בש"פ 4692/06 היימן אלמוגרבי נ. מדינת ישראל

1.שלושה עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן) מיום 5.6.2006, בה הורה על הארכת מעצרם של העורר בבש"פ 4692/06 (להלן: היימן ), העוררים בבש"פ 4718/06 (להלן: ג'ורג' ו חאדר ), והעורר בבש"פ 4715/06 (להלן: האני ), עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביצוע מעצרם של היימן, חאדר והאני, אשר לא היו עצורים קודם לכן, עוכב למשך 48 שעות על מנת לאפשר להם למצות את הליכי הערעור.

2.ג'ורג', היימן, חאדר והאני (להלן: העוררים ) עומדים לדין בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד והתפרצות למקום מגורים. האני עומד לדין בנוסף לכך גם בעבירה של הדחה בחקירה. על פי עובדות כתב האישום, בתחילת חודש ינואר 2006 או בסמוך לכך קשרו העוררים ואדם נוסף בשם עבדאללה ג'רבוע (להלן: ג'רבוע ) קשר לשדוד מיוסף כהן (להלן: המתלונן ) את כספו. זאת לאחר שנודע לג'רבוע מעבד משראווי (להלן: משראווי ), עוזרו של המתלונן, כי המתלונן מתפרנס בין היתר מהשכרת דירות בבניין ברחוב פוריה בתל-אביב-יפו (להלן: הבניין ) ונוהג להתהלך עם כסף רב על גופו. במסגרת הקשר, התקשר ג'ורג' עם המתלונן, הציג עצמו כקבלן המעוניין לשכור נכס מנכסיו, וקבע עימו פגישה בבניין ביום 4.1.2006 במטרה לשדוד אותו יחד עם שאר חברי הקשר. תוכנית זו השתבשה משהצטרף לאותה פגישה אחד מדייריו של המתלונן. או-אז שם עצמו ג'ורג' כמי שמבקש לשכור מחסן ביפו השייך למתלונן, ולמחרת ביום 5.1.2006 בסמוך לשעה 18:35, הגיע יחד עם ג'רבוע למשרד תיווך ביפו (להלן: המשרד ) וביקש מהמתלונן להתלוות אליו ואל ג'רבוע שהמתין מחוץ למשרד, אל המחסן. בהיותם במחסן אמרו ג'ורג' וג'רבוע למתלונן כי בכוונתם להזמין את שותפיהם לעסקים להתרשם מן המחסן. האני, היימן וחאדר הגיעו למחסן כשהם רעולי פנים ומזוינים בסכינים, ויחד עם ג'ורג' וג'רבוע הפילו את המתלונן, כבלו את ידיו באזיקון פלסטיק ואת רגליו בחגורה, הכו אותו בפניו, ידיו ורגליו, איימו עליו שיהרגו אותו כשסכינים בידיהם, וגנבו מכיסיו 170,000 ₪ במזומן, המחאות בשווי 300,000 ₪, מכשיר טלפון נייד, תעודת זהות וצרור מפתחות. בהמשך נסעו ג'ורג' וחאדר אל דירת מגוריו של המתלונן ברמת-גן, התפרצו אליה ושדדו ממנה סך של 50,000 $, בעוד האני וג'רבוע שומרים על המתלונן הכפות במחסן, כשהם מכוונים סכין לחזהו ומאיימים עליו כי יהרגו אותו אם יתלונן במשטרה. באותו זמן נסע היימן הלוך ושוב בין המחסן לדירת מגוריו של המתלונן כדי להזהיר את השאר אם דבר מה ישתבש. באותו היום בסמוך לשעה 22:00, לאחר שהאני עזב את המחסן, הוא אסף ברכבו את דנה ארציגוב (להלן: דנה ) והשניים נסעו למסיבה לכבוד יום הולדתו שנערכה בנמל יפו. האני ביקש מדנה לומר לחוקרי המשטרה כי אסף אותה למסיבה בשעה 20:00 אם תישאל על כך ודנה אכן מסרה ביום 12.2.2006 הודעה במשטרה ובה אמרה כי האני אסף אותה בשעה 20:00. בתשאול נוסף שנערך לה מאוחר יותר באותו היום מסרה דנה כי שיקרה באשר לשעת האיסוף, לפי בקשתו של האני.

3.חאדר נעצר ביום 29.1.2006 והיימן נעצר ביום 5.2.2006. אך ביום 15.2.2006 החליט בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' שירזלי), בהסכמת המשיבה, לשחרר את היימן וחאדר למעצר בית מלא עד יום 20.2.2006, כנגד הפקדת ערבויות ובפיקוח ערבים. מאז יום 20.2.2006 משוחררים חאדר והיימן בערבות. האני חזר מחו"ל בסוף חודש פברואר 2006 ונעצר עם חזרתו, אך כעבור זמן מה שוחרר אף הוא. ג'ורג' נעצר ביום 15.3.2006 לאחר שהסגיר עצמו למשטרה, והוא היחיד מבין הארבעה שנותר במעצר.

4.כתב האישום הוגש ביום 26.3.2006, ועם הגשתו עתרה המשיבה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. הדיונים בבקשת המעצר התארכו בשל בקשות דחיה של הסנגורים, אשר ביקשו שהות ללימוד החומר. מאז המחצית השניה של חודש פברואר 2006 ועד החלטת בית המשפט המחוזי שהיא נשוא ערר זה לעוצרם עד תום ההליכים היו, אפוא, האני, חאדר והיימן משוחררים בערבות ואף לדיון בערר התייצבו כשהם משוחררים בערבות, בשל ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע המעצר שניתנה בעניינם.

5.בהחלטתו מיום 5.6.2006 נעתר כאמור בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בהחלטתו המשתרעת על לא פחות מחמישים עמודים, לא הותיר בית המשפט המחוזי אבן שלא הפכה. הוא סקר בפירוט רב מאוד את הראיות לכאורה לגבי כל אחד ואחד מן העוררים, והתייחס לכל התהיות והקשיים שהעלו העוררים לגביהן. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד העוררים המבוססות על עדותו של ג'רבוע ועל ראיות חיצוניות המחזקות עדות זו. בית המשפט ציין כי מדו"ח השיחות ומדו"ח האיכון של מכשירי הטלפון הניידים של העוררים עולה כי היו בקשר האחד עם השני ביום השוד ולפניו, וכן כי שהו במועד השוד באזור בו התרחש השוד. בית המשפט ניתח את עדויות המתלונן וג'רבוע וקבע כי שתי העדויות משתלבות להפליא זו בזו ומתארות לכאורה בדיוק רב אותה תמונה עובדתית. עוד קבע בית המשפט כי עדויות דיירי הבניין, עדותו של משראווי ועדותו של מתווך שנכח במשרד, מחזקות ומשלימות לכאורה את שתי העדויות המרכזיות הללו. בית המשפט לא התעלם מן הקשיים שהתעוררו לגבי זיהויו של ג'ורג' כמי שבמסגרת הקשר פיתה את המתלונן בבניין וכן במשרדו של המתווך, להצטרף אליו להצגת נכס להשכרה כביכול. אולם בית המשפט סבר כי גם אם יש בראיות לכאורה להצביע כי היה זה ג'רבוע ולא ג'ורג' אשר פיתה את המתלונן להצטרף אליו אל המחסן שם בוצע השוד, אין בכך כדי להועיל לעוררים נוכח קיומן של ראיות לכאורה המסבכות את ג'ורג' וכן את העוררים האחרים בשותפות למעשה. עוד הדגיש בית המשפט כי ככל שקיימות סתירות בראיות לכאורה ראוי להן כי יתבררו במשפט גופו ולא בשלב הדיון במעצר. בית משפט קמא הוסיף וציין כי שחרורם של היימן, חאדר והאני ממעצר במהלך חודש פברואר 2006 נעשה בהסכמת הפרקליטות בשל שיקולי החקירה ואין בכך כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגיע. בית המשפט הדגיש כי מעשה השוד חמור ביותר ומעיד על מסוכנות גבוהה של מבצעיו בהיותו מתוכנן, מתואם, אלים, אכזרי ומכוון כנגד אדם ישיש. עברם הפלילי המכביד של העוררים, כך הוסיף בית המשפט וקבע, מעצים את מסוכנותם ומצדיק אף הוא את המעצר משיקולים של בטחון הציבור.

מכאן העררים שבפניי.

6.הטענות שהועלו בעררים מתמקדות במידה רבה בשאלת קיומן או העדרן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לכל אחד מן העוררים. עצם התרחשותו של השוד אינה שנויה במחלוקת, ועיקר הטענות שהועלו מתייחסות למהימנותה של עדות ג'רבוע אשר הפליל את העוררים כמי שביצעו עימו את השוד. העוררים טוענים כי החוקרים הם ששמו את שמות העוררים בפיו של ג'רבוע, והוא אישר שמות אלה לאחר שהופעל עליו לחץ רב והותנה עמו כי יוכל לראות את אשתו רק אם יאשרם. עוד טוענים העוררים כי ג'רבוע בחר לייחס את מעשיו שלו לג'ורג', שכן כל העדים המתארים את האדם אשר נפגש עם המתלונן בבניין ובמשרד ואשר פיתה אותו לבוא אל המחסן שם התבצע השוד, מוסרים תיאור התואם להפליא את ג'רבוע אך שונה מאוד מג'ורג'. העוררים מוסיפים וטוענים כי ישנן סתירות שונות בין עדות המתלונן ועדותו של ג'רבוע (ביחס לצבע הרכב שבו נסעו השודדים, באשר להיותם של השודדים רעולי פנים, בנוגע לשימוש באלימות וסכינים במהלך השוד ועוד) וסתירות אלה מעוררות ספקות לגבי גרסתו של ג'רבוע. האני טוען כי היה על בית המשפט לדחות את הדיון בעניינו למועד אחר, לאחר שייצוגו הוחלף ובא כוחו החדש לא הספיק ללמוד את חומר החקירה. האני מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משהורה על מעצרו בלא ששמע כלל את טיעוניו לגופו של עניין. חאדר, האני והיימן מדגישים בטיעוניהם עוד כי היו משוחררים בערבות במשך חודשים לא מבוטלים עד שהחליט בית המשפט המחוזי לעוצרם, וכי בפרק זמן זה לא היו מעורבים בפעילות עבריינית כלשהי והוכיחו כי אפשר ליתן בהם אמון ולהורות על חלופת מעצר בעניינם. העוררים מוסיפים וטוענים כי החזרתם למעצר לאחר ששוחררו נוגדת את ההלכה הפסוקה וכי אין לקבל בהקשר זה את הסבריה של המשיבה ששחרורם בחודש פברואר נבע מצרכי החקירה, משום שבידי המשטרה היו באותה עת שלושה מתוך ארבעה הנאשמים בפרשה, וכן משום שהאני לא שוחרר יחד עם היימן וחאדר אלא רק לאחר מכן.

7.המשיבה מצידה סומכת את ידיה על החלטתו של בית משפט קמא, וטוענת כי מדובר במקרה פשוט שבו הפליל שותף לשוד (ג'רבוע) את עצמו ואת שותפיו. לטענת המשיבה ג'רבוע הוא שמסר את שמותיהם של העוררים, וחזר בו בשלב מסוים רק משום החשש כי יבולע לו, אך לבסוף עמד על גרסתו הראשונית. המשיבה מציינת, כפי שציין בית משפט קמא, כי ג'ורג' התחמק מחקירה במשך חודשיים. כן מציינת המשיבה כי דו"חות האיכון של מכשירי הפלאפון של העוררים ממקמים את העוררים כולם באיזור האירוע, דבר המפריך את האליבי לו טענו, וכי שיחות הטלפון בין העוררים הלכו והתגברו ככל שמועד השוד קרב. ביחס לטענת חלק מן העוררים כי שוחררו ממעצר ועל כן אין להשיבם אליו חוזרת המשיבה וטוענת כי שחרור זה נבע משיקולי חקירה וכי על בית המשפט לבחון לעניין האפשרות של חלופה את מכלול הנתונים שבפניו ולקבוע על פיהם האם העוררים מהווים סכנה לציבור. לטענת המשיבה הראיות לכאורה מלמדות כי העוררים היו מעורבים בשוד חמור של ישיש כבן 80, תוך גילוי אכזריות בוטה כלפיו. ראיות אלה, בצירוף עברם הפלילי המכביד של העוררים, מלמדות לטענתה על מסוכנות רבה ועל כן שאין מקום לחלופת מעצר בעניינם של העוררים.

8.לא מצאתי ממש בהשגות שהעלו העוררים באשר לקיומן של ראיות לכאורה במקרה הנדון, וזאת חרף קשיים מסוימים שעליהם הצביעו ביחס לחלק מחומר החקירה. קשיים אלה מתעוררים בעיקרם בכל הנוגע להשתלשלות העניינים עד לשוד עצמו. בעניין זה אין לכאורה התאמה בין גרסת ג'רבוע, עליה מתבסס כתב האישום, המייחסת לג'ורג' את מירב הפעילות לפיתויו של המתלונן והבאתו אל מקום השוד ובין העדויות האחרות שנאספו בפרשה אשר יש בהן לכאורה כדי ללמד כי ג'רבוע הוא זה אשר נפגש עם המתלונן בבניין ובמשרד והוא זה אשר פיתה אותו לבוא אל המחסן שם בוצע השוד. אכן, תיאורו של האדם אשר נפגש עם המתלונן, כפי שנמסר בהודעותיהם של העדים שנכחו בפגישות אלה, אינו תואם לכאורה את תיאורו של ג'ורג', אלא את תיאורו של ג'רבוע דווקא, והדבר עולה לכאורה בקנה אחד עם הודעתו המוקדמת של ג'רבוע מיום 29.1.2006 בה טען כי הוא זה שיצר את הקשר עם המתלונן ונפגש עימו. העדים שנכחו בפגישות שעל פי כתב האישום התקיימו בין ג'ורג' למתלונן אף לא זיהו את גורג' במסדר זיהוי התמונות כמי שהשתתף בהן. קשיים אלה לא נעלמו מעיניו של בית משפט קמא אך הוא סבר ובצדק כי אף אם ניסה ג'רבוע לייחס לג'ורג' ולא לעצמו חלק דומיננטי יותר בפעולות שקדמו לביצוע השוד עצמו, אין בכך כדי לשנות מן המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה המסבכות את ג'ורג' ואת האחרים בביצועו.

9.צדק בית משפט קמא גם בקביעתו כי סתירות כאלה ואחרות שהתגלו בעדות ג'רבוע לעומת עדות המתלונן וכן טענות שעלו בעניין מהימנותו של ג'רבוע, אשר העיד על עצמו כי שיקר בחקירה כדי שיתאפשר לו להיפגש עם אשתו, כל אלה מקומן להתברר במשפט גופו ולא בשלב המעצר.

אכן, הלכה ידועה היא כי בית המשפט הבוחן את דבר קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים, אינו נדרש לשאלות של מהימנות העדים ולסתירות כאלה ואחרות ככל שהן עולות מן העדויות שנגבו. ההחלטה בעניינים אלה שמורה לבית המשפט השומע את הראיות בהליך הפלילי (בש"פ 10251/04 קריאולין נ' מדינת ישראל

(טרם פורסם)). עם זאת, ולצורך בחינת הפוטנציאל הראייתי הטמון בחומר החקירה לא יתעלם בית המשפט הדן בבקשת המעצר מסתירות העולות בחומר הראיות לכאורה, ואם מצא כי מדובר בסתירות מהותיות הגלויות על פני הדברים, עשוי הדבר לעתים להוביל למסקנה כי בשל חולשתן של הראיות לכאורה אין הצדקה למעצר או שיש מקום להורות על חלופה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל

פ"ד נ(2) 133, 148 (להלן: פרשת זאדה )). במקרה הנדון, וכפי שכבר צוין, קיימים קשיים מסוימים בגרסתו של ג'רבוע בעיקר בחלק שהוא מייחס לג'ורג' בשלב שלפני השוד עצמו. אולם, אין לומר על קשיים אלה בשום אופן כי הם מבטאים ליקויים כה בסיסיים בחומר הראיות לכאורה עד כי לא קם בגינם סיכוי סביר להרשעת העוררים על פי ראיות אלה (פרשת זאדה , שם). הוא הדין לגבי הבדלים מסוימים בין עדותו של המתלונן לעדותו של ג'רבוע בתיאור פרטים כאלה ואחרים הנוגעים למהלך השוד עצמו. יש לזכור כי באשר לתיאור מהלך השוד באופן כללי קיימת לכאורה התאמה מלאה בין עדות המתלונן לעדות ג'רבוע ועדויות אלה תומכות, אפוא, ומחזקות לכאורה אחת את רעותה. דו"חות האיכון ודו"חות התקשורת של מכשירי הטלפון הניידים של העוררים מלמדים אף הם כי העוררים שהו באזור בו התרחשו האירועים נשוא כתב האישום במועד שבו התרחשו, וכן על כך שהיו בקשר מתמשך בינם לבין עצמם בימים שלפני השוד ואף במהלכו, בסתירה גמורה לכאורה לגרסאות אותן מסרו. בעניין זה כבר נקבע כי שקרים של נאשם בחקירה ובכלל זה העלאת גרסת אליבי שקרית ומופרכת מחזקים את התשתית הראייתית הלכאורית נגדו (בש"פ 6241/04 סבן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). כמו כן, התחמקותו של ג'ורג' מחקירה, והראיות לכאורה כי האני הורה לחברתו למסור גירסה שקרית לגבי השעה שבה אסף אותה ביום השוד, פועלים אף הם כנגד שני עוררים אלה, בהתאמה.

10.אשר לעילת המעצר. מסוכנותם הרבה של העוררים עולה מן המעשים המיוחסים להם - שוד אלים, אכזרי ומתוכנן בחבורה של אדם כבן 80, תוך שימוש באלימות נגדו. עברם הפלילי של העוררים הינו מכביד ביותר והוא מעצים את מסוכנותם: לג'ורג' - שש הרשעות קודמות בעבירות של שוד מזוין, תקיפה בתנאים מחמירים (3 פעמים), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, קשר לפשע, השמדת ראיות, הצתת רכב, איומים, קבלת נכסים שהושגו בעוון ועבירות סמים ושבל"ר; להאני - שמונה הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות (תקיפת שוטר), רכוש וסמים, הרשעה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, והרשעה בשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית; להיימן - אחת עשרה הרשעות קודמות וביניהן הרשעות בעבירה של חבלה בהיותו מזוין, התפרצויות, שבל"ר, גניבות והיזק לרכוש, והפרת הוראה חוקית; לחאדר - שבע הרשעות קודמות בעבירות של שוד מזוין, תקיפת שוטר, איומים, תקיפה ועבירות שבל"ר ורכוש.

11.נוכח עבר כה מכביד ומסוכנות כה ברורה נראה כי יש קושי רב להורות על חלופת מעצר בעניינם של העוררים וניתן להניח כי לא הייתי מורה כך לגבי מי מהעוררים אלמלא שוחררו האני, חאדר והיימן בערובה לפני כארבעה חודשים.

האם שחרורם של השלושה בערובה כאמור, להבדיל מג'ורג' שהתחמק מן החקירה ומשנעצר לבסוף לא שוחרר, יש בו כדי לשנות ממסקנה זו?

חאדר, האני והיימן עמדו בטיעוניהם על ההלכה לפיה לא בנקל יורה בית המשפט להחזיר למעצר את מי שכבר שוחרר ממנו והוא יורה כך רק במקרים מיוחדים המצדיקים זאת (ראו: בש"פ 462/96 מדינת ישראל נ' אברהם (לא פורסם); בש"פ 8584/00, 8637/00 מדינת ישראל נ' עליה , פ"ד נד(5) 821, 824). עוד נפסק כי עצם שהייתו של נאשם במשך תקופה ארוכה ללא השגחה ופיקוח מבלי שביצע עבירות כלשהן, יש בה כדי לסתור את חזקת המסוכנות הקמה נגדו (בש"פ 3800/97 הלפרין נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). עם זאת, אין מקום לכללים נוקשים בהקשר זה ומן הראוי לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. כך, למשל, קבע בית המשפט כי היותו של נאשם משוחרר אינו השיקול היחיד שיש להביא בחשבון וכי תקופת שחרור קצרה וחומרת המעשים המיוחסים לנאשם יכולים להטות את הכף נגדו (בש"פ 9400/04 זועבי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); בש"פ 186/05 גולוביחין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), כן ראו: בש"פ 1696/95 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 3776/96 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)). בכל המקרים המפורטים לעיל מדובר היה בפרק זמן קצר במיוחד – ימים ספורים – שבהם היה הנאשם משוחרר.

12.במקרה שלפנינו היו היימן, חאדר והאני משוחררים במשך חודשים מספר ולא נטען כנגדם כי היו מעורבים בפעילות עבריינית כלשהי במהלך תקופה זו. מנגד נזקפת לחובתם מסוכנותם הרבה הנלמדת מן המעשים הקשים המיוחסים להם בפרשה זו וכן מעברם הפלילי שהינו מכביד ביותר. על כן, נוטה לכאורה הכף אל עבר המסקנה כי על אף ששוחררו לא ניתן לאיין את מסוכנותם בדרך של חלופת מעצר. יחד עם זאת, בנסיבות החריגות שנוצרו במקרה דנן ובשל שחרורם בערובה למשך פרק זמן לא מבוטל, אני סבורה כי אין לדחות אפשרות כזו על הסף ויש להחזיר את הדיון בעניינם של האני, היימן וחאדר לבית משפט קמא על מנת לאפשר להם להציג חלופות הולמות אשר תכלולנה תנאי פיקוח יוצאי דופן, קפדניים ומחמירים, וכן ערבויות גבוהות. בית משפט קמא יבחן את החלופות הקונקרטיות, ככל שתוצגנה בפניו, ויחליט האם ניתן להסתפק בהן במקרה דנן.

הדיון בעניינם של האני, היימן וחאדר מוחזר, אפוא, לבית משפט קמא, כאמור, ואילו הערר שהגיש ג'ורג' נדחה.