בש"פ 4242/13 סמיח עלוש נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' ברנט ), מיום 28.5.2013, במ"ת 45901-04-13, במסגרתה הוחלט לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

כתב האישום שהוגש נגד העורר

2.

ביום 25.4.2013, הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; ונהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

3.

מעובדות כתב האישום עולה, כי כחודש ומחצה עובר ליום 21.4.2013, בתאריך שאינו ידוע במדויק למאשימה, שכר העורר רכב ונהג בו, חרף העובדה שבאותה העת הוא היה פסול מלנהוג, בהתאם להחלטת משרד הרישוי בחיפה, מיום 13.7.2011.

עוד עולה מכתב האישום, כי ביום 21.4.2013, בשעה 04:00 או בסמוך לה,

נהג העורר ברכבו השכור מנצרת לכיוון אשדוד. כעבור כשעה, משהגיע העורר לאזור כפר קאסם, הוא פגש בתושב שכם אשר שהה בישראל ללא היתר כדין, הכניסוֹ לרכב, וביחד המשיכו השניים בנסיעה לכיוון כפר קאסם. באותה שעה, הוצב, בכניסה לכפר קאסם, מחסום משטרתי, ומשהגיע הרכב לאזור המחסום, סימן השוטר לעורר לעצור את רכבו בצד הדרך, לבדיקה. העורר, אשר חשש להיתפס בעודו נוהג תחת שלילת רישיון, החל להימלט בנסיעה פרועה, תוך שהוא עובר ללא הרף בין נתיבים, חוצה צמתים מרומזרים באור אדום, מתעלם מניידת משטרה, אשר דלקה אחריו לאורך קילומטרים רבים, ומבקשותיו של הנוסע שהיה עימו, כי יעצור את הרכב. העורר המשיך בנהיגה הפרועה, עד שנעצר לבסוף, לאחר שצמיגי מכוניתו נוקבו, בעת שפרץ מחסום דוקרנים, אשר פרסו השוטרים.

הבקשה למעצר עד לתום ההליכים המשפטיים

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המאשימה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו. בפתח בקשתה, טענה המאשימה, כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר באישומים המיוחסים לו בכתב האישום, בראש ובראשונה, הצביעה המאשימה על הודאתו של העורר בכל המיוחס לו בכתב האישום, כאשר להודאה זו מצטרפים, בין היתר, דו"חות השוטרים; שרטוטי נתיב הנסיעה של העורר; פלט כניסות ויציאות לכביש 6, התואם את מסלול הנהיגה המתואר על-ידי השוטרים; הקלטות הקשר המשטרתי, התואמות את דיווחיהם של השוטרים, אשר לקחו חלק במרדף; ותעודות עובד ציבור בנוגע פסילת רישיון הנהיגה של העורר.

אשר לקיומה של עילת מעצר, נטען, כי העורר " הוכיח בהתנהגותו כי אינו מהסס לסכן את בטחון ציבור המשתמשים בדרך, השוטרים והנוסע שנסע עימו, והכל בזמן שהוא נוהג ברכב בזמן פסילת רישיון הנהיגה שלו ". משכך, ובשים לב להודאתו של העורר במשטרה, לפיה אין זו הפעם הראשונה בה נהג, בעודו נתון תחת שלילת רישיון, ולפסיקתו של בית-משפט זה במקרים דומים, הרי שקמה נגדו עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) .

בהמשך, טענה המאשימה, כי נגד העורר קמה עילת מעצר נוספת, מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים, הנלמדת "[מ] התנהגותו [המעידה] על כך שאינו בוחל בכל אמצעי, כולל סיכון חייו וסיכון חיי הסובבים אותו, כדי להתחמק מהדין [...]".

לסיום, עמדה המאשימה על עברו המכביד של העורר, הכולל הרשעות רבות בעבירות סמים; עבירות רכוש; עבירות אלימות; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; התחזות לאדם אחר במטרה להונות; ועבירות זיוף ומרמה. בגין הרשעותיו בעבירות אלה, ריצה המשיב מספר עונשי מאסר ממושכים מאחורי סורג ובריח.

בנסיבות אלה, כך נטען, אין כל חלופת מעצר, אשר ניתן יהיה להשיג באמצעותה את מטרות המעצר. לפיכך, התבקש בית-משפט קמא לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הדיון בבית-המשפט המחוזי והמלצת שירות המבחן

5.

בפתח הדיון בבית-המשפט המחוזי, שהתקיים ביום 5.5.2013, הסכים בא-כוחו של העורר, עו"ד ח'אלד אבו אחמד , כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת למרשו, כמו גם לקיומה של עילת מעצר נגדו. עם זאת, ביקש הסנגור, כי העורר יופנה אל שירות המבחן, לקבלת תסקיר מעצר, לשם בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. זאת, כך נטען, לאור תהליך השיקום אשר עובר העורר מאז הרשעתו האחרונה בפלילים. חרף התנגדות המאשימה, נעתר בית-משפט קמא לבקשה, והורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר.

6.

ביום 26.5.2013, הוגש לבית-משפט קמא תסקיר מעצר אודות העורר. לאחר סקירת קורות חייו של העורר, ובחינת חלופת המעצר, החליט שירות המבחן שלא להמליץ על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת. בהתייחסו לבני משפחתו של העורר, אשר אמורים לפקח עליו בעודו שוהה בחלופת מעצר, ציין שירות המבחן, כי משיחה עימם עולה כי הם " משתמשים במניפולציות ומסרו מידע מגמתי, על-מנת להשאיר בנו רושם חיובי, ולהביא לשחרורו של [העורר] ממעצר ". בהתייחס לעורר עצמו, ציין שירות המבחן, כי " בשיחתנו עם [העורר] התרשמנו מאדם ורבאלי, אשר ניהל לאורך שנות חייו אורח חיים התמכרותי, אימץ לעצמו דפוסי התנהגות עבריינים ועוברי חוק, כאשר להערכתנו, מגבלות החוק אינן

מרתיעות את [העורר] מהתנהגות פורצת גבולות ועוברת חוק. עוד התרשמנו [מהעורר] כאדם המשתמש במניפולציות אשר משרתות את צרכיו ואת רצונותיו האישיים ". על יסוד האמור לעיל, העריך שירות המבחן, כי העורר יתקשה לשמור על תנאים מגבילים שיוצבו לו, ולפיכך, החליט, כאמור, שלא להמליץ על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת.

7.

ביום 28.5.2013, דן בית-משפט קמא בבקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בפתח הדיון, ביקש הסנגור כי ייערך תסקיר מעצר משלים בעניינו של העורר, שבמסגרתו תבחן חלופת מעצר נוספת " כולל איזוק אלקטרוני ". בית-משפט קמא קבע, כי לנוכח עברו המכביד של העורר, ולנוכח העובדה כי הוא שכר רכב ונהג בו, במשך 90 ימים, למרות שידע כי אסור לו לעשות כן, הרי שאין מקום לסטות מהמלצתו השלילית של שירות המבחן, ואין הצדקה לבחון חלופת מעצר נוספת. לאור האמור, הורה בית-משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

הערר על החלטת המעצר

8.

בערר, אשר הוגש לבית משפט זה, טען בא-כוחו של העורר, כי שגה בית-משפט קמא משקבע כי אין מקום לבחון חלופת מעצר נוספת בעניינו של העורר, אשר עשויה להפיג או, לכל הפחות, לצמצם את המסוכנות הנשקפת הימנו. בהקשר זה, ציין בא-כוח העורר, כי שגה בית-משפט קמא, כאשר לא נתן משקל מספיק לפגיעה הצפויה בפרנסתו של העורר באם יוותר במעצר, ומנגד, נתן בית המשפט משקל עודף לעברו הפלילי של העורר, שעה שהרשעתו המשמעותית האחרונה, כך לטענת הסנגור, הייתה בשנת 2004.

על יסוד האמור לעיל, התבקשתי לקבל את הערר, ולהורות על הפניית העורר לקבלת תסקיר מעצר משלים מטעם שירות המבחן, לשם בחינת חלופת מעצר נוספת.

תגובת המשיבה

9.

המשיבה התנגדה לבקשתו של העורר. לטענתה, המעשים המיוחסים לעורר ונסיבות ביצועם, כמו גם עברו המכביד, מעידים, כולם, כי המסוכנות נשקפת הימנו גבוהה ביותר, ובנסיבות אלה אין מקום לסטות מהאמור בתסקירו של שירות המבחן, אשר לא המליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, על צרופותיה, ולאחר שהאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות, וזאת מהטעמים כפי שיפורטו להלן.

תחילה אציין, כי, בנדון דידן, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, בעבירות שבכתב האישום. כמו כן, אין חולק כי העבירות המיוחסות לעורר, כמו גם נסיבות ביצוען, מקימות נגדו עילת מעצר.

השאלה העומדת להכרעה היא, האם, בנסיבות דנן, יש מקום להורות על עריכת תסקיר מעצר משלים בעניינו של העורר, שבגדרו יבחן שירות המבחן חלופות מעצר נוספות, פרט לזו שנבחנה במסגרת התסקיר הראשון, ונפסלה על-ידי שירות המבחן.

11.

יש להזכיר, כי העורר מעורב, לכאורה, בהתנהגות פורעת חוק, שעה שהוא ניסה להימלט ממחסום משטרתי, תוך כדי נסיעה פראית, לאורך קילומטרים רבים, תוך שהוא חוצה מספר צמתים באור אדום ומתעלם מקריאותיהם של השוטרים אשר דלקו אחריו. בדרך נהיגתו זו, נראה, לכאורה, כי העורר נהג ברכב תוך סיכון חיי אדם, וזאת בעודו מצוי בשלילת רישיון נהיגה.

בית-משפט זה נתן דעתו, לא פעם, להתנהגות פרועה ומסוכנת מעין זו, וקבע, כי, ככלל, " כאשר מדובר בנאשם שנמלט מכוחות המשטרה בנסיבות המסכנות את המשתמשים בדרך, נשקפת ממבצען מסוכנות אינהרנטית המצדיקה להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו " (בש"פ 8439/12 מדינת ישראל נ' באדר , פסקה 8 (27.11.2012), וההפניות שם). נראה בעליל, כי נסיבותיו של המקרה הנדון, כפי שתוארו בכתב האישום, מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר לשלום הציבור ולביטחונם של המשתמשים בדרך. בנסיבות אלה, לא מצאתי כל הצדקה לסטות מן הכלל הנזכר לעיל, ולבטח כאשר לפנינו עורר שבאמתחתו עשרות הרשעות בעבירות אלימות; רכוש; סמים; תעבורה; התחזות לאחר; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; וזיוף, שבגינן הוא אף ריצה, כאמור, עונשי מאסר ממושכים, אשר לא הרתיעו אותו מלשוב לסורו.

12.

כפי שנפסק, לא אחת, מקום בו מגיע בית-המשפט לכלל מסקנה, א-פריורית, כי במקרה פלוני אין כל אפשרות לאיין את המסוכנות הנשקפת מהנאשם באמצעות חלופת מעצר, הרי שאין הוא מחויב להפנות את הנאשם אל שירות המבחן במטרה לבחון חלופת מעצר קונקרטית בעניינו של אותו נאשם (ראו, לעניין זה, בש"פ 4187/13 בראזי נ' מדינת ישראל (18.6.2013); בש"פ 5985/08 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (10.7.2008)). על אחת כמה וכמה, שאין לנאשם זכות קנויה כי בית המשפט ימשיך ויבחן חלופות מעצר נוספות, לאחר שהוא נמצא בלתי מתאים לשחרור, לחלופת מעצר. בענייננו, נעתר בית-משפט קמא לבקשת הסנגור והורה לשירות המבחן לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אשר הוצעה על-ידו. שירות המבחן ביצע את מלאכתו נאמנה, נפגש עם העורר ובני משפחתו, בחן לעומק את נסיבותיו האישיות של העורר, ואת חלופת המעצר המוצעת, ולאחר זאת בחר שלא להמליץ על שחרורו של העורר לחלופת המעצר, המוצעת. במצב דברים זה, אינני סבור כי נפל פגם כלשהו בהחלטתו של בית-משפט קמא, שלא להיעתר לבקשת הסנגור ושלא להורות לשירות המבחן לבחון חלופות מעצר נוספות.

13.

לאור האמור, הנני דוחה את הערר, והעורר יהיה נתון במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.