו מעורבים במעצרו של העורר. בניגוד לטענת העורר, אין מדובר בהודעותיהם של שני השוטרים אשר שהו בניידת הראשונה בלבד, היינו השוטרים תומר ודודו, אלא גם בהודעותיהם של השוטרים אשר היו בניידת השנייה, ויצאו רגלית לרכבו של העורר, על-מנת לעצרו במחלף קיבוץ גלויות.

13.

הודעותיהם של השוטרים מהניידת הראשונה – השוטר תומר גיישט תיאר בדוח פעולה מיום 28.1.2014, כי הניידת שלו עצרה במקביל מימין לרכבו של העורר, כשזה עמד בצומת במחלף קיבוץ גלויות. תומר מסר, כי בשלב זה החלו שוטרים שהיו בניידת השנייה להתקרב רגלית לרכבו של העורר, אך משזה הבחין בהם הוא נגח את הרכב שעמד לפניו, והחל לנסוע לתוך הצומת, שם התנגש בעוצמה בניידת בה נמצא תומר, וגרם לכך שהיא התנגשה בעמוד הרמזור. תומר הוסיף ומסר, כי העורר המשיך בנסיעתו, בתחילה בנתיב הנגדי לכיוון התנועה, ולאחר שעבר על אי תנועה, עם כיוון הנסיעה, תוך שהוא עובר צומת ברמזור אדום, ומסכן את חיי העוברים והשבים. עוד מסר תומר, כי רכבו של העורר נעצר לבסוף כתוצאה מהגעתו לפקק תנועה. בשלב זה, יצא תומר מהניידת כשהוא חובש לראשו כובע משטרה, ורץ ביחד עם שוטרים נוספים אל עבר רכבו של העורר. תומר המשיך וציין, כי הוא פתח אחת מדלתות הרכב, וצעק לעורר שהוא עצור, אך העורר השתולל והתנגד למעצרו, תוך שהוא מנסה להכות את השוטרים שהיו במקום. לאחר סיום המעצר, פינה עצמו תומר לבית חולים עקב כאב חד שחש ביד ימין.

השוטר דודו אסור, מסר בדוח הפעולה מיום 28.1.2014, גרסה דומה בקשר להשתלשלות האירועים, ובין היתר תיאר את דחיקתה של הניידת בה ישב לעבר עמוד שנמצא בצומת, וכן את נסיעתו הפראית של העורר. דודו הוסיף, כי הוא חבש לראשו את כובע המשטרה עוד בשלב בו ישב בניידת, בצמוד לרכבו של העורר, וכן ציין, כי בעת המרדף אחרי רכבו של העורר, הוא השתמש במערכת הכריזה של הניידת. בדומה לגרסתו של תומר, מסר דודו כי העורר התנגד באלימות למעצרו, תוך שהוא מנופף באגרופיו ומנסה לבעוט בשוטרים, וכי בתום המעצר הוא פינה עצמו לבית החולים, עקב מכה שקיבל בראשו וביד ימין.

14.

הודעותיהם של השוטרים מהניידת השנייה – השוטר איתי בשן שישב בניידת השנייה, תיאר בדוח פעולה מיום 28.1.2014, כי כשרכבו של העורר עצר במחלף קיבוץ גלויות, יצאו יתר השוטרים שהיו בניידת שלו לעבר רכבו של העורר, כאשר הם חובשים כובעי משטרה. איתי מסר, כי כשהשוטרים הגיעו לרכבו של העורר, הוא החל להימלט מהם, כאשר הוא מנגח את ניידת המשטרה שהייתה במקום, והודף אותה אל עבר עמוד שהיה בצומת. איתי מסר פרטים דומים לאלו של עמיתיו בקשר למרדף אחרי העורר, בציינו כי העורר נסע נגד כיוון התנועה, עלה על אי תנועה וגרם לסטייתם של רכבים אחרים מהכביש. זאת, כאשר כל אותו זמן איתי נוסע אחרי העורר ומפעיל את מערכת הכריזה של הניידת. איתי הוסיף עוד, כי לאחר שרכבו של העורר נעצר עקב פקק תנועה, הוא הזדהה כשוטר וניסה לעצור אותו, אך העורר סירב לצאת מרכבו ונקט באלימות כלפיו וכלפי יתר השוטרים.

השוטר אמיר פולק מסר בדוח הפעולה מיום 28.1.2014, כי הוא ירד מהניידת השנייה, כאשר הוא חובש כובע זיהוי משטרתי, והחל להתקרב אל רכבו של העורר, אך לפני שהספיק להגיע לדלתות הרכב, החל העורר להימלט מהמקום בנסיעה פראית. אמיר מסר עוד, כי במהלך חיפוש ברכבו של העורר נמצאו ליד מושב הנהג כלי עישון משומש ושקית ניילון ריקה המשמשת לעטיפת מנות סם.

השוטרים איתמר עמיר, ערן קוריש ויוני זמיר, אשר התקרבו ביחד עם השוטר אמיר פולק לרכבו של העורר, מסרו גרסאות דומות בקשר להשתלשלות האירועים, תוך שהם מציינים כי חבשו כובעי זיהוי משטרתיים, כאשר התקרבו לרכבו של העורר. יצוין בנוסף, כי מדוחות הפעולה עולה

שבמהלך חיפוש על בגדיו של העורר נמצאו כסף מזומן בסך 1092 ש"ח, ו כדור

" SUBUTEX ". סריקה מסביב לרכבו של העורר גילתה כדור " SUBUTEX " נוסף, ושקית ניילון שקופה וקרועה בה הייתה אבקה, כאשר בבדיקת מז"פ מאוחרת התברר כי מדובר בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל 0.0747 גרם .

15.

הודעותיו של העורר -

הודעותיו הראשונות של העורר נגבו בעת שהוא שהה בבית החולים, ביום 28.1.2014, מספר שעות לאחר האירוע. במסגרתן מסר העורר שרכבו עצר ברמזור אדום במחלף קיבוץ גלויות, כאשר אדם בלתי מזוהה הגיע לחלון רכבו, והחל להכות באגרופיו בשמשה. העורר טען, כי הוא נבהל מאוד, ונסע מהמקום כדי להימלט מאותו אדם בלתי מזוהה. העורר הוסיף וטען, כי תוך כדי הימלטותו מהמקום נתפסה דוושת הגז ברכבו, והוא המשיך לנסוע כ-50 מטר נוספים בטרם נעצר. לגרסת העורר, השוטרים שהגיעו לרכבו נהגו כלפיו באלימות קשה, תוך שהם גוררים אותו על הכביש, בועטים בו ומכים אותו עם פטיש. העורר הכחיש שהוא היה בלוד או שהוא השתמש בסמים, וטען כי הסמים שנמצאו מחוץ לרכבו אינם שלו. עוד טען העורר, כי לא פגע בזדון ברכב המשטרה. בהודעתו השלישית, מיום 4.2.2014, שינה העורר מגרסתו בקשר לאירועים שקדמו למעצרו. במסגרת הודעתו זו, הודה העורר שהוא נסע ללוד על-מנת לרכוש סמים, הוא טען כי רכש מנת סם יחידה, ועישן חלק ממנה באותו היום. לכשנשאל מה עשה בשארית החומר, השיב העורר בתחילה כי הוא השליך אותו מחוץ לחלון, אך לאחר מכן תיקן את עצמו ואמר שבלע אותו. בנוסף, מסר העורר, כי הוא לא התכוון להכשיל את חוקרי המשטרה בעבודתם או לסכן חיי אדם. עוד יצוין, כי במהלך הודעתו שינה העורר את טעמו בנוגע לנסיבות שגרמו לו לעצור, בסופו של המרדף אחריו, כאשר בתחילה הוא טען כי נעצר עקב פקק שנוצר במקום, אך לאחר מכן מסר שהוא עצר כאשר הבחין שהרכב אשר דולק אחריו הוא רכב משטרה.

16.

עוד יש לציין, כי בתיק החקירה ישנו דוח תוצאות בדיקה טוקסיקולוגית שנערכה לעורר, ביום 28.1.2014, על סמך דגימת שתן שמסר העורר. מהדוח עולה כי נמצאו בגופו של העורר שרידי חומרים המעידים על שימוש בהורואין, קוקאין ובקנביס. בנוסף לכך, ישנם בתיק תצלומים של ניידת המשטרה הראשונה, אשר מלמדים על הנזקים שנגרמו לה, בעקבות האירוע מושא כתב האישום.

17.

בחינת מכלול הראיות, מעלה באופן חד משמעי, כי בעניינו של העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורית, בעוצמה גבוהה, להוכחת אשמתו. הודעותיהם המרובות והמפורטות של השוטרים, אשר היו מעורבים במעצרו של העורר, מעלות גרסה אחידה וקוהרנטית באשר להשתלשלות האירועים שסבבה את מעצרו של העורר. בהודעות השוטרים ניתן ביטוי, הן לשלב הבריחה הראשונית של העורר, במסגרתה הוא נגח את ניידת המשטרה הראשונה, הן לנסיעתו הפרועה והמסוכנת בניגוד לחוקי התנועה, והן להתנגדותו האלימה למעצר. סבורני, כי הודעות השוטרים משתלבות היטב זו בזו, ואינן

מגלות על-פניהן סתירות או פירכות מהותיות. להודעות אלה, מצטרפות, כאמור, ראיות אובייקטיביות המעידות על הנזקים שנגרמו לניידת המשטרה, בעקבות ניגוחה אל תוך רמזור התנועה, וכן תוצאות הבדיקות הטוקסיקולוגיות המלמדות על כך שהעורר נהג ברכבו בעודו מצוי תחת השפעת סמים מסוכנים. דברים המקבלים אישוש אף בהודייתו של העורר עצמו בקשר לכך.

18.

בהודעותיהם מציינים השוטרים במפורש שכאשר ניגשו לרכבו של העורר הם חבשו כובעים מזהים של המשטרה, ולכן גרסתו של העורר לפיה לא ידע שמדובר בשוטרים הינה מוקשית. בנוסף, העוצמה שאפיינה את תגובתו הלכאורית של העורר, אשר התנגש לתוך מכונית וגרר אותה עד שהוטחה בעמוד שהיה בצומת, ולאחר מכן המשיך בנסיעה נגד כיוון התנועה, ובניגוד לרמזור אדום, אינה מתיישבת, לכאורה, עם טענתו כי הוא נבהל מדמות בלתי מזוהה שדפקה על חלונו. התהיות

באשר להיתכנות גרסתו של העורר מתחזקים לנוכח העובדה, שהוא המשיך בנסיעתו גם לאחר שניידות המשטרה החלו לרדוף אחריו, תוך שהן מפעילות את מערכת הכריזה שבניידות. זאת, בנוסף להתנהגותו האלימה כלפי השוטרים, לאחר שאלו הזדהו בפניו באורח מפורש כשוטרים. כמו כן, אין בידי לקבל את טענתו של העורר לפיה, עצם הטענה בדבר גרירת הניידת הראשונה והטחתה אל עבר עמוד בצומת " נוגדת את ההיגיון ואף את חוקי הפיסיקה ". תיאור גרירתה והטחתה של הניידת הראשונה אל תוך עמוד הרמזור,

מצא את ביטויו בגרסאותיהם של כלל השוטרים, והוא נתמך בתצלומים של הניידת הראשונה, בהם נראים היטב סימני הפגיעה בה – הן בצידה השמאלי והן בקדמת מכסה המנוע שלה. סבורני, כי די בדברים אלו, על-מנת לדחות את טענותיו של העורר בקשר לעוצמתה של התשתית הראיתיית להוכחת אשמתו.

עילת המעצר

19.

בית המשפט המחוזי קבע, כי מעשיו של העורר מלמדים על מסוכנותו לשלום הציבור ולביטחונו, ובהתאם לכך מקימים עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. בחינת המעשים המיוחסים לעורר מגלה, כי הוא לא היסס לנהוג ברכבו, כברת דרך משמעותית, בעודו נתון תחת השפעתם של סמים מסוכנים. כאשר בלשי המשטרה ביקשו לעצור אותו, ניסה העורר להימלט מהם באופן משולח כל רסן, תוך שהוא נוהג בניגוד לכיוון התנועה, חוצה אי תנועה ועובר ברמזור אדום. למותר לציין, כי נסיעתו הפרועה של העורר סיכנה את חיי המשתמשים בדרך שהיו בקירבתו, ואילצה את חלקם של הנהגים לסטות לשולי הכביש. אם בכך לא סגי, הרי שכאשר נעצר לבסוף רכבו של העורר, הוא המשיך בהשתוללותו והתנגד באורח אלים למעצרו, תוך שהוא מכה ובועט בשוטרים שביקשו לעצור אותו. בנסיבות אלו, לא מצאתי ממש בטענתו של העורר, לפיה מעשיו פחותים בחומרתם מהמקרים " הקלאסיים ", בהם נאשם מסכן חיי אדם אגב בריחה מכוחות אכיפת החוק, וסבורני כי בנקל ניתן ללמוד מהם

על " מסוכנותו המוגברת " של העורר לביטחונו ולשלומו של הציבור (השווה לבש"פ 7718/12 פסיסי נ' מדינת ישראל (31.10.2012)). יפים, בהקשר זה, דבריו של השופט א' לוי בבש"פ 2316/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (2.4.2006):

"התופעה של סירוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה מהירה ברכב, קיבלה בשנים האחרונות ממדים מדאיגים. חמורה במיוחד היא העובדה שרבים חוטאים בכך אף שנהיר להם כי מעשיהם עלולים להסתיים בקיפוח חיי אדם או בפציעתם של נוסעים ונהגים תמימים הנקלעים, לרוע מזלם, לכבישים בהם מתנהלים מרדפים מסוג זה. להשקפתי, מי שכך נוהג חושף לעיני כל עד כמה מופלגת היא הסכנה הטמונה בו".

חלופת מעצר

20.

משנקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, וכי מתקיימת אחת מעילות המעצר המנויות בחוק, שומא על בית המשפט לבחון את השאלה, האם קיימת חלופת מעצר שבכוחה לאיין את עילת מעצרו של הנאשם. בחינתה של שאלה זו תיעשה באופן דו-שלבי: בשלב הראשון יש לבחון האם ניתן להפיג או לאיין את מסוכנותו של הנאשם על-ידי שחרורו לחלופת מעצר כלשהי. במידה שהתשובה חיובית, נעבור לשלב השני, בו נידרש לבחינת חלופות המעצר הקונקרטיות, לאחר קבלת תסקיר מעצר

משירות המבחן (בש"פ 2806/14 מדינת ישראל נ' ריכטר (16.4.2014); בש"פ 4187/13 בראזי נ' מדינת ישראל (18.6.2013); בש"פ 7985/09 חאלד נ' מדינת ישראל (15.10.2009)). עוד יש לציין, כי בית משפט זה קבע לא אחת כי ,ככלל, במקרים בהם מדובר בנאשם אשר נמלט מכוחות המשטרה, תוך שהוא נוהג ברכבו בצורה פרועה ומסכן בכך חיי אדם, יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו (בש"פ 4329/12 אימאם נ' מדינת ישראל (13.6.2012); בש"פ 7701/10

שתיווי נ' מדינת ישראל (27.10.2010); בש"פ 4228/12 יגמור נ' מדינת ישראל (3.6.2012)).

בענייננו, חומר הראיות הלכאורי מלמד, כאמור, על כך שהעורר נמלט מכוחות המשטרה באופן פרוע, תוך שהוא מסכן חיי אדם, ובעודו נתון תחת השפעת סמים מסוכנים. בהמשך לכך, אף תקף העורר את השוטרים שביקשו לעצור אותו. לדברים אלו מצטרף עברו התעבורתי המכביד של העורר, אשר כולל 38 הרשעות קודמות, ובכלל זאת בעבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בפסילה ואי ציות להוראת שוטר, כאשר בגין הרשעותיו אלה הוטלו עליו עונשי מאסר על-תנאי, ואף עונש מאסר לריצוי בפועל. לא זו אף זו, אך כחודש, לפני ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, נגזר דינו של העורר בשני תיקים שונים, ובעת ביצוע העבירות עמדו נגד העורר שני עונשי מאסר על-תנאי ברי הפעלה בני 9 ו-8 חודשים.

מן המקובץ עולה, כי העורר אינו מגלה כל מורא מפני הדין ואינו מהסס לעבור על החוק, תוך סיכון משמעותי לחייהם של עוברי אורח תמימים. נראה, כי המסוכנות הנשקפת ממנו הינה בעוצמה שאינה מאפשרת את שחרורו לחלופת מעצר, שכן כל חלופה לא תסכון במקרה דנן.

21.

משלא מצאתי כל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, דינו של הערר להידחות.

העורר יוותר במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.