בש"פ 10251/04 ניקולא קריאולין נ' מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח'

כבוב ) מיום 10.3.04, אשר הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

נגד העורר ושני אנשים נוספים הוגש ביום 27.1.04 כתב אישום, אשר בו יוחסו לעורר עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, סרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות, סחיטה באיומים וכליאת שווא. כתב האישום כולל שנים עשר אישומים, אשר שלושה מהם יוחסו לעורר (אישומים 7, 8 ו-11). בשלושת האישומים הללו נטען כי העורר ניהל עבור אחד מהנאשמים האחרים את אחת הדירות בהן הוחזקו נשים לצורך עיסוק בזנות (להלן: המתלוננות ). עוד נטען כי העורר היה שותף להחזקת שתי דירות נוספות בהן הועסקו המתלוננות בזנות. כן נטען כי העורר נהג להסיע את המתלוננות אל הדירות בהן עבדו ולאסוף את כספי האתנן. העורר נהג גם, על פי הנטען, לאסור על המתלוננות לצאת מהדירות בהן עבדו, לאיים עליהן ולהורות להן לשקר למשטרה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו לעורר נוכח דברי המתלוננות וכן נוכח שקרי העורר. בית המשפט ציין כי קיימות סתירות מסויימות בעדויות המתלוננות, אך קבע כי מהימנותן של עדויות אלו אינה צריכה להתברר בשלב הדיון במעצר, אלא על ידי המותב שישמע את הראיות בתיק. עוד קבע בית המשפט כי מהראיות לכאורה עולה שחלקו של העורר בביצוע העבירות המתוארות בכתב האישום לא היה שולי. בית המשפט ציין כי העורר ביקש "לשדרג" את הסטטוס שלו ממי שהיה בתחילה שומר ומסיע למי שבבעלותו מכון ליווי והוא קובע לגבי הבנות המועסקות בו את סדר היום ואת תנאי העבודה והשכר. נוכח האמור לעיל, הורה בית המשפט לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

כחודשיים לאחר ההחלטה לעצרו עד לתום ההליכים, הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. בא-כוחו של העורר טען בפני בית המשפט קמא כי חל כרסום בתשתית הראייתית נוכח היעלמה של עדת התביעה המרכזית באחד האישומים שיוחסו לעורר. בהחלטתו מיום 19.5.04 קבע בית המשפט קמא כי היעלמה של עדת התביעה אכן מחליש את התשתית הראייתית הנוגעת לאישום לגביו היתה אמורה להעיד, אך שני האישומים האחרים מקימים תשתית ראייתית נפרדת ועצמאית, המצדיקה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו של העורר, הגישה המדינה לבית משפט זה בקשה להארכת המעצר ב-90 ימים נוספים. בבקשתה ציינה המדינה כי התקדמות משפטו של העורר אינה משביעת רצון, אך המסוכנות הנשקפת ממנו רבה, נוכח העבירות החמורות שיוחסו לו. עוד טענה המדינה כי קיים חשש שהעורר ישבש את הליכי המשפט בניסיון להשפיע על עדויות המתלוננות, בהתחשב בכך שבכתב האישום נטען כי העורר הורה למתלוננות לשקר למשטרה. ביום 12.10.04 נעתר בית משפט זה (השופטת מ' נאור ) לבקשה באופן חלקי והורה להאריך את מעצרו של העורר עד יום 25.12.04 (בש"פ 8950/04 לויאשוילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בהחלטתו סקר בית משפט זה באריכות את התשתית הראייתית המוכיחה לכאורה את האישומים שיוחסו לעורר. בית המשפט ציין כי שמיעת הראיות במשפטו של העורר טרם החלה, אך קיימת חשיבות להמשך מעצרו נוכח ניסיונו להשפיע על עדויות המתלוננות. לפיכך, החליט בית המשפט להאריך את מעצרו של העורר עד לתום שלושה דיונים להוכחות שנקבעו לחודש דצמבר וציין כי אם תתבקש הארכה נוספת במעצרו של העורר, יוכל בית משפט זה ליתן את החלטתו על יסוד נתונים עדכניים.

כאמור, עתה מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו. לטענת בא-כוח העורר, אין ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים למרשו נוכח הסתירות הקיימות בעדויותיהן של המתלוננות. עוד טוען בא-כוח העורר כי העורר אמנם "שודרג" ממעמד של מסיע בחורות למעמד של סוחר נשים, אך היקף פעילותו כסוחר טרם הגיע למימדים המעידים על מסוכנות. בא-כוח העורר מציין עוד כי משפטו של העורר מתמשך ושמיעת הראיות עתידה להתחיל רק במהלך חודש דצמבר. מנגד, טוענת באת-כוח המדינה כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו לעורר. עוד טוענת באת-כוח המדינה כי מהעורר נשקפת מסוכנות רבה נוכח אופיין של העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. מהחלטתו של בית המשפט קמא וכן מהחלטתו המפורטת של בית משפט זה עולה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים שיוחסו לעורר וכי חלקו של העורר בביצוע העבירות היה משמעותי. טענותיו של בא-כוח העורר מבוססות על מהימנות עדויותיהן של המתלוננות, אך כידוע בית המשפט הבוחן קיומן של ראיות לכאורה במסגרת דיון במעצר עד תום ההליכים, אינו נדרש להכריע בשאלת מהימנותם של עדים. בית המשפט שישמע את הראיות בתיק הוא שיצטרך להחליט בדבר מידת האמון שיש לייחס לגרסאות המתלוננות.

בהתקיים ראיות לכאורה, שוכנעתי כי קמה עילת מעצר נגד העורר, נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, כפי שהיא נלמדת מאופיים של המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. פעולת הסחר היא לכשעצמה חמורה ובענייננו קיימת חומרה יתרה העולה מן האופן בו לכאורה איים העורר על המתלוננות וסחט אותן. בית משפט זה כבר עמד בעבר על המסוכנות הרבה העולה מביצוע עבירות מן הסוג בו הואשם העורר ועל תכלית המעצר של אלו הפועלים בתחום הסחר בבני אדם (ראו: בש"פ 1524/01 מדינת ישראל נ' אקרמן (לא פורסם)). בית המשפט ציין כי בדרך כלל לא ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר, שכן את הסחר ניתן לבצע גם מתוך הבית (שם). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים בהם ניתן יהיה להשיג את תכלית המעצר בחלופת מעצר. יש לקוות כי בית המשפט המחוזי, התביעה וההגנה יעשו מאמץ כדי להביא את משפטו של העורר, העצור כבר מיום 13.1.04, לכלל סיום.

אשר על כן, הערר נדחה.