בש"פ 4187/13 בלאל בראזי נ. מדינת שראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה, במ"ת 50658-05-13, מיום 6.6.2013, שניתנה על-ידי כב' השופט ר' שפירא .

כתב האישום שהוגש נגד העורר

2.

נגד העורר ואחיו (להלן: הנאשמים ) הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס להם עבירות של הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ושל ניסיון הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא ביחד עם סעיף 25 וסעיף 29 לחוק העונשין.

בכתב האישום נטען, כי העורר ואחיו (הנאשם 2 בכתב האישום) הם שכניהם של בני משפחת הייב המתגוררים בכפר שעב, כאשר בין הנאשמים לבין בני משפחת הייב קיים סכסוך.

ביום 18.5.2013, בסמוך לשעה 01:45, הגיעו הנאשמים ברכבו של הנאשם 2, לשער ביתם של משפחת הייב. הנאשמים יצאו מהרכב, והחלו להשליך בקבוקי בירה לעבר הבית. לאחר זאת, הוציאו הנאשמים בלון גז לבישול מרכבם, " פתחו את הבלון " וגלגלו אותו לחצר הבית, תוך שהם ממשיכים להשליך בקבוקים לכיוונם של בני משפחת הייב. בעקבות מעשיהם של הנאשמים, התפתח עימות בינם לבין בני משפחת הייב, ולאחריו ברחו הנאשמים מהמקום, בנסיעה ברכבם.

לאחר האירוע המתואר לעיל, קשרו הנאשמים קֶשֶר להצית כלי רכב השייכים למשפחת הייב. בהתאם לתכנית הקשר ולשם קידומו, נסעו הנאשמים לתחנת דלק סמוכה ומילאו בדלק שני בקבוקים, בתכולה של ליטר וחצי כל אחד. לאחר מכן, נסעו הנאשמים לכפר שעב והגיעו למקום חניית משאית, השייכת למעסיקו של אחד מבני משפחת הייב. הנאשם 2, אשר נהג ברכב, עצר בסמוך למשאית ואילו העורר ניגש לחלון הימני של המשאית וניפץ אותו באמצעות אבן. בהמשך, שפך העורר דלק מהבקבוק שהיה ברשותו לתוך תא הנוסעים של המשאית ושילח בו אש, במזיד. כתוצאה מכך, עלתה המשאית באש ונגרמו לה נזקים כבדים.

זמן קצר לאחר הצתת המשאית, חזרו הנאשמים לכפר שעב, לאחר שנסעו ליער הסמוך לכפר, במטרה להצית רכב נוסף של משפחת הייב. הם הגיעו לקרבת רכב מסוג מיצובישי, השייך לאחד מבני משפחת הייב, במטרה להציתו. משהבחינו הנאשמים בניידת משטרתית ובבני משפחת הייב שהתאספו בסמוך לבית, הם ברחו בנסיעה מהמקום, מבלי להשלים את מזימתם.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את הנאשמים עד לתום ההליכים במשפטם. בבקשתה טענה המשיבה, כי ברשותה ראיות מוצקות להוכחת האשמות, ובראשן הודייתו של העורר במיוחס לו, והודעותיו של הנאשם 2 " אשר קשר עצמו לאירועים, אם כי טען כי לא ידע על כוונתו של [העורר] להצית את המשאית ".

אשר לעילת המעצר, נטען כי מעשיהם של הנאשמים מקימים את עילת המסוכנות, שכן קיים חשש כבד כי שחרורם ממעצר " יסכן את שלום הציבור בכלל, ואת המתלוננים בפרט ". עוד צויין בבקשה, כי לשני הנאשמים רישום פלילי בגין ביצוע עבירות סמים.

לטענת המשיבה, לא ניתן לאיין את מסוכנותם של הנאשמים באמצעות חלופת מעצר, ולפיכך התבקש בית המשפט לעוצרם עד לתום ההליכים במשפטם.

החלטת בית משפט קמא

4.

בית משפט קמא קבע, בפתח הדיון בבקשת המשיבה, כי קיימות ראיות לכאורה, להוכחת האשמה המיוחסת לנאשמים, העורר – כמבצע עיקרי, והנאשם 2 – " כשותף, או לכל הפחות כמסייע ". בהמשך, קבע בית המשפט כי קיימת עילת מעצר בעניינם של הנאשמים, שכן " עבירת ההצתה מקימה עילה של מסוכנות ", ובנוסף לכך קיים חשש לשלומם של העדים מבני משפחת הייב, אם ישוחררו הנאשמים, שכן הם עלולים להפעיל לחץ על העדים הנ"ל. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי גם כשקיימת עילת מעצר, עליו לשקול את האפשרות לשחרר את הנאשמים לחלופת מעצר, " אך בהחלט ייתכנו מקרים בהם יסבור בית המשפט כי בנסיבותיו של המקרה שבפניו לא ניתן לאיין את עילת המעצר בדרך של חלופה, ואם זו מסקנתו, אין טעם ואין צורך לבחון חלופות קונקרטיות ".

לאחר הדברים הללו, ציין בית משפט קמא, כי העורר ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בהיותו תחת פיקוח של שירות המבחן, אך הדבר לא הרתיעו מלשוב לסורו. עוד הוסיף בית המשפט, כי העורר " העיד כי אין בכוונתו לבקש סליחה מהמתלוננים והבהיר את רצונו לנקום בהם על שהשפילו אותו ".

בנסיבות אלה, סבר בית משפט קמא כי אין מקום לשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, וזאת, לפחות עד שיעידו בני משפחת הייב, במשפטו.

אשר לנאשם 2, ש" אינו המבצע הדומיננטי במקרה הנוכחי ", קבע בית המשפט כי ניתן לשקול את שחרורו לחלופת מעצר, והוא הופנה אל שירות המבחן לצורך הכנת תסקיר מעצר בעניינו.

הערר על החלטת המעצר

5.

בערר על החלטתו של בית משפט קמא, נטען על-ידי בא כוחו של העורר, עו"ד מוטי לוי, כי מדובר בצעיר כבן 19 בעל עבר פלילי " מינורי ". אין מחלוקת, מבחינתו של העורר, לגבי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות, ונטען כי " העבירות נעברו תחת השפעת סמים ואלכוהול ".

העורר מבקש להפנותו אל שירות המבחן, לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו, וזאת כדי לבחון " חלופת גמילה מוסדית ", ולחלופין, לשקול אפשרות לשחררו לחלופת מעצר בבית אחיותיו של העורר, ביישוב רהט.

ב"כ העורר הוסיף וטען, כי בהתאם לדו"ח סוציאלי של עמותת " אל סם ", החל העורר בהליכי גמילה מסמים, והומלץ לשלבו באישפוזית מלכישוע. לטענת העורר, אין מקום להשהות את שחרורו לחלופת המעצר, עד להשלמת עדותם של בני משפחת הייב, שכן הוא מודה בעובדות כתב האישום, ולגבי רכב המיצובישי טענתו המשפטית היא כי מדובר בהכנה בלבד ולא בניסיון להצית הרכב.

עוד נטען, כי העורר עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לשחרור לחלופת מעצר במסגרת הליך גמילה, ואין להפלות בינו לבין אחיו, אשר הופנה אל שירות המבחן להכנת תסקיר.

6.

מדו"ח סוציאלי של אגודת " אל סם ", אשר הוגש לבית משפט קמא, עולה כי העורר הופנה לתחנת אל סם על-ידי שירות המבחן בעכו, לאחר שהתברר כי הוא עושה שימוש בגראס ובחשיש, בתדירות גבוהה, במשך תקופה ארוכה. הוא החל בתהליך טיפולי במסגרת האגודה, בסוף חודש מאי 2012, והיה " בטיפול קבוע ורציף בתחנה " עד לחודש פברואר 2013. עד לחודש זה, גילה העורר נכונות להשתלב בקהילת אפיק במלכישוע, ולאחר מאמצים רבים, הוא נקלט באשפוזית מלכישוע בחודש מרץ 2013, שם הוא שהה יומיים בלבד, ועזב את המקום. משלב זה ואילך, חדל העורר להגיע לתחנה והחל " להבריז משיחות הטיפול ".

ההתרשמות היא, כי מדובר בצעיר המגלה רצינות ומוטיבציה לשינוי " אך עקב שקיעתו בסביבה בעייתית עם מצוקות קשות אינו מצליח לעשות את השינוי באופן עצמאי ומיוזמתו ".

חרף האמור לעיל, הומלץ בדו"ח הסוציאלי לשלב את העורר, פעם נוספת, באישפוזית מלכישוע, לתקופה של 21 ימים, ולאחר מכן אמור העורר לעבור הכנה לקליטה בקהילת " אפיק " במלכישוע, וזאת " על-מנת להתקדם ולשפר את חייו ".

7.

על יסוד דו"ח סוציאלי זה, סבור בא כוחו של העורר כי יש מקום להפנות את מרשו אל שירות המבחן, על-מנת לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת המעצר, כמומלץ בדו"ח.

תגובת המשיבה

8.

המשיבה מתנגדת לבקשתו של העורר לשלוח אותו אל שירות המבחן לקבלת תסקיר, שכן מדובר במי שביצע את העבירות שעה שהיה נתון תחת צו מבחן.

בנוסף, הצביעה באת כוחה של המשיבה, עו"ד נורית הרצמן, על מסוכנותו הרבה של העורר, אשר התנכל, פעם אחר פעם, לבני משפחת הייב, ולשיא החומרה הגיע כאשר הצית משאית השייכת למשפחה. עוד נטען, כי הסכסוך עם משפחת הייב לא הסתיים, והעורר עצמו הצהיר כי אינו מתכוון לבקש את סליחתם של המתלוננים וכי ברצונו לנקום בהם על שהשפילו אותו, לדבריו.

בנסיבות אלה, ולאחר שהניסיון לאשפז את העורר באישפוזית מלכישוע נכשל, לא היה כל מקום להפנות את העורר לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

דיון והכרעה

9.

נתתי דעתי לטיעוניו של העורר ולתגובת המשיבה, ועיינתי בחומר שצורף לערר, ולאחר זאת הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

בענייננו, אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ואין חולק כי מעשיו של העורר מקימים נגדו את עילת המסוכנות.

השאלה העומדת להכרעה היא, האם יש להורות על עריכת תסקיר בעניינו של העורר, לשם בחינת חלופת מעצר קונקרטית, או שמא יש לקבוע כי כל חלופת מעצר לא תסכון, על-מנת לאיין את מסוכנותו של העורר.

כפי שנקבע בבש"פ 5985/08 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (10.7.2008) " ... במקרים בהם מגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי חלופת מעצר לא תוכל להפיג את המסוכנות הנשקפת מנאשם (או להפיג את עילת המעצר הקיימת נגדו), אין מקום לבחון חלופת מעצר פרטנית בעניינו של אותו הנאשם" (וראו גם, בש"פ 10776/07 פלוני נ' מדינת ישראל (30.12.2007);

בש"פ

3391/13 עווידה נ' מדינת ישראל

(20.5.2012); בש"פ 8314/12 ג'עברי נ' מדינת ישראל (27.11.2012)).

10.

נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, כי בחינת התכנותה של חלופת המעצר, תעשה בשני שלבים: בשלב הראשון, יש לבחון האם חלופת מעצר כלשהי, יהא בה כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מנאשם פלוני. אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, יעבור בית המשפט לשלב השני, שבו עליו לבחון חלופות מעצר קונקרטיות בעניינו של הנאשם, ולצורך כך יתבקש, בדרך כלל, תסקיר מעצר מאת שירות המבחן. במידה שהתשובה לשאלה הראשונה הינה שלילית, אין מקום להטריח את שירות המבחן ולבקש תסקיר מעצר. במקרה מעין זה " אין טעם וצורך לבחון, מצוות אנשים מלומדה, חלופות קונקרטיות כגון מעצר בית בביתו של פלוני או אלמוני " (בש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (2.11.2004)).

11.

במקרה שלפנינו, הגיע בית משפט קמא למסקנה כי כל חלופת מעצר לא יהא בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר, ולכן דחה את בקשתו להפנותו אל שירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר מעצר בעניינו.

סבורני, כי במקרה דנן נהג בית משפט קמא כדין, ואינני רואה מקום להתערב בהחלטתו.

המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הינם חמורים, על-פי כל אמת מידה, ובראשם עומדת הצתת משאית השייכת למשפחה יריבה. רבות נכתב ונאמר לגבי חומרתה של עבירת ההצתה, ובעיקר כאשר מדובר בהצתה המבוצעת באיזור מגורים, ועלולה לגבות קורבנות בנפש ולגרום נזק לרכוש.

מסוכנותו של העורר, הנובעת מעצם ביצוע העבירה, זוכה ל" תגבור " ממשי, לנוכח התבטאותו החמורה, לפיה הוא אינו מתכוון לבקש את סליחתם של קורבנות העבירה, והוא אף הביע את רצונו לנקום בהם, בשל פגיעה בכבודו, כפי טענתו. רצון נקמה זו מעמיד את המסוכנות בדרגה גבוהה ביותר, ובעיקר אמורים הדברים כאשר הסכסוך עם המשפחה היריבה עודנו שריר וקיים. בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא בקובעו כי אין בחלופת מעצר כלשהי, כדי להפיג או לאיין את מסוכנותו של העורר.

אשר לטענה, כי יש לאפשר לעורר להשתלב בתהליך טיפולי שנועד לגמילה מסמים, הנני רואה לדחותה. מעיון בדו"ח אגודת " אל סם " עולה בברור כי העורר לא התמיד בתהליך הטיפולי, והפסיק לפקוד את התחנה בחודש פברואר 2013. נסיון לקולטו באישפוזית מלכישוע, נכשל, ואינני סבור כי יש מקום, בנסיבות העניין, לשחרר את העורר ממעצרו על-מנת לאשפזו במקום, פעם נוספת, מבלי שהוא עצמו הראה כל נכונות או מוטיבציה לעשות כן.

13.

לאור האמור, הנני דוחה את הערר, והעורר יהיה נתון במעצר עד לתום ההליכים בעניינו.